ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
ידד שנת עיני / ר' ישראל נג'ארה יִדַּד שְׁנַת עֵינִי וְאֶסְעַר כָּאֳנִי תּוֹךְ יָם תְּשׁוּקָתְךָ וְאֵלֶּה אֶזְכְּרָה דּוֹד נַעֲלֶה חֶמְדַּת מַהֲלָלִי לוּ אֶהְיֶה יוֹנֵק וְאַתָּה אוֹמְנִי אִינַק שְׁדֵי יָפְיֵךְ צְמָאִי אֶשְׁבְּרָה דּוֹד נַעֲלֶה חֶמְדַּת מַהֲלָלִי לוּ אֶהְיֶה שֶלַח וְאַתָּה וַאְנִי נֵשֵׁב בְּצֵל גַּנִּי וּפִרְיָךְ אֶשְׁמְרָה דּוֹד נַעֲלֶה חֶמְדַּת מַהֲלָלִי לוּ אֶהְיֶה רֹמַח וְאַתָּה נוֹתְנִי תּוֹךְ לֵב מְשַׂנְאֶיךָ בְּדָמָם אֶשְׁכְּרָה דּוֹד נַעֲלֶה חֶמְדַּת מַהֲלָלִי לוּ אֶהְיֶה אֹהֶל וְאַתָּה שׁוֹכְנִי נִתְעַלְּסָה אַהַב בְּגִיל נִתְאַזְּרָה דּוֹד נַעֲלֶה חֶמְדַּת מַהֲלָלִי לוּ אֶהְיֶה לָשׁוֹן וְאַתָּה מַעְנִי אַשְׁקִיט יְקוֹד חִשְׁקָךְ בְּשִׁיר וַאֲזַמְרָה דּוֹד נַעֲלֶה חֶמְדַּת מַהֲלָלִי לוּ אֶהְיֶה עֶבֶד וְאַתָּה רוֹזְנִי אֶשְׁאַף עֲבוֹדָתְךָ דְּרוֹר לֹא אֶבְחֲרָה דּוֹד נַעֲלֶה חֶמְדַּת מַהֲלָלִי |
|
פיוט המושר במסורת יהודי בבל ובמסורת יהודי מרוקו (שירת הבקשות לפרשת בשלח), מפיוטיו הנודעים של ר' ישראל נג'ארה. במרכז הפיוט שש מחרוזות העשויות בתבנית זהה: הן נפתחות במילים 'לוּ אֶהְיֶה', ולאחר מכן מציירות כל אחת 'תמונה' אחרת של מערכת היחסים יוצאת הדופן שמקיים המשורר עם אלוהיו: "לוּ אֶהְיֶה רֹמַח / וְאַתָּה נוֹתְנִי / תּוֹךְ לֵב מְשַׂנְאֶיךָ / בְּדָמָם אֶשְׁכְּרָה"; או: "לוּ אֶהְיֶה שֶלַח / וְאַתָּה וַאְנִי / נֵשֵׁב בְּצֵל גַּנִּי / וּפִרְיָךְ אֶשְׁמְרָה". פיוט זה התפרסם בעיקר בשל נימתו הנועזת: המשורר מתאר את יחסיו עם אלוהיו כיחסי אהבה – בדומה למגילת שיר השירים – אך מפליג לדימויים המעניקים לבוש קונקרטי ייחודי מאוד לתשוקתו: "לוּ אֶהְיֶה אֹהֶל / וְאַתָּה שׁוֹכְנִי / נִתְעַלְּסָה אַהַב / בְּגִיל נִתְאַזְּרָה". ביטויים מסוג זה רווחו אמנם בשירת החול העברית בספרד המוסלמית בימי 'תור הזהב', אך העתקתם להקשר הדתי יש בה כדי להפתיע – ואכן היו שהסתייגו משיר זה וממחברו. עם זאת, אין כנראה פלא בכך שהעתקה זו מתחוללת דווקא במרכז פייטנִי המזוהה עם אחת מתקופות הפריחה של הקבלה ותורת הסוד – בצפת של המאה ה-16 – מרכז שההתעוררות הדתית המתחוללת בו מבקשת לה אפיקי ביטוי חדשים (כך למשל ר' אלעזר אזכרי, שפעל פחות או יותר באותו אזור ובאותה תקופה, תיאר את פיוטו הנודע 'ידיד נפש' כ"בקשה על היחוד וחשק האהבה");; בדומה לכך, אף ר"י נג'ארה מתעד בשירו מערכת יחסים אינטימית ומלאת רגש עם אלוהיו, מערכת יחסים שיש בה הכנעה – "לוּ אֶהְיֶה עֶבֶד / וְאַתָּה רוֹזְנִי / אֶשְׁאַף עֲבוֹדָתְךָ / דְּרוֹר לֹא אֶבְחֲרָה" – אך בה בעת יש בה גם אהבה גדולה ומשיכה עזה: "לוּ אֶהְיֶה יוֹנֵק / וְאַתָּה אוֹמְנִי / אִינַק שְׁדֵי יָפְיֵךְ / צְמָאִי אֶשְׁבְּרָה". |
