audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

ראשי חודשים לעמך נתת

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
  • תפילה
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    אשכנז - אשכנז כללי אורי קרויזר
  • 2.
    תימן - מרכז תימן (צנעא וסביבותיה) אהרן עמרם
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר ראשי חודשים לעמך נתת
מעגל השנה ראש חודש
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • רָאשֵׁי חֳדָשִׁים – ראשי חודש, בריבוי כפול. ראש חודש הוא היום בו (ובחודשים מסוימים: היומיים בהם) נפתח החודש החדש.
    • לְעַמְּךָ נָתַתָּ – אתה, הקב"ה, נתת לעם ישראל את ראשי החודשים.
    • זְמַן כַּפָּרָה – ראש החודש הוא יום מיוחד לכפרה, למחילת עוונות. את זאת למדנו מכך שהכתוב מצווה להקריב בו קרבן חטאת: וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה' (במדבר כח, טו). וראו מסכת שבועות ט, ע"ב.
    • לְכָל תּוֹלְדוֹתָם – לכל צאצאיהם.
    • בִּהְיוֹתָם מַקְרִיבִים לְפָנֶיךָ זִבְחֵי רָצוֹן – כשהקריבו לפניך זבחים (=קורבנות) שהיו לרצון, לנחת רוח כביכול לפני הקב"ה, מקובלים ורצויים לפניו. ביום ראש החודש הקריבו בבית המקדש שני פרים, איל אחד, ושבעה כבשים, כמפורט בבמדבר כ"ח, י"א. זִבְחֵי רָצוֹן - דומה ללשון הפסוק בישעיה (נ"ו, ז'): "עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים", או לחילופין לפסוק בויקרא (י"ט, ה'): "וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה', לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ". על פסוק זה פירש רש"י: "תחילת זביחתו תהא על מנת נחת רוח שיהא לכם לרצון", ונשמע שהכוונה שהרצון (כלומר: נחת הרוח) מהזבח הוא לא רק של הקב"ה, אלא גם של המקריב. ולכן "זִבְחֵי רָצוֹן" אפשר לפרש כזבחים שהם לרצון לפני הקב"ה, או לחילופין זבחים שהם נעשים ברצון ובשמחה מצד המקריב.
    • וּשְׂעִיר חַטָּאת לְכַפֵּר בַּעֲדָם – כחלק מעבודת בית המקדש ביום ראש החודש, הוקרב גם שעיר עזים (=תיש), ככפרה על עוונות. וּשְׂעִיר – תיש. חַטָּאת – קורבן המובא ככפרה על חטא מסוים.
    • זִכָּרוֹן לְכֻלָּם הָיָה – אולי ע"פ לשון הפסוק בבמדבר (י', י'): "... וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם... וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". לחלק משפט זה יש כמה גרסאות בנוסחאות התפילה השונות: יש אומרים כאן במקום "זִכָּרוֹן לְכֻלָּם הָיָה" – "זכרון לכולם יהיה". ויש אומרים: "זכרון לכולם היו" (גרסא הדומה יותר ללשון הפסוק), או "זכרון לכולם יהיו".
    • תְּשׁוּעַת נַפְשָׁם מִיַּד שׂוֹנֵא – ראש החודש קשור לא רק לכפרת עוונות אלא גם לתשועה מהאויבים. ע"פ הפרשן אבודרהם, לומדים זאת מכך שהפסוק (במדבר י', ט'): ״וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת, וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם״, שמדבר על תשועה מיד האויבים, נאמר סמוך לפסוק (שם פסוק י׳) ״וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת... וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם״. בשניהם גם מוזכר עניין הזכרון, ועניין התקיעה בחצוצרות. ע"פ פירושו של אבודרהם, ה"שונא" עליו מדבר הכתוב הוא היצר הרע, הרובץ לפתחו של האדם כדי לגרום לו לחטוא.
    • מִזְבֵּחַ חָדָשׁ – מזבח בבית המקדש השלישי, במקום המזבח הקודם שחרב.
    • בְּצִיּוֹן תָּכִין – תקים בירושלים.
    • וְעוֹלַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נַעֲלֶה עָלָיו – ועל המזבח נקריב את הקורבנות של ראש החודש (כמו שפירטנו למעלה).
    • וְשִׁירֵי דָוִד עַבְדָּךְ – שירי דוד המלך, עבדו של הקב"ה, הכתובים בספר תהלים. דוד מכונה בכמה מקומות במקרא בכינוי "עבד", למשל: "וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי".
    • בְּעִירָךְ – בירושלים. ירושלים מכונה עירו של הקב"ה, כפי שניתן לראות בספר דניאל (ט', י"ט): "לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ".
    • הָאֲמוּרִים לִפְנֵי מִזְבָּחָךְ – השירים של דוד המלך, שהיו שרים הלויים לפני המזבח בבית המקדש בשעת ההקרבה.
    • אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם – תאהב את עם ישראל לנצח. עוֹלָם – נצח. אַהֲבַת עוֹלָם – אהבה נצחית, על יסוד הפסוק בירמיה (ל"א, ב') : "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד".
    • וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכֹּר – תזכור לעם ישראל את הברית שכרת עם אבותיהם: אברהם, יצחק ויעקב.
    • יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ – הלוואי שיעלה רצון לפניך לעשות את הדבר הזה; איווי לכך שהקב"ה ירצה את הדבר אותו מבקש המתפלל.
    • שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ – שתעלה את עם ישראל מהגלויות בשמחה לארץ ישראל, ארצו.
    • וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ – ותושיב את עם ישראל בצורה יציבה וקבועה בארצו. נטיעה היא מטאפורה להושבה איתנה בקביעות, ומקורה כבר בכמה מקורות במקרא; שם הנטיעה משמשת מטאפורה לחזרת עם ישראל לארץ, ביציאת מצרים או בגאולה העתידה: "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק" (ירמיהו ב', כ"א); "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם" (עמוס ט', ט"ו) ועוד.
    • בגבולנו – בארצנו, בתחום ארץ ישראל.
    • קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ – הקורבנות שהתורה מחייבת אותנו להקריב.
    • תְּמִידִים – קורבנות מסוג קורבן התמיד. את קורבן התמיד היו מקריבים בבית המקדש פעמיים בכל יום ויום: פעם אחת בבוקר ופעם אחת בין הערביים.
    • וּמוּסָפִים – קורבנות מסוג מוסף, שהיו מוקרבים בבית המקדש בימים מיוחדים, כמו: שבתות, ראשי חודשים, שלושת הרגלים, ראש השנה ויום הכיפורים.
    • וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַה', פָּרִים בְּנֵי־בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה, שִׁבְעָה תְּמִימִם – פסוק מלא מהתורה (במדבר כ"ח, י"א), המפרט את הקורבן שמצווה עם ישראל להקריב בבית המקדש ביום ראש החודש. עֹלָה – קורבן הנשרף כולו על המזבח, ולא נאכלים חלקים ממנו על ידי הכהנים או מביאי הקורבן. תְּמִימִם – ללא מום.
    • וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כַּמְדֻבָּר – לצד קורבנות אלה היו מביאים מנחה ונסך. מנחה – מילולית: שי, דורון. קורבן מן הצומח (סולת). נסך – ניסוך, מזיגה של יין על גבי המזבח. כַּמְדֻבָּר – כפי שנאמר למשה; כפי שכתוב בתורה.
    • עֶשְׂרֹנִים – עישרון הוא מידת משקל מקראית. שני עשרונים הם כשלושה ק"ג של היום.
    • וְשָׂעִיר לְכַפֵּר – תיש כקרבן חטאת, המכפר על העוונות, כפי שנכתב למעלה.
    • וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם – שני קורבנות תמיד, אחד בבוקר ואחד בערב (כפי שנכתב למעלה).
    • לִישׁוּעָה – להצלה.
    • תְּחִלָּה וָרֹאשׁ – התחלה.
    • לְפִדְיוֹן נַפְשֵׁנוּ – להצלת נפשנו, לגאולתנו.
    • מִכָּל הָאֻמּוֹת – מכל העמים.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?