• מְרֻבִּים צָרְכֵי עַמְּךָ וְדַעְתָּם קְצָרָה – בשעת תפילת הנעילה ישנם צרכים מרובים, אולם דעת העם קצרה, הם אינם מסוגלים לבקש. הנוסח על-פי אחת מן ההצעות בגמרא ברכות (כט, ב) לתפילה הקצרה הנאמרת במקום סכנה: "אחרים אומרים צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה ברוך אתה ה' שומע תפלה". • מַחְסוֹרָם וּמִשְׁאֲלוֹתָם בַּל־יוּכְלוּ לְסַפְּרָה – משום שדעתם קצרה, הם אינם מסוגלים לספר, לפרט, את מחסורם ואת בקשותיהם. אפשרות נוספת לפירוש ביטוי זה היא שהצרכים רבים כדי כך עד שלא ניתן לספור, למנות אותם. • נָא בִּינָה הֲגִיגֵֽנוּ טֶֽרֶם נִקְרָא – המשורר מחבר כאן בין שני פסוקי תפילה מוכרים. האחד, תהלים ה, ב, "בִּינָה הֲגִיגִי" בשינוי ללשון רבים (כמו בקטע המוכר "שמע קולנו"); השני, על פי ישעיהו סה, כב: "וְהָיָה טֶרֶם-יִקְרָאוּ, וַאֲנִי אֶעֱנֶה; עוֹד הֵם מְדַבְּרִים, וַאֲנִי אֶשְׁמָע." המשמעות בהקשר שלנו היא בקשה, שעוד לפני שנקרא ונתפלל (והרי דעתנו קצרה מכך) כבר תשמע תפילתנו ותענה. • הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא – כינוי לאלוהים, זוהי הפניה שבבקשה. על פי דברים י, יז. • סָפוּ וְגַם־כָּלוּ יוֹדְעֵי פְגִיעָה – פגיעה היא תפילה (לפי עשר לשונות התפילה המפורטות בספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא כו) • בְּמַעֲנֵה לְשׁוֹנָם לְהַבִּֽיעָה – לפי משלי טז, א. בהקשר זה, זהו המשך הפירוט, אין יותר מי שידע להביע במענה לשון, להתפלל. • עֲרֻמִּים נוֹתַֽרְנוּ וְרָבְתָה הָרָעָה – ערומים ממצוות וממעשים טובים, ולכן הרעה גוברת על הטובה בהכרעת הדין. • עַל־כֵּן לֹא הִשַֽׂגְנוּ יְשׁוּעָה – מפני שאין בעלי תפילה, ומפני שאין בנו מעשים טובים לא קיבלנו, לא הגענו אל הישועה. • פָּנִים אֵין לָֽנוּ פָּנֶֽיךָ לְחַלּוֹת – אין לנו פנים, איננו יכולים ואיננו מעזים לחלות את פני האל, לבוא אליו בתפילה ובבקשה (אולי בשל הבושה מן המעשים הרעים והיעדר המצוות). • וְהֶעֱוִֽינוּ מְסִלּוֹת – עיקמנו ושיבשנו, סטינו מן הדרכים הישרות (ראו ירמיהו ג, כא ותהלים קו, ו). • צְדָקָה לְךָ־לְבַד – אלוהים הוא בעל הצדקה, לפי דניאל ט, ז :"לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה". • נְבַקֵּשׁ בְּמַעַרְכֵי תְהִלּוֹת – כלומר, נבקש אותך ואת צדקתך בתפילתנו. • הָעוֹמְדִים בְּבֵית־יְהוָֹה בַּלֵּילוֹת – כינוי לישראל, לפי תהלים קלד, א. • קָדוֹשׁ רְאֵה כִּי־פַס מֵלִיץ כְּשׁוּרָה –המשורר פונה אל האל בכינוי 'קדוש' ומבקש ממנו שיתחשב בכך שאין בעל תפילה, שליח ציבור ראוי והגון. • קַבֵּל נִיבִי כְּמַרְבִּית תְּשׁוּרָה – קבל את התפילה כמו מנחה גדולה. • רִנָּתִי הַיּוֹם תְּהֵא בְּכִתְרְךָ קְשׁוּרָה – לפי מדרש שמות רבה (כא, ו), ביטוי לכך שהתפילה מתקבלת לפני האל. • אֵל נֶאְזָר בִּגְבוּרָה – כינוי לאל על פי תהלים סה, ז. • שְׁמַע פְּגִיעָתִי כִּפְגִיעָה תַּמָּה – שמע את תפילתי כמו שאתה מקבל ושומע תפילה תמה, ראויה. • תְּחוֹקְקֵֽנוּ לְחַיִּים וְתֵיטִיב לָֽנוּ הַחֲתִימָה – המשורר מבקש להכתב ולהחתם לטוב, בספר החיים (ומכאן ניתן ללמוד שהפיוט חובר כסליחה לתפילת הנעילה) • תּֽוֹלֶה אֶֽרֶץ עַל־בְּלִימָה – שוב, כינוי לאל. לפי איוב כו, ז.
|