• אוֹם – אומה (המעידה על עצמה:) • אֲנִי חוֹמָה – כפי שאומרת הרעיה, המסמלת לפי המסורת את כנסת ישראל, בשיר השירים (ח, י): אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם. • בָּרָה כַּחַמָּה – בהירה כשמש, לפי דימויה של הרעיה בשיר השירים ו, י: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. • גּוֹלָה וְסוּרָה – יצאה לגולה, וסרו ממנה בניה. הביטוי מופיע בישעיהו מט, כא: וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם. • דָּמְתָה לְתָמָר – אף זה דימוי לרעיה, המגלמת את כנסת ישראל לפי המסורת, לקוח משיר השירים (ז, ח) זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר... • הַהֲרוּגָה עָלֶיךָ וְנֶחֱשֶׁבֶת כְּצֹאן טִבְחָה – ישראל נהרגים על קידוש ה' כצאן העולה לפניו לקרבן, לפי תהלים מד, כג: כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה. • זְרוּיָה בֵּין מַכְעִיסֶיהָ – מפוזרת בין הגויים, אויביה, כפי שנאמר בויקרא כו, לג: וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם... • חֲבוּקָה – כפי שאומרת הרעיה בשיר השירים ב, ו שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, וראו גם שם, ח, ג. • וּדְבוּקָה בָּךְ – לפי האמור בדברים ד, ד וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. • טוֹעֶנֶת עֻלָּךְ – נושאת על עצמה את עול התורה או את עול קידוש ה'. • יְחִידָה לְיַחֲדָךְ – היא העם היחיד המייחד את ה', באמירת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. • כְּבוּשָׁה – לחוצה, מדוכאת. • לוֹמֶדֶת יִרְאָתָךְ – לפי האמור בדברים יד, כג ...לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים. • מְרוּטַת לֶחִי נְתוּנָה לְמַכִּים – סובלת מכות ויסורים מהאויבים, כפי שמעיד על עצמו ישעיהו הנביא (נ, ו) גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק. כאן תיאורים אלו חלים על כנסת ישראל. • סִבְלָךְ – סבל הגלות. • עֲנִיָּה סֹעֲרָה – כך מתוארת ציון בישעיה נד, יא עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים. • פְּדוּיַת טוֹבִיָּה – שנושעה ממצרים על ידי משה, שנקרא טוביה, לפי דברי ר' יהודה בר' עלאי המובאים במדרש ויקרא רבה א, ג אודות משה - "אף טוביה שמו הדא הוא דכתיב שמות ב) 'ותרא אותו כי טוב הוא' - כי טוביה הוא". • צֹאן קָדָשִׁים – כדברי ה' ביד יחזקאל (לו, לז-לח) עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם. כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם... • קְהִלּוֹת יַעֲקֹב – לפי דברי משה בברכתו בספר דברים לג, ד תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. • רְשׁוּמִים בִּשְׁמֶךָ – שם ה' כלול בשם ישראל. • שׁוֹאֲגִים – משמיעים מנהמת לבם, כפי שמופיע פועל זה בתהלים לח, ט: נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי. • הוֹשַׁע נָא – זוהי הפנייה הרווחת בכל ההושענות, והיא נשענת על פסוק ההלל מתהלים קיח, כה אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא. • תְּמוּכִים – סמוכים, נשענים.
|