ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
החליפי לבושי גלותך / אשר מזרחי הַחְלִיפִי לְבוּשֵׁי גָלוּתֵךְ וְלִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יוֹנָה תַּמָּה, הַלְלִי יָהּ, שַׁבְּחִי וְהוֹדִי לָאֵל אֵינָךְ עוֹד גַּלְמוּדָה עֲנִיָּה, הֵקִים לָךְ מוֹדָע וְגוֹאֵל עַמִּים יָבוֹאוּ אֵלַיִךְ, יִשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהַיִךְ כִּי לְגַן עֵדֶן, פּוֹרִיָּה, הֶחְלִיף שׁוֹמְמוֹתָיִךְ קוֹל שִׁיר וְזִמְרַת הַלְוִיִּים יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם קוֹל צָהֲלָה וְתוֹדָה בּוֹאִי כַלָּה, עֲטֶרֶת בַּעְלֵךְ, כִּי שָׁב הָאֵל לְאָהֳלֵךְ חָמַל עָלַיִךְ וּגְאָלֵךְ וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ |
|
פיוט לכל עת במסורת ספרד ירושלים, שחובר ע"י אשר מזרחי, מחשובי הפייטנים של מסורת ספרד-ירושלים במאה ה-20. זהו שיר נחמה וציפייה לגאולה, הבנוי כמעט כולו כפנייה נרגשת של הדובר אל נמענת נשית: "היונה התמה", שמייצגת את ציון, או את עם ישראל בכלל. השיר פותח בפזמון החוזר שלו, בקריאה לאותה נמענת להסיר מעליה את בגדי הגולה, וללבוש במקומם בגדי פאר; קריאה מטאפורית זו היא בשורה-תפילה על קץ הגלות, ועל סוף טוב למצבם העגום של עם ישראל השרוי בה. מוטיב מרכזי בשיר הוא ההחלפה, השינוי: השממה מתחלפת והופכת לגן עדן; סמרטוטי הגלות מוחלפים בבגדים מפוארים; והגולה הופכת לגאולה. מילות השיר נכתבו על פי שיר קיים בערבית – תוך שימור לא רק של הלחן, אלא גם של הצליל של מלים רבות מהמקור. למשל, המלים הראשונות בשיר הערבי הן "אחליפי לי" – כלומר: "הישבעי לי". המחבר העברי שמר על הצליל הערבי של המלים המקוריות, וכתב: "החליפי", מה שהפך לכותרת השיר ולמוטיב מרכזי בו. בבית הראשון מבקש הדובר מכנסת ישראל להודות לקב"ה, על כך שהביא לה "מודע וגואל", הלא הוא משיח בן דוִד, שגאל אותה מבדידותה וממסכנותה. בשיר מתקיים מתח האופייני לדור המדינה, המתקיים גם בשירים אחרים מאת המחבר – מצד אחד תחושה שהגאולה כבר באה, ומצד שני המשך התחינה והתפילה לבואה: ההתייחסות לגאולה בבית הראשון מנוסחת בלשון עבר (כדרכם של פיוטים רבים), כאילו היתה מצב קיים, שכבר קם והיה, וכאילו כל שנותר כעת הוא רק להודות ולברך על המוגמר. בבתים הבאים, עם זאת, מועבר הניסוח באופן חלקי ללשון עתיד ("עַמִּים יָבוֹאוּ", "יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם קוֹל צָהֲלָה"), ובכך מזכיר מעט למאזין כי הגאולה השלמה טרם באה. יחד עם זאת ההבטחה היא גדולה: ירושלים תהפוך למוקד עולמי ובינלאומי לעבודת האל; השממה בארץ ישראל תפרח; האבל על החורבן יסתיים; הקב"ה ישוב לשכון בבית המקדש, וכל הארץ תימלא בשירת הלויים ובמזמורי הודיה. השיר מסתיים ברמיזה ליום השבת באזכור המלים "בואי כלה", בהן נהוג לקבל את השבת בתום הפיוט "לכה דודי"; העידן האידאלי הגְּאוּלי אותו מציג הפיוט משול ומושווה במקורותינו ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". בדומה למלים, גם הלחן נע בין גלות וגאולה: השיר מבוצע בדרך כלל בצורה המבטאת שמחה וחגיגיות, אולם יש חלקים בו בהם הצער על הגלות עודו מורגש. מסגרת הביצוע של השיר נוטה להיות גמישה ביותר, ויש בה מקום למעין הפסקות מתודיות, בהן הקצב של השיר נרגע קמעה, וניתנת שהות לזמר המבצע להוכיח את הוריטואוזיות שלו באלתורים ובסלסולים, ולהגיע לשיאים של הבעת רגש. פעמים רבות נשמט הבית הרביעי ולא מושר. |