| • יִדַּד שְׁנַת עֵינִי – שנתי נודדת. הצורה 'יִדַּד' אינה מציינת עתיד כבעברית המודרנית, אלא הווה מתמשך ומחזורי. מחרוזת הפתיחה שונה בצורתה מן המחרוזות הבאות (היחידה שאינה פותחת ב'לוּ אֶהְיֶה...'), ומתארת את המצב הנפשי בתוכו הדובר שרוי, כהקדמה לשיר כולו. הלשון מזכירה את דברי יעקב אבינו ללבן חותנו (בראשית לא, מ): הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי. • וְאֶסְעַר כָּאֳנִי – הנני סוער כאוניה. המילה 'אֳנִי' במשמעות של אוניה מבוססת על צורה נדירה בלשון המקרא (מלכים א, י, כב): כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי חִירָם אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים. • תּוֹךְ יָם תְּשׁוּקָתְךָ – הים בו אני סוער כספינה אינו ים רגיל, כי אם ביטוי מטאפורי לתשוקה לאל – ביטוי הנושא בחובו קונוטציות של גדלות, עוצמה וסחף. • וְאֵלֶּה אֶזְכְּרָה – תוך כדי הסערה האוחזת בי, אני רואה בעיני רוחי את התמונות הבאות – שיפורטו מעתה מחרוזת אחר מחרוזת. הצירוף 'אֵלֶּה אֶזְכְּרָה' ידוע במסורת שירת הקודש העברית מפתיחת הפיוט המתאר את עשרת הרוגי מלכות ("אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְנַפְשִׁי עָלַי אֶשְׁפְּכָה"), אך נראה שפיוטנו מקיים זיקה דווקא עם מקורו המקראי בתהלים (מב, ה): אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג; בפסוק זה מושא הזיכרון הוא ביטויי התשוקה של משורר התהלים לאלוהיו – בדומה להרגשה שמתאר פייטננו – המתוארים בפסוקים שלפניו (שם, ב-ד): כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ. • דּוֹד נַעֲלֶה – ה', אהובי המרומם. דּוֹד הוא כינויו של האהוב במגילת שיר השירים, המזוהה עם האל. • חֶמְדַּת מַהֲלָלִי – שאותו אני חפץ וחושק להלל. מכאן ואילך מתארת כל מחרוזת תמונה אחרת של יחסי התשוקה שבין הדובר ואלוהיו. • לוּ אֶהְיֶה יוֹנֵק וְאַתָּה אוֹמְנִי – הלוואי ואהיה תינוק היונק עדיין משדי אמו, ואתה אלוהי, תהיה האומן הנושא אותי; דימוי זה מופיע בהקשר אחר בדברי משה לקדוש ברוך הוא (במדבר יא, יב): הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו. המילה 'לוּ' החוזרת מכאן ולהבא בכל מחרוזות השיר, מופיעה כבר במקרא במשמעות של ייחול וכעין אמירת 'הלוואי', למשל בבראשית (יז, יח): וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. • אִינַק שְׁדֵי יָפְיֵךְ צְמָאִי אֶשְׁבְּרָה – כי אז ארווה את הצמא שלי ביניקה משדיך היפים. השימוש בשורש ש.ב.