audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

חי אל נאדר

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
  • פיוט
playerSongImg
כותר חי אל נאדר
מעגל השנה לכל עת
מקום החיבור NLIUmbraco.Models.ItemPage.PiyutModel . lds91
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • חַי – כינוי לקדוש ברוך הוא, מקור החיים בעולם, החי לנצח. מופיע כבר במקרא (תהלים פד, ג): "לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי".
    • אֵל נֶאְדָּר – נפלא, מרומם, אדיר. ע"פ שירת הים (שמות טו, יא): "מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא".
    • הַכְרֵת כָּל צַר – חסל את כל אויבי. דומה ללשון הכתוב (מיכה ה, ח) : תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ.
    • אָבִי – הקב"ה משול כאן לאביו של הדובר, ואביו של עם ישראל. מקורו של משל זה כבר בכמה מקומות במקרא, לדוגמה: "כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא" (ירמיהו לא, ח).
    • וְאֶתְגַּבַּר – ואצליח להתחזק ולנצח את אויבי. כלשון הכתוב בישעיה (מב, יג): "יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר".
    • כִּי הֵם רְדָפוּנִי – כי הם רודפים אחרי להזיק לי. דומה ללשון הכתוב בתהלים (קיט,קסא): "שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם".
    • תִּקְוָתִי תָּמִיד בָּךְ – תמיד אני מקווה לך ובוטח בך. הקב"ה הוא מקור תקוותו של הדובר. דומה ללשון הכתוב בתהלים (עא, ה): "כִּי אַתָּה תִקְוָתִי, אֲדֹנָי".
    • בֵּית בְּחִירָתִי – בית המקדש מכונה 'בית הבחירה' בלשון חז"ל והפוסקים; מיקומו של בית זה מכונה בתורה "המקום אשר יבחר ה'", המקום שבו בחר הקדוש ברוך הוא לשים את משכנו: "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם... לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (דברים יב, ה).
    • אַיֶּלֶת אֲהָבִים – על פי רוב כינוי לתורה, אולם כאן כינוי מלא חיבה לעם ישראל, בהשפעת שיר השירים. הביטוי "איילת אהבים" לקוח מספר משלי (ה, יט): "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן".
    • תִּפְקֹד – תזכור ותשגיח, תגאל. כעין הכתוב: "שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת" (תהלים פ, טו).
    • וְחִישׁ מַהֵר לְעֶזְרָתִי – עזור לי מהר. ככתוב (תהלים לח, כג): "חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי".
    • תֵּן מֵהוֹדָךְ – תן הוד והדר לעם ישראל. ע"פ במדבר (כז, כ): "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". שם נתינת ההוד התבטאה בקירון פניו של משה.
    • עַל שִׁבְטֵי יָהּ – על עם ישראל, צאצאי שנים עשר השבטים. ע"פ תהלים (קכב, ד): "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל".
    • בְּבֵיתִי – בבית המקדש, או בארץ ישראל. בית המקדש מכונה 'ביתי' במקרא בכמה מקומות, למשל: "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם" (ישעיהו נו, ה).
    • דּוֹדִי – כינוי לקדוש ברוך הוא על פי שיר השירים. מילולית: אהובי. "זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָשם" (שיר השירים ה, טז).
    • עִיר קָדְשָׁךְ – ירושלים, כפי שמופיע בכמה מקומות במקרא: "שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ" (דניאל ט, כד).
    • תָאַבְתִּי – התאוויתי, רציתי מאוד. דומה ללשון הכתוב בתהלים (קיט, מ): "הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי". ייתכן שיש כאן הד לגעגועים אל העיר העתיקה של ירושלים, שהיתה בלתי נגישה ליהודים בין השנים 48' ו67', כשהיתה תחת שלטון ירדן.
    • אֲחוֹנֵן עֲפַר אַדְמָתִי – אוהב ואגלה את חיבתי הגדולה לעפר ארץ ישראל. לפי תהלים (קב, טו): "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ".
    • אֵשֵׁב בְּצֵל גַּפְנִי וּתְאֵנָתִי – אשב בנחלתי שבארץ ישראל, ובה אחיה חיי שלווה ושפע. הישיבה בצל הגפן והתאנה היא ביטוי סמלי המופיע כמה פעמים במקרא, ובפרט בתיאור המצב שישרור אחרי בוא הגאולה: "וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד" (מיכה ד, ד).
