• תִּסָּתֵר – הסתרת פניך. • לְאַלֵּם – להשתיק, להדמים. • תַּרְשִׁישִׁים – את המלאכים. • מֵרֹן – משירה. • תִּסָּתֵר לְאַלֵּם תַּרְשִׁישִׁים מֵרֹן – לפי מדרש איכה רבה פתיחה כד "בשלשה מקומות ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה, ולא הניחן. ואלו הן: בדור המבול ובים ובחורבן בית המקדש...". • כְּזִעֲזַעְתָּ עוֹלָם מִפְּנֵי חָרוֹן – כמו כאשר זעזעת את העולם בכעסך, כנראה בזמן המבול, בזמן קריעת ים סוף או בזמן מתן תורה. • כְּלִהֲטָה אֵשׁ בֵּין בַּדֵי אָרוֹן – בזמן חורבן בית המקדש, כאשר האש שרפה את עצי הארון. • שְׁנֵי מִקְדָּשִׁים אֲשֶׁר בְּמַעְלָה וּבְמָטָּה – לפי מדרש תהלים ל: "...שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה". • הָאָפְלוּ בַּעֲלָטָה – הוחשכו עם חורבנם. • וְנַמְתָּ – ואמרת. • אַחֲרִישׁ אֶתְאַפַּק וְאַבִּיטָה – אשתוק ואביט בחורבן ללא תגובה. לפי לשון הפסוק מישעיהו מב, יד הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד. • רָאשֵׁי הַבַּדִּים כְּנִגְנְזוּ – כאשר נגנזו קצות המוטות שהיו מושחלים בטבעות הארון בקודש הקודשים, שהועבר לבבל. • מִבֵּית הַפָּרֹכוֹת – לפי משנה יומא ה, א היו שתי פרוכות. • וְאַרְבַּע גֶּחָלִים בִּדְבִיר מְהַלְּכוֹת – לפי אגדה עלומה שהיתה בידי המשורר, ירדו ארבע גחלים מן השמים למקדש והיו הולכות ושורפות את כל הבנינים. • וְאַרְבָּעִים יְסוֹד – יש המפרשים שההיכל היה ארבעים על ארבעים אמה, לפי משנה ד, ז. • עַד תְּהוֹם מְלַחֲכוֹת – הגחלים הבעירו את כל יסודות המקדש עד התהום. • קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִכִּתֵּי קֹדֶשׁ כְּנִבְדַּד – כשהתרחקו כתות המלאכים מקודש הקודשים. • סַחְתָּ – אמרת. • וְהֵילַלְתָּ – וייללת. • אָהֳלִי שֻׁדַּד – כדברי ירמיהו (י, כ): אָהֳלִי שֻׁדָּד וְכָל מֵיתָרַי נִתָּקוּ בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם אֵין נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי. • וְנַמְתָּ – ואמרת: • אַכֶּה כַּף אֶל כַּף – ספיקת הכפיים היא אות לאבל, כפי שהדבר עולה מיחזקאל כא, כב: וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי. • וְשָׁאַגְתָּ הֵידָד – קריאת 'הידד' משמשת גם כביטוי לצער ואבל, כלשון הפסוק מישעיהו טז, ט עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל. • צְפִירַת תִּפְאַרְתְּךָ – מצנפתך או עטרתך המפוארת. כאן זהו דימוי לבית המקדש, הנשען על דימוי זה לה' ביום הגאולה בישעיהו כח, ה: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ. • צָר – אויב. • כְּלֵי חֶמְדַּת – הכלים האהובים שבהם השתמשו במקדש. • אִוּוּי – רצון, כאן זהו כינוי למקום שבו ה' איווה לשבת בו – המקדש. • עִם הָאוֹצָר – אוצרות בית ה' הובאו לבבל על ידי נבוכדנצר, לפי דברי הימים ב לו, יח: וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְאֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל. • וּלְךָ הַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה – כפי שנאמר בדברי הימים א כט, יא-יב לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת... וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל. • וְנָמוּ עָצָר – והאויבים אמרו: ה' עצר את כוחו זה מלהושיע את עמו. • הַכִּסֵּא – כסא הכבוד, שעליו יושב ה'. • אָז – בזמן החורבן. • אֻפָּלוּ – הוחשכו. • וְגָבְהֵי שָׁמַיִם לְקַדְרוּת הֻשְׁפָּלוּ – לפי ישעיהו נ, ג: אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. • יָכִין וּבֹעַז – שני העמודים שהיו בהיכל המקדש. • לְהִשְׁתַּבֵּר כְּנָפָלוּ – נפלו ונשברו. • עֲשָׂרָה שֻׁלְחָנוֹת – לפי המתואר בדברי הימים ב ד, ח: וַיַּעַשׂ שֻׁלְחָנוֹת עֲשָׂרָה וַיַּנַּח בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול... • שׁוֹלָלוּ – נלקחו לשלל. • וְלְעוֹרְכֵיהֶם – לכהנים שערכו על השלחנות את לחם הפנים. • נָמוּ – אמרו האויבים: • אַיֵּה אֲדוֹן אֵלּוּ – היכן ה', אדוניהם. • לְאוֹצְרוֹת שִׁנְעָר לַקְּדֵשִׁים כְּהֻנְחָלוּ – כאשר השלחנות והכהנים הועברו לבבל (שנער), הטמאה. • שְׂרָפִים עוֹמְדִים – המלאכים שהיו עומדים מסביב לכסא הכבוד, כפי שנאמר בישעיהו ו, ב: שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. • נָעוּ מִמַּעֲמָד – בזמן החורבן נעו ממקומם. • כְּנֶהֶרְסוּ – כאשר נהרסו. • מְכוֹנוֹת – כני הכיורים. • מַחֲמַד – המקדש. • זָרִים קָרְאוּ יְמֵי הַשְּׁמָד – האויבים קראו להשמיד את ישראל. • נְחֹשֶׁת יָם – ים הנחושת, הכיור שהיה בבית המקדש, כפי שמתואר במלכים א ז, כג. • וַעֲשָׂרָה כִיֹּרוֹת – כפי שתואר במלכים א ז, לח. • לַבֵּל – לאליל של בבל. • וְהִנָּם שְׁבוּרוֹת – נראה כי ברקע הדברים אגדה עלומה על כך שהאויבים שבזזו את הכיורים מצאו אותם כבר שבורים. • וּשְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת מֵאָז קְדוּרוֹת – השמש והירח חשכו מאז. • מַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים אֲשֶׁר בַּמֶּרְכָּבָה – זהו חלק מתיאור מכונות הכיורים במלכים א ז, לג וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם הַכֹּל מוּצָק. • כְּהוּרְדוּ לָאָרֶץ זֹהַר הָרָקִיעַ כָּבָה – כאשר הופלו ממקומם כבה אור הרקיע. ביטוי זה לקוח מדניאל יב, ג: וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. • חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם – זהו נבוכדנצר, לפי ישעיהו יד, יב: אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם. • לִפְנֵי כְרוּבִים בָּא – נכנס לבית קודש הקודשים, מקומם של הכרובים. • לוֹיוֹת הַמּוֹרָד – ציורי הכיור, לפי מלכים א ז, כט ...וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד. • מֵעֵת הוּרָדוּ – מאז שהאויבים הורידו אותם. • הַטְּלָלִים עוֹד לִבְרָכָה לֹא יָרָדוּ – פסקו טללי ברכה. • כְּלָבִים רָעִים – כינוי לאויבים. • דֻּדּוּ – הועלו. • עַל בָּמֳתֵי עָב דֻּדּוּ – עלו לגדולה. לפי דברי מלך בבל בישעיהו יד, יד: אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן. • כְּלֵי הַכֶּסֶף וּכְלֵי הַזָּהָב – כלי המקדש היקרים. • קֻצְּצוּ וְשׁוֹסּוּ – נחבלו, נרמסו. • מִבֵּית הַלַּהַב – מבית המקדש, שבו דלקה תמיד להבת אש התמיד. • כְּצֵאת הֶהָדָר – כאשר יצא ההדר מהמקדש, כפי שנאמר באיכה א, ו: וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף. ופסוק זה נדרש באיכה רבה על השכינה. • שָׁחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב – שחה קומתם של המשרתים בקודש, בהדר. לפי הפסוק מאיוב ט, יג אֱלוֹהַּ לֹא יָשִׁיב אַפּוֹ תַּחְתָּיו שָׁחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב. • יוֹם אֲשֶׁר נִקְרָא מְהוּמָה וּמְבוּכָה – ביום החורבן. • מְצֵרָה – עצובה. • לַהֲקַת מַלְאָכִים... דִּבּוּר פָּתַח וְעָנוּ אַחֲרָיו אֵיכָה – לפי סגנון מדרש איכה זוטא א: "אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: מי פותח על ישראל קינה - אתה או מלאכי השרת? אמר הקב"ה: אני פותח תחלה. מיד פתח הקדוש ברוך הוא: 'אָהֳלִי שֻׁדָּד וְכָל מֵיתָרַי נִתָּקוּ בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם אֵין נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי' (ירמיה י, כ), ומלאכי השרת עונין אחריו: 'הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן (ישעיהו לג, ז)". • אֵיכָה – מילת התהייה והכאב, הפותחת את מגילת הקינות, ואף שני פרקים נוספים בתוכה. • טָס – רץ, מיהר. • עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי – לפי מדרש איכה רבה פתיחתא ט, כשנכנסו השונאים לירושלים נכנסו עמהם עמונים ומואבים. • וְהוֹצִיאוּ הַכְּרוּבִים – הזרים הוציאו את הכרובים מבית קודשי הקודשים. • וּבִכְלִיבָה – בתיבה, בכלוב. • הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה חֲשׁוּבִים – לפי יחזקאל כה, ח כֹּה אָמַר ה' אלקים יַעַן אֲמֹר מוֹאָב וְשֵׂעִיר הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה. • עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי וְהוֹצִיאוּ הַכְּרוּבִים... וּבִכְלִיבָה... הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם... – לפי מדרש איכה רבה פתיחתא ט "בשעה שנכנסו שונאים לירושלים, נכנסו עמהם עמונים ומואבים... נכנסו לבית קדשי הקדשים ומצאו שם שני כרובים. נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה, והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים: לא הייתם אומרים שאין האומה הזאת עובדת עבודת כוכבים? - ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים, הא כל אפיין שוין [=הנה כלם שווים] הה"ד [=זהו שכתוב]: (יחזקאל כה, ח) 'יַעַן אֲמֹר מוֹאָב וְשֵׂעִיר הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה'." • חֵיל שַׂרְפֵי מַעְלָה חֻלַּף מִגְּדֻלָּתוֹ – ה' החליף את תפקידיהם של המלאכים או את שמותיהם בעקבות החורבן, לפי איכה רבה ב, ב. • וְאֵל אַדִּיר שְׁמוֹ לֹא אָבָה תְהִלָּתוֹ – וה' ששמו אדיר לא רצה שהמלאכים יהללוהו, כפי שהוזכר בראש הפיוט. • לְגַלִּים כְּהוּשַׂם בֵּית תִּפְאַרְתּוֹ – כאשר בית המקדש נהפך לעיי חרבות, לפי נבואת ירמיהו ט, י: וְנָתַתִּי אֶת יְרוּשָׁלַם לְגַלִּים מְעוֹן תַּנִּים וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב. • שַׁחַק – שמיים. • זַמָּרֵי שַׁחַק – המלאכים. • הֶחֱשׁוּ מִנֹּעַם – שתקו