ר במשמעות של התמודדות עם צימאון נשען על לשון תהלים (קד, יא): יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם. • לוּ אֶהְיֶה שֶלַח – אם אהיה חרב, סייף; כלשון המקרא (יואל ב, ח, ועוד): וְאִישׁ אָחִיו לֹא יִדְחָקוּן גֶּבֶר בִּמְסִלָּתוֹ יֵלֵכוּן וּבְעַד הַשֶּׁלַח יִפֹּלוּ לֹא יִבְצָעוּ (וראו בפרשנים שם). • וְאַתָּה וַאְנִי נֵשֵׁב בְּצֵל גַּנִּי – ואתה, אלוהי, ואני, נשב יחד בצל העצים שבגני. • וּפִרְיָךְ אֶשְׁמְרָה – ככלי נשק אגֵן על הפרי שלך. הפעם מדגיש הדובר את נאמנותו המוחלטת לאהובו. • לוּ אֶהְיֶה רֹמַח – לו אהיה כלי נשק, בידיך, אלוהי. • וְאַתָּה נוֹתְנִי תּוֹךְ לֵב מְשַׂנְאֶיךָ – ואתה תדקור באמצעותי את לב השונאים אותך. • בְּדָמָם אֶשְׁכְּרָה – כי אז אהיה שיכור מדמם של אותם שונאים – מטאפורה המבטאת בשנית נאמנות ללא סייג. • לוּ אֶהְיֶה אֹהֶל וְאַתָּה שׁוֹכְנִי – אם (הלוואי) אהיה אוהל, ואתה אלוהי תשכון בתוכי. הפייטן מצייר תמונה מהופכת לאחד הדימויים המקראיים של המשכן – (תהלים טו, א): מִזְמוֹר לְדָוִד ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ – בעוד משורר התהלים מייחל לשכון באוהלו של האלוהים, פייטננו מייחל לכך שאלוהיו ישכון באהלו. • נִתְעַלְּסָה אַהַב – נתעלס באהבה. בדומה לדברי האשה המפתה ממנה מזהיר מחבר ספר משלי (ז, יח): לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים. בשירנו, האוהל אינו רק מקום המפגש, אלא הוא עצמו מתעלס כביכול עם שוכנו. • בְּגִיל נִתְאַזְּרָה – נהיה שרויים בשמחה. נִתְאַזְּרָה מלשון אזור, חגורה – מילה המשמשת כבר במקרא כמטאפורה למצב נפשי העוטף את האדם כבגד: הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה (תהלים ל, יב). • לוּ אֶהְיֶה לָשׁוֹן – אם אהיה לשון. • וְאַתָּה מַעְנִי – שתי אפשרויות עיקריות בפירוש הדברים: א. אתה, אלוהי, המען שבפי, כלומר – זה אשר שם בפי את הדיבור; לפי פרשנות זו, הדובר הוא הלשון, התלויה ביכולת הדיבור המוענקת לה על ידי גורם אחר – האלוהים. רקע אפשרי לפרשנות זו טמון בפסוק ממשלי (טז, א): לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן; ב. אתה, אלוהי, זה אשר עונה לי על דברי. לפי פרשנות זו הדובר מקיים דיאלוג עם האל. • אַשְׁקִיט יְקוֹד חִשְׁקָךְ בְּשִׁיר וַאֲזַמְרָה – ארגיע בשיר וזמר את אש החשק הבוערת בתוכי כלפיך. • לוּ אֶהְיֶה עֶבֶד וְאַתָּה רוֹזְנִי – אם אהיה עבד ואתה, אלוהַי, מלכִּי ואדונִי. ציור זה משקף לא רק יחסי אהבה, אלא גם הכנעה עמוקה של הדובר ביחס לאלוהיו. • אֶשְׁאַף עֲבוֹדָתְךָ – ארצה תמיד לעבוד אותך ולשרתך. • דְּרוֹר לֹא אֶבְחֲרָה – ואבחל בכל אפשרות של חופש וחירות, שכן רצוני האחד והיחיד הוא להמשיך להיות לך לעבד; חתימה זו של הפיוט מדגישה את ההערצה המוחלטת שחש הדובר כלפי אלוהיו. |
| כותר |
ידד שנת עיני |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;שבת;שירת הבקשות |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