    • וּבֶן דָּוִד בְּרֹאשׁ עֲדָתִי – המשיח, שהוא מצאצאי דוד המלך, יעמוד בראש העם, ינהיג את עם ישראל.
    • שׁוּר הַזָּרִים בִּי נִלְחָמִים – ראה את העמים הזרים הנלחמים בי.
    • מַעֲנֶה לָשׁוֹן תְּנָה לִי – תן לי את היכולת לסדר את הדברים בתפילתי היטב (ע"פ משלי טז, א: "לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן"). בקשה זאת מקבלת משנה תוקף ומשנה משמעות, כאשר הכותב או המבצע את הפיוט זה הוא בעל תפילה בעצמו, כלומר: פייטן או חזן במקצועו. באופן זה, מורחבת הבקשה הזאת לא רק לעזרה בסידור מילות התפילה הפרטית של האדם הפרטי, אלא לעזרה מקצועית במשלוח ידו של המחבר או המבצע: כתיבת פיוטים ושירתם.
    • תְּסַעֵד לִי – עזור לי, תמוך בי.
    • וּבְבָנִים טוֹבִים תִפְקֹד לִי – תן לי ילדים טובים. פקידה בהקשר זה עניינה נתינת פרי בטן, צאצאים, ככתוב בבראשית (כא, א-ב): " וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר... וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו".
    • וְגַם עַד זִקְנָה אַל תִּזְנַח לִי – שמור עלי ואל תעזוב אותי לעת זקנתי באחרית ימי. ע"פ תהלים (עא, יח): "וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי".
    • תּוֹךְ קְהָלִי – בקרב בני עמי וקהילתי, בקרב קהל גדול. דבר אחר: בבית הכנסת. ע"פ תהלים (כב, כג): "אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ" (וראו פירוש רש"י שם).
    • עַם עוֹבֵד יָהּ – עם ישראל, העובדים את הקב"ה ומתפללים אליו.
    • מַשְׁפִּיל וּמֵרִים – הקב"ה שולט בעולם ובמעמדם של בני האדם, וקובע מי ישפל (כלומר, מי יהיה מונמך, חלש, בשפל המדרגה) ומי ירום (מי יהיה מוגבה, חזק, מצליח). ע"פ הפסוק בתהלים (עה, ח) כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים.
    • הַמַּאֲצִיל עַם קְדוֹשִׁים – המגביה את עם ישראל על ידי בחירתו בו לעם קדוש.
    • וּבָרִים – נקיים, טהורים.
    • תִּבְנֶה הֵיכָלָךְ – תקים מחדש את בית המקדש, הנקרא במקומות רבים בתנ"ך "היכל ה'".
    • בְּרֹאשׁ הָרִים – על הר הבית. ע"פ ישעיה (ב, ב): "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים... וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם".
    • וּבֶן דָּוִד יִמְשֶׁה עֲדָרִים – המשיח, מצאצאי דוד המלך, יוציא את עם ישראל מהגלות. כלשון הכתוב (שמואל ב, כב יז): "יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי, יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים". ייתכן שיש כאן רמיזה למשה רבנו, הגואל הראשון של עם ישראל, שעל פי המדרשים קשור גם לגאולה האחרונה: " רבי ברכיה אמר בשם רבי יצחק: כגואל ראשון, כך גואל אחרון" (מדרש קהלת).
    • עדרים – כינוי לעם ישראל; מופיע פעמים רבות במקרא, כמו למשל בתהלים (עח, נב) : "וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ וַיְנַהֲגֵם כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר".
    • וְאָז קוֹלִי בְּשִׁיר אָרִים – ואז, בעת הגאולה, אשיר בקול רם. המילה "ואז" רומזת לפסוקים בתנ"ך הקשורים לשירה, ובפרט לפסוק הפותח את שירת הים ("אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת"). פסוק זה נדרש על ידי חז"ל כעוסק לא רק בשירת הים שבעבר, אלא גם בשירה שעתיד עם ישראל לשיר אחרי בוא הגאולה ותחיית המתים: "אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ". "שר" - לא נאמר, אלא: "ישיר"" (תלמוד בבלי, סנהדרין צא, עב).
    • וַעֲקֹד – מילולית: לקשור את הידיים והרגליים. כאן במובן של לנטרל את האויבים או לנצח אותם בקרב.
    • הַצָּרִים – האויבים.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?