ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
אדון יחיד / ר' יצחק הררי אָדוֹן יָחִיד יָסַד אֶרֶץ בְּחָכְמָה כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה נֶעֱלָמָה הִפְלִיא וְעָשָׂה בְּדַעַת וּמְזִמָּה כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ יְיָ נוֹצֵר חֶסֶד גָּדוֹל וְרָם עַל כָּל אֵל נֶאְזָר בְּעֹז גְּבוּרוֹתָיו מִי יְמַלֵּל בְּתִפְאַרְתּוֹ כָל יְצוּרִים מְחוֹלֵל יוֹצֵר הָרִים וּבוֹרֵא רוּחַ יְיָ יָהּ נֶצַח יִשְׂרָאֵל שׁוֹכֵן שְׁחָקִים הוֹדוֹ כִסָּה שָׁמַיִם וַאֲרָקִים חַי עוֹלָם בִּשְׁמוֹ יְרַנְּנוּ צַדִּיקִים נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה יְיָ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא סוֹד שַׂרְפֵי הֲמוֹנַי יָצַר חַיּוֹת וְאוֹפַנֵּי מְעוֹנַי דְּמוּת חוֹתַם הַמֶּלֶךְ לִפְנִים וְלִפְנָי בְּרֹב עַם הַדְרַת מֶלֶךְ עוֹלָם יְיָ צוּר יָצַר אָדָם כּוֹלֵל כָּל נְשָׁמוֹת אָחוֹר וָקֶדֶם בּוֹ הֵמָּה רְשׁוּמוֹת בַּעֲבוֹדָתוֹ נוֹתֵן עֹז וְתַעֲצוּמוֹת לִרְאוֹת בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ עוֹלָם יְיָ חָלַף חֹק וְעָבַר בְּרִית בַּל יֻשְׁבַּת הֶעְלִים מְאוֹר עֶלְיוֹן כִּי הָאִישׁוֹן בַּת נִחַם וְאָמַר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְזַמֵּר לַייָ קִדַּשְׁתָּ מֵאָז אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי הִנְחַלְתּוֹ לְזֶרַע קֹדֶשׁ מַרְגּוֹעִי בּוֹ אֶשְׂמַח אֲהַלֶּלְךָ צוּר מוֹשִׁיעִי כִּי שִׂמַּחְתַּנִי בְּפָעָלְךָ יְיָ חִזְקוּ עַמִּי וְשִׁמְרוּ שַׁבְּתוֹת אֵל שְׁתַּיִם כַּהֲלָכָה בְּכֹחַ וָאֵל כִּי בִזְכוּת זֶה יָחִישׁ לְצִיּוֹן גּוֹאֵל בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם יְיָ |
| פיוט מתוך שירת הבקשות של יהודי ארם צובה, המושר לקראת סוף הבקשות. עיקרו של הפיוט הוא תיאורו של ה', הבורא ארץ ושמים, רוח ומלאכים, אדם ונשמות. הפייטן מתאר באופן ציורי את הקב"ה כמלך היושב על כסאו, מוקף בכתות מלאכים, בהתבססו על חזון ההקדשה של ישעיהו הנביא. לקראת סופו של הפיוט מתאר הפייטן את השבת שניתנה לעם ישראל וקורא לשמור אותה. לאורך הפיוט משובצות רמיזות לעשר הספירות הקבליות. |
| • אָדוֹן יָחִיד – הקב"ה. • יָסַד אֶרֶץ בְּחָכְמָה, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה – שבח לאל על הבריאה. שיבוץ ממשלי ג, יט: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. כאן אזכור של שתי הספירות – חכמה ובינה. • בְּדַעַת וּמְזִמָּה – בחכמה ובמחשבה. מזימה במובן של מחשבה ועצה. צירוף מלים זה מופיע במשלי (א, ד): לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה. כאן אזכור של ספירת דעת. • כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ – זהו הפסוק החותם את ספר תהלים (קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ. • נוֹצֵר חֶסֶד גָּדוֹל – הקב"ה הוא רב חסד. זוהי אחת מי"ג מדות הרחמים שהתגלו למשה (שמות לד, ו–ז): ...ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה... בבית זה משלב המשורר בין שלוש המידות הבאות בסדר הספירות : חסד, גבורה ותפארת. • גָּדוֹל וְרָם – צירוף המילים גדול ורם ביחס לאל, מוזכרות בתהלים צט, ב: ה' בְּצִיּוֹן גָּדוֹל וְרָם הוּא עַל כָּל הָעַמִּים. • נֶאְזָר בְּעֹז – תיאור ציורי של האל כאילו הוא חוגר אזור במתניו, והאזור הוא העוז, הגבורה. עפ"י הלשון בתהלים סה, ז: מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה. • גְּבוּרוֹתָיו מִי יְמַלֵּל – מי יכול לתאר ולהביע את נפלאות האל וגבורותיו, כאמור בתהלים קו, ב: מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. • מְחוֹלֵל – יוצר, בורא. • יוֹצֵר הָרִים וּבוֹרֵא רוּחַ – שיבוץ מעמוס ד, יג: כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה וְדֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ. • יָהּ נֶצַח יִשְׂרָאֵל שׁוֹכֵן שְׁחָקִים – האל, מכונה "נצח ישראל" מילה המבטאת הן את נצחיותו של הקשר בין הקב"ה לעם ישראל, והן ניצחון, מאבק, לאמור: האל הוא משענתן ונצחונן של ישראל. עפ"י האמור בשמואל א טו, כט: וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם. ברובד הקבלי המשורר מכוון אל ספירת הנצח שבעשר הספירות. • הוֹדוֹ כִסָּה שָׁמַיִם וַאֲרָקִים – הודו מכסה שמים וארץ. ארק בארמית הוא ארץ. וכאן אזכור לספירת הוד. • נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה – על משכבי בלילות אני נכסף ומשתוקק אליך. כפי שאומר הנביא ישעיהו (כו , ט): נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ. • יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא סוֹד שַׂרְפֵי הֲמוֹנַי – עפ"י חזון ההקדשה של ישעיהו הנביא (ו, א–ב): בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל: שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד... • יָצַר חַיּוֹת וְאוֹפַנֵּי מְעוֹנַי דְּמוּת חוֹתַם הַמֶּלֶךְ – חותמו של הקב"ה, היוצר, טבוע וניכר ביציריו – האופנים, השרפים וחיות הקודש, שהם כתות שונות של מלאכים. • לִפְנִים וְלִפְנָי – קודש הקודשים, כינוי למקום המקודש והפנימי ביותר. • בְּרֹב עַם הַדְרַת מֶלֶךְ עוֹלָם – הדרו ותפארתו של הקב"ה הם רבים בקרב צבאותיו הרבים - מלאכים ובני אדם. כנאמר במשלי יד, כח: בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן. כאן אזכור לספירת מלכות. • צוּר יָצַר אָדָם כּוֹלֵל כָּל נְשָׁמוֹת, אָחוֹר וָקֶדֶם בּוֹ הֵמָּה רְשׁוּמוֹת – כאן מתאר המשורר את גדולתו של אדם הראשון, אשר מכיל את נשמת האדם באשר הוא, ואשר כל נשמה שנוצרה לאחר מכן, מכילה פן מסוים שלו. הביטוי "אחור וקדם" שמקורו בתהילים, מוביל אותנו אל המדרש במסכת סנהדרין לח, ע"ב: "אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר (דברים ד, לב) 'לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם'. כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר (תהלים קלט, ה): 'אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה'". • בַּעֲבוֹדָתוֹ נוֹתֵן עֹז וְתַעֲצוּמוֹת – עבודת האדם את הקב"ה נותנת לו כח וגבורה. הביטוי במקורו אמור על האל, הנותן כח וגבורה לעמו (תהלים סח, לו): נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים. • לִרְאוֹת בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ עוֹלָם – עפ"י משלי טז, טו: בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ. • חָלַף חֹק וְעָבַר בְּרִית בַּל יֻשְׁבַּת – חטא אדם הראשון, שעבר על מצות הקב"ה שלא לאכול מעץ הדעת. • הֶעְלִים מְאוֹר עֶלְיוֹן כִּי הָאִישׁוֹן בַּת – חטא אדם הראשון גרם לחשיכה בעולם. עפ"י המדרש (תהלים צב) ביום השבת לא שררה אפלה במשך 36 שעות: "אמר ר' לוי בשם ר' זימרא: 'מזמור שיר ליום השבת' – ליום שלא שימשה עמו אפילה. אתה מוצא בכל יום כתיב 'ויהי ערב ויהי בוקר' ובשבת אין כתיב ערב. אמר ר' לוי בשם ר' נזירא שלשים ושש שעות היה יום השבת – ערב שבת, והלילה שהיה, ושבת עצמה, וכיון שראה אדם מוצאי שבת עם דמדומי חמה התחיל החשך ממשמש ובא, התחיל אדם טופח על פניו ואמר, אוי לי, שמא זה שאמר הקדוש ברוך הוא 'הוא ישופך ראש' (בראשית ג טו) הוא מביאו עכשיו, שנאמר (תהלים קלט, יא): 'ואומר אך חשך ישופני'...". • נִחַם וְאָמַר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת – מזמור צב בתהלים, שכותרתו – "מזמור שיר ליום השבת", מיוחס לאדם הראשון, שעפ"י המדרש אמרו לאחר שגורש מגן עדן בערב שבת, ושבת היתה לסניגור לו והצילתהו מדינה של גיהנום: "ר' לוי אמר, כשאדם הראשון עבר על ציוויו של הקב"ה ישב עליו בדין לספק לו... בא יום השבת נעשה לו סניגור ואמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים, בששת ימי המעשה לא נענש אדם מעולם ובי אתה מתחיל? זו היא קדושתי וזו היא מנוחתי? ובשביל השבת ניצול אדם מדינה של גיהנם. כיון שראה אדם כחה של שבת בא אדם לומר לשבת הימנון. אמר לו השבת, לי אתה אומר הימנון? אני ואתה נאמר הימנון להקב"ה, הוי (תהלים צב, ב): 'טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן'...". • קִדַּשְׁתָּ מֵאָז אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי – יום השבת מקודש מאז בריאת העולם, כאמור בבראשית ב, ג: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. • לְזֶרַע קֹדֶשׁ מַרְגּוֹעִי – עם ישראל. עפ"י הלשון בירמיהו לא, א: כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל. • כִּי שִׂמַּחְתַּנִי בְּפָעָלְךָ – שיבוץ מהמזמור האמור ליום השבת (תהלים צב, ה): כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן. • וְשִׁמְרוּ שַׁבְּתוֹת שְׁתַּיִם כַּהֲלָכָה.. כִּי בִזְכוּת זֶה יָחִישׁ לְצִיּוֹן גּוֹאֵל – המשורר קורא לעמו להתחזק בשמירת השבת, שכן אם ישמרו ישראל שתי שבתות רצופות כהלכתן, מיד נגאלים. כנאמר בילקוט שמעוני (ישעיהו נו, סימן תפ"ה): "...כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו וגו'. א"ר יוחנן משום רשב"י: אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין, שנאמר: כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי, וכתיב בתריה: והביאותים אל הר קדשי". |
| כותר |
אדון יחיד יסד |
|---|---|
| מעגל השנה |
שירת הבקשות |
| מועד התפילה |
אחר ללא לחן |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
