ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר: יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו, וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו: כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף, כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי־אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים: וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים, וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה: שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ, סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו: אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת, אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ: אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה: אְֶלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ, בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה: אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף־שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים, זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים, נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ: חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ־בָהּ, תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים: אֲדֹנָי יִתֶּן־אֹמֶר, הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב: מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן, וּנְוַת־בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל: אִם־תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם, כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף, וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ: בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ, תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן: הַר־אֱלֹהִים הַר־בָּשָׁן, הַר גַּבְנֻנִּים הַר־בָּשָׁן: לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים, הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ, אַף־ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח: רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן, אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ: עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי, לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים: בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם, יַעֲמָס־לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה: הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת, וְלֵאלֹהִים אֲדֹנָי, לַמָּוֶת תֹּצָאוֹת: אַךְ־אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו, קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו: אָמַר אֲדֹנָי, מִבָּשָׁן אָשִׁיב, אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם: לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם, לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאוֹיְבִים מִנֵּהוּ: רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים, הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ: קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים, בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת: בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל: שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם, שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם, שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי: צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ, עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ: מֵהֵיכָלֶךָ עַל־יְרוּשָׁלִָם, לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי: גְּעַר חַיַּת קָנֶה, עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים, מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי־כָסֶף, בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ: יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם, כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים: מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה: לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי־קֶדֶם, הֵן־יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז: תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים, עַל־יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים: נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ, אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם, בָּרוּךְ אֱלֹהִים: <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
פרק סח בתהלים; נאמר בליל שבועות על פי מנהג יהדות ספרד וחלק מקהילות אשכנז. בבתי הכנסת הספרדיים נהגו לשיר אותו בצוותא, כל הקהל, לפני תפילת ערבית של החג, והוא מוכר כ"מזמור לשבועות". השירה בצוותא של מזמור זה כהקדמה לתפילת ערבית בבית הכנסת מהווה את הפתיחה לחג. בנוסף על פי המסורת הספרדית נאמר המזמור בבוקר שבועות, במסגרת "שיר של יום". תוכנו של המזמור על פי הפְּשט, וּבְיתר שאת על פי מדרשי חז"ל, קשור במתן התורה – אותו חוגגים בחג השבועות. |
|
• כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף - כמו עשן המתנדף ומתפזר, כך יתפזרו הרשעים ויעברו מהעולם. |
| כותר |
תהלים סח: למנצח לדוד מזמור שיר |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;סוכות;שבועות |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
• כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף - כמו עשן המתנדף ומתפזר, כך יתפזרו הרשעים ויעברו מהעולם.
• כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי־אֵשׁ - כמו שהדונג (כעין שעווה שמפיקות הדבורים) נמס כתוצאה מחום האש.
• סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ - שבחו והללו את הקדוש ברוך הוא, בהזכירכם את שמו, הוא "יה".
• רֹכֵב בָּעֲרָבוֹת - כינוי לקדוש ברוך הוא, שכביכול רוכב על גבי העננים בשמיים.
• עֲרָבוֹת - כינוי לשמיים.
• מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה - מעניק לבודדים בית לגור בו, ומשפחה.
• מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת - משחרר את האסירים.
• אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת - האסירים שהיו אזוקים בכבלים. פירוש אחר: מוציא את האסירים בזמן הכשר והמתאים לשחרורם, או, לחילופין, בשמחה. מתקבל על הדעת כי האסירים כאן הם בני ישראל ביציאת מצרים, וכדרשת חז"ל, שבני ישראל הוצאו ממצרים בעת כשרה למסעות; חודש ניסן האביבי שמזג האוויר בו מתון ונוח.
• אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה - אבל המורדים בקב"ה שוכנים במדבר הצחיח והיבש (בניגוד למי שהוזכרו בתחילת הפסוק).
• נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה - ארצך, ארץ ישראל, בשעה שהיא עייפה, צמאה. פירוש אחר: עם ישראל, המכונה נחלתו של הקדוש ברוך הוא (ראו בשירת האזינו: " כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ", דברים לב, ט).
• אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ - אתה מחייה אותה בגשם.
• חַיָּתְךָ - עדתך, עם ישראל. אחת המשמעויות של המילה "חיה" בלשון המקרא היא קבוצה של אנשים או שבט (ראו: שמואל ב' כ"ג, י"א).
• יָשְׁבוּ־בָהּ - גרים בארץ ישראל.
• תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים - בחסדך שלחת מזון לעמך העני.
• אֲדֹנָי יִתֶּן־אֹמֶר - הקב"ה גזר והחליט.
• הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב - מבשרות רבות הכריזו על האומר - הצו - של הקב"ה. המבשרות היו נשים שנשלחו להודיע ולהכריז על בשורות כגון נצחון במלחמה.
• מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן - מנהיגי הצבאות שנלחמו בעם ישראל נודדים ובורחים משדה הקרב. ייתכן שמדובר במלכי כנען שהפסידו בקרבות בזמן יהושע בן נון.
• וּנְוַת־בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל - עם ישראל יחלק כשלל את הרכוש שהיה בבתי המפסידים בקרב. לפי פירוש זה, הוראת המילה "נוה" היא מעון, על הרכוש המצוי בו. לפי פירוש אחר, "נוות בית" משמעו: הנשים; בנות ישראל תחלקנה ביניהן את השלל שהביאו הלוחמים מהמלחמה.
• אִם־תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם - אחרי שובם של ישראל מהקרבות הם ישכבו במנוחה בין גדרות הצאן; סמל לשקט ושלווה (משפתיים מלשון שפה, קצה, כמו בשירת דבורה (שופטים ה, טז: "לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם").
• אִם - כאן משמשת המילה לא כמילת תנאי, אלא כמילת שבועה והבטחה.
• כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף, וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ - אפשר לפרש שכאן מתואר חלק מהשלל שיובא מהמלחמה: חפצים כגון תכשיטים בצורת כנפי יונה מעוטרות.
ניתן לפרש פרשנות אחרת: עם ישראל, המשול ליונה, יהיה מקושט ומפואר אחרי המלחמה בשלל הזהב והכסף שיביאו משם. על בסיס פסוק זה נכתב פיוט קדום המתייחס דווקא להתייפות של עם ישראל לקראת מתן תורה, או לחילופין להתייפות של עם ישראל על ידי קבלת התורה: "אברות איומה / נחפו בכסף / בבוא עת לנחלה / יקרה מכסף" (מחברו של הפיוט לא מזוהה; הפיוט נכתב בין 400 ל600 לספה"נ).
• נֶחְפָּה בַכֶּסֶף - מחופה, מצופה בכסף, כּוּסה בכסף.
• וְאֶבְרוֹתֶיהָ - ונוצותיה, וכנפיה.
• יְרַקְרַק חָרוּץ - זהב.
• בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן - פסוק חידתי שמשמעותו לא לחלוטין ברורה. ייתכן שהכותב מתאר מפלה ובהלה של האויבים באירוע שבו היה מעורב שלג כבד. לפי פירוש אחר: הקב"ה הוריד מן השמיים כלי מוות ופיזר את המלכים שנלחמו בישראל.
• בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים - בשעה שפיזר הקב"ה מלכים.
• תַּשְׁלֵג - תוריד מן השמיים שלג, או, לפי פירוש אחר, כל דבר היורד מן השמיים בכוח רב.
• בְּצַלְמוֹן - שם מקום, ככל הנראה בהרי שומרון. פירוש אחר: מוות, שאול.
• הַר־אֱלֹהִים הַר־בָּשָׁן - הר בשן שבעבר הירדן הוא הר אלוהים, כלומר: הר גדול ועצום. פירוש אחר: הקב"ה הראה את גבורותיו בהר הבשן, בזמן מלחמת ישראל בעוג.
• גַּבְנֻנִּים - הר שראשו מתפצל לכמה פסגות. או, לחילופין, הר גבוה במיוחד.
• לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים - שאלה רטורית המופנית אל הרים: מדוע אתם מזדעזעים ורועדים?
• הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ, אַף־ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח - המשורר מודיע להרים שהקב"ה לא בחר בהם, אלא בהר ציון, שהוא נמוך וצנוע, ובו ישכון לנצח, בבית המקדש שמיקומו נקבע לעולם.
• חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ - רצה ובחר לשבת בו.
• רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן - המרכבות של הקדוש ברוך הוא רבות מאוד במספר. ככל הנראה יש כאן תיאור של התגלות האל - והמלאכים, שנאנים, המלווים אותו - בשעת מעמד הר סיני.
• אֲדֹנָי בָם - הקב"ה היה בתוכם, בתוך רבבות המרכבות שהקיפו אותו.
• סִינַי בַּקֹּדֶשׁ - הר סיני היה במצב של קדושה; השכינה והקדושה התגלו על הר סיני.
• עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי, לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם - הקב"ה נלחם באויבי ישראל המוגנים במבצריהם הגבוהים, לקח אותם בשבי. פירוש אחר על דרך המדרש: משה רבנו עלה למרום בשעת מעמד סיני, ולקח משם את התורה, לתת אותה כמתנה לבני ישראל.
• וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים - אף על פי שהיו בני ישראל סוררים, לא נאמנים, שכנת בתוכם ונגלית להם.
• הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת - הקב"ה מושיע אותנו, מציל אותנו.
• וְלֵאלֹהִים אֲדֹנָי, לַמָּוֶת תֹּצָאוֹת - בידו היכולת להציל מן המוות.
• קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו - הקב"ה ימחץ, ישבור, את הראש של אויביו, המצמיח את שערו של האויב המתהלך בדרכיו הנפשעות.
• אָמַר אֲדֹנָי, מִבָּשָׁן אָשִׁיב, אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם - הקב"ה גזר להשיב מן הבשן, כמו ממצולות הים. בפסוק לא כתוב את מי השיב הקב"ה; יש מפרשים: להשיב את האויבים שהסתתרו בבשן וברחו אל הים מפני המלחמה; ויש אומרים שהכוונה כאן היא לשבויים מישראל שנשבו לבשן, והקב"ה התחייב לפדותם כשם שהוא פדה את אבותיהם והעלה אותם ממצולות הים בשעת קריעת ים סוף.
• לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם - רגליהם של עם ישראל תדרוך על דם האויבים; משל לנצחון מוחץ של עם ישראל על אויביו במלחמה.
• לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאוֹיְבִים מִנֵּהוּ - הכלבים ילקקו את דם האויבים; סמל לתבוסה והשפלה של האויב.
• רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים, הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ - בני האדם, רְאו את דרכי האל, את גבורתו, בשעה שיצא לפני עמו והציל אותו.
• קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים, בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת - תיאור של תהלוכה חגיגית: בראשה הולכים השרים, המרננים בקולם, כעין מקהלה. אחריהם צועדים הנגנים בכלי הנגינה, ומסביב להם - נערות המכות בתוף. לפי פירוש "מצודות דוד" הכוונה כאן היא למעמד שירת הים, אחרי קריעת ים סוף.
• בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים - ברכו את הקב"ה בפומבי, בקהל גדול.
• מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל - בני ישראל. פירוש אחר: ברכו את הקב"ה במקורות המים, שהיו מקומות התאספות של קהל רב.
• שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם - את התהלוכה המתוארת מוביל שבט בנימין, שהוא הצעיר שבבני יעקב, והקטן שבשבטים.
• שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם - גם אנשי שבט יהודה, זבולון ונפתלי נמנים על החוגגים בהמוניהם.
• רִגְמָה - המון אנשים.
• צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ - הקב"ה ציווה שיהיה לך (לעם ישראל) עוז וכוח רב.
• עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ - העוז שבו פעל עבורנו הקב"ה בעבר.
• עוּזָּה - עוז (בצורה נקבית), כוח. ויש מפרשים כציווי: היה לנו לעוז.
• מֵהֵיכָלֶךָ עַל־יְרוּשָׁלִָם, לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי - מלכי הגויים יובילו מנחות ומתנות לקב"ה להיכלו, למשכנו בירושלים.
• גְּעַר חַיַּת קָנֶה - פנייה לקב"ה בבקשה שיגער באויבים ויבריח אותם. "חיית קנה" היא חיה רעה הרובצת בין קני הסוף, כמו למשל התנין (סמל מקראי לממלכת מצרים); משל לאויבים.
• עֲדַת אַבִּירִים - שוורים חזקים. משל נוסף לאויבים.
• בְּעֶגְלֵי עַמִּים - מטאפורה נוספת לאויבים מעולם החי; הפעם מדובר בעגל, הצאצא הצעיר של הפר. אולי הכוונה כאן לממלכות קטנות יותר, שגם הן הציקו לישראל. בנוסף ייתכן שהכוונה כאן היא "עמים מרדניים", עמים שמרדו בקב"ה ולא קיבלו את משמעתו; העגל הוא סמל מקראי לחוסר משמעת ולמרד: "וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד" (ירמיה לא, יז).
• מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי־כָסֶף - גער את האויב הרודף בצע כסף.
• בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ - הקב"ה פיזר והבריח את העמים רודפי המלחמות.
• יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם - סוסים ומרכבות של המִצְרִים יגיעו לירושלים כדי לעבוד את הקב"ה.
• יֶאֱתָיוּ - יבואו.
• כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים - הידיים של ממלכת כוש תמהרנה לעבוד את הקב"ה.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