מנעימת שיר. • וְנָם – ונאם, ואמר (האומר): • מַה לָּכֶם פֹּה – מה תפקידכם כעת? • אֵין הַיּוֹם טַעַם – אין סיבה היום לומר שירה. • תְּקַלְּסוּ לַמֶּלֶךְ – תשבחו את ה'. • בְּשָׁעַת הַזָּעַם – לפי ישעיהו כו, כ לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם. • וְעַל מַחְלְקוֹתָם עָמְדוּ שַׁעֲטַת אִסְטְרַטִיוֹטִים – ובמקומם של הכהנים והלוויים עמדו המוני חיילים. • וְנָמוּ – ונאמו, ואמרו: • אַיֵּה מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים – היכן ה', שעליו נאמר בשיר השירים ז, ו: רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים. והפסוק נדרש בויקרא רבה לא, ד "שאסר הקב"ה עצמו בשבועה (עד) שהוא משרה שכינתו בתוך רהיטין של יעקב אבינו". • הַכֵּלִים וְהַמְשַׁמְּשִׁים – הכהנים המשמשים בקודש באמצעות הכלים. • בַּכֶּבֶל מְשׁוּכִים – מושכים אותם בכבלי ברזל. • וּתְמוּר בַּדִּים – ובמקום בגדי בד, שאותם לובשים המלאכים בדרך כלל (ראו יחזקאל ט, ג). • שַׂק חָגְרוּ מַלְאָכִים – המלאכים לבשו בגדי אבלים. • דָּץ – שמח. • לָבִיא – נבוכדנצר, לפי ירמיהו ד, ז: עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב. • וּפָקַח עֵינָיו – וראה. • מִיכָאֵל מְהַלֵּךְ לְפָנָיו וְשָׂרִים הוֹלְכִים כַּעֲבָדִים... – בילקוט שמעוני (קהלת י רמז תתקפ"ט) מובא המדרש על נבוכדנאצר "...שהחריב את בית המקדש ולא נכנס לתוכו שהיה מתירא. מה עשה מיכאל? - ירד ואחז בסוסו והכניסו לתוך קדש הקדשים. ורוח הקדש אומרת: 'רָאִיתִי עֲבָדִים עַל סוּסִים' (קהלת י, ז) - זה נבוכדנאצר, 'וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים' (שם) - זה מיכאל". • חָזוּ הֲמוֹנָיו – ראו אנשיו הרבים של נבוכדנצר. • עָטָה – לבש. • וְנָטָה יָדוֹ אֶל אֵל הַמּוֹרָא – התגאה כנגד ה', המטיל יראה על הכול. הביטוי לקוח מאיוב טו, כה: כִּי נָטָה אֶל אֵל יָדוֹ וְאֶל שַׁדַּי יִתְגַּבָּר. • וַיַּחְשִׁיךְ אוֹר עֹטֶה אוֹרָה – ה', שעליו נאמר בתהלים קד עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה, החשיך את אור העולם. • בְּשַׁאֲגוֹ כַּאֲרִי בִּדְבִיר בֵּל – כאשר נבוכדנצר, הקרוי על שם אלוהיו, בל, שאג כאריה במקדש. • בָּרַח דּוֹדִי – ה' ברח מהמקדש. ביטוי זה שאוב מהפסוק החותם את שיר השירים (ח, יד) בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים. • כְּעַל מֵת מִתְאַבֵּל – כמי שמתאבל על מת. • פִּקְדוֹן הָרוּחוֹת בּוֹ בַלַּיְלָה לֹא קִבֵּל – ה' פוקד ושומר את כל נשמות ישראל מדי לילה, כפי שעולה מהפסוק בתהלים לא, ו בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָ אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת. אך בליל החורבן ה' לא שמר את ישראל. • לַמַּשְׁחִיתִים – לאויבים, שהרסו והשחיתו את בית המקדש. • חֲמָתִי הִתַּכְתִּי – שפכתי את כעסי. • אֶת יְדִידוּת נַפְשִׁי.... – בית המקדש, לפי הכתוב בתהלים פד, ב מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת., כדברי ירמיהו : עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ. הפירוש נשען על פירושיו של דניאל גולדשמידט לקינות
|