• אֶעֱרֹךְ צִפְצוּפִי – אסדר ואערוך דברי אליך, אשמיע המייתי. לפי ישעיהו כט, ד: וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף. • אֲנִי דַּל בְּאַלְפִי – אני הקטן בעדתי, לפי דברי גדעון בשופטים ו, טו ...בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי. • לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי – ולוואי שתרצה את מה שאומר, לפי תהילים יט, טו: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי. • אַגִּיד מַעֲשֵׂי יָהּ – לפי תהלים קיח, יז: לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. • שִׁיר מִזְמוֹר אַחֲדֵּשׁ – אשיר שיר חדש, לפי פסוקי תהלים הנאמרים במסגרת קבלת שבת: (צו, א) שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ וכן (צח, א) מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ. • לְנֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ – לה', הלובש אדרת של קדושה, או החזק בקודש, לפי מה שאמרו משה וישראל בשירת הים (שמות טו, יא) מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. • רַב עֲלִילִיָּה – שמפעליו גדולים ורבים, לפי דברי ירמיהו (לב, יט) גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו. • רַב זֶמֶר וּשְׁבָחָה בְּשַׁבָּת מְנוּחָה – בשורה זו מהדהדים דברי הפיוט 'יום זה לישראל' ...טוּבְךָ מוֹשִׁיעֵנוּ תְּנָה לַנֶּעֱצֶבֶת, בְּשַׁבָּת יוֹשֶׁבֶת בְּזֶמֶר וּשְׁבָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה. • נָגִיל – נשמח. • עָזִּי וְזִמְרַת יָהּ – ה' הוא מקור כוחי ולו אני שר. שיבוץ הוא משירת הים (שמות טו, ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ וכן מתהלים (קיח, יד) ומישעיהו (יב, ב). • נוֹרָא עֲלִילָה – מעשיו של ה' מטילים יראה, לפי תהלים סו, ה: לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם. • עִלַּת כָּל הָעִלָּה – סיבת כל הסיבות, בורא הכול. • יִשְׂרָאֵל סְגֻלָּה עַם בָּחַר לוֹ יָהּ – ה' בחר לו את ישראל לעמו המיוחד, לפי תהלים קלה, ד כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ. וראו גם דברים ז, ו; שם, יד, ב. • מִיכָאֵל שָׂרֵנוּ – מיכאל הוא המלאך המופקד על עם ישראל. הוא קשור לעתיד לבוא ולתחיית המתים לפי האמור בדניאל יב, א–ב: וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר. וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. • בַּשֵּׂר נָא אוֹתָנוּ מִיַּד צָר יִפְדֵּנוּ – בבקשה בשר לנו את בוא הגואל, שיציל אותנו מיד האויב. הלשון על פי תהלים עח, מב לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ יוֹם אַשֶׁר פָּדָם מִנִּי צָר. • חַזֵּק עַם הַקָּמִים בְּשָׁעַת רַחֲמִים – חזק את עם ישראל המתעוררים לשירת הבקשות בלילות, שהם, לפי מקובלי צפת, עת רצון ורחמים. • וְהָיוּ תּוֹאֲמִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה – עם ישראל יהלמו את התורה. ואולי גם: עם שיראל ושירתם/תפילתם יהלמו זה את זה. הביטוי וְהָיוּ תּוֹאֲמִים נאמר בקרשי המשכן בירכתים בשמות לו, כט) וְהָיוּ תוֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים אֶל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת, ואילו תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, שנזכרו בשיר השירים (ד, ה; ז, ד) נדרשו במכילתא (בחדש ח) ובתיקוני זהר (יד ע"א) על שני לוחות הברית.
|