| • לְבוּשֵׁי גָלוּתֵךְ – הבגדים שלבשת בגלות; בנוסף לפשט משמש הצירוף כסמיכות מטאפורית, וסמל למצב היהודים בגלות. דומה לכתוב בירמיה (מו, יט): "כְּלֵי גוֹלָה עֲשִׂי לָךְ יוֹשֶׁבֶת בַּת מִצְרָיִם". מנוגד ל"בגדי תפארתך". • בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ – בגדיך היפים והמפוארים. סמל לפאר ולהדר שעתידים היהודים לזכות בהם עם בוא הגאולה. שיבוץ של פסוק נחמה מישעיה (נב, א): "לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַבם". • יוֹנָה תַּמָּה – כינוי חיבה. סמל מקראי ופייטני ידוע לעם ישראל ולירושלים. בישעיה (ס, ח) משולים שבי ציון, היהודים החוזרים מהגולה, ליונים: "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם". בצפניה (ג, א) נמשלת גם העיר ירושלים ליונה: "הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה". בשיר השירים מכונה הרעיה, שעל פי חז"ל היא אלגוריה לעם ישראל, "יונתי": "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ" (ב, יד). • גַּלְמוּדָה – בודדה. • הֵקִים לָךְ מוֹדָע וְגוֹאֵל – הביא לך את המלך המשיח. לשון "הקים" קשורה במקרא להמלכת מלך, כמו (דברים כח, לו): "וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ". מודע וגואל – ע"פ מגילת רות: בועז היה מודע (=קרוב) של נעמי, וגואל (=יבם) של רות. מלכי בית דוד, כולל המשיח, הם צאצאים של בועז ורות. • עַמִּים יָבוֹאוּ אֵלַיִךְ – כל הגויים יבואו לעבוד את הקב"ה בירושלים ויכבדו את עם ישראל אחרי הגאולה. כמפורט בישעיה ס (פסוקים ה', יא-יג). • יִשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהַיִךְ – ע"פ זכריה (יד, טז): "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָ.ם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹית לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת". • כִּי לְגַן עֵדֶן פּוֹרִיָּה הֶחְלִיף שׁוֹמְמוֹתָיִךְ – הקב"ה הפך את ארץ ישראל מארץ שממה לארץ שאדמתה משגשגת ופוריה, כמו גן עדן. כך מבטיחה הנבואה המקראית בישעיה (נא, ג): "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן... וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה'". • קוֹל שִׁיר וְזִמְרַת הַלְוִיִּים – השירים ששרים בני לוי, ושעתידים להישמע בירושלים עם בנייתו מחדש של המקדש. חלק מתפקידם של בני שבט לוי במקדש היה לשיר מזמורים. • יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם קוֹל צָהֲלָה וְתוֹדָה – בירושלים ובשאר הערים שביהודה ישמעו את קול מזמורי הלויים, את קולות השמחה וההודיה. פסוק מפורש (ירמיה לג, י): כֹּה אָמַר ה': עוֹד יִשָּׁמַע... בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַהם... קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת". • בּוֹאִי כַלָּה – קריאה לכלה, היא כנסת ישראל, לבוא ולשוב ארצה. עם ישראל מושווה לכלה כבר במקרא: "כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה" (ישעיה מט, יח). גם בשיר השירים, הרעיה – שע"פ חז"ל היא אלגוריה לכנסת ישראל – מכונה "כלה": "לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה" (שיר השירים ד, ט). עֲטֶרֶת בַּעְלֵךְ – כנסת ישראל, המשולה לאשה שבעלה מתפאר בה, כמו עטרת (=כתר). ע"פ הכתוב במשלי (יב, ד): "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ". הקב"ה שמח ומתפאר בעם ישראל, ככתוב: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט, ג). הביטוי הקודם "בואי כלה" יחד עם "עטרת בעלך" יוצר הפנייה ברורה לבית האחרון בפיוט 'לכה דודי' (מאת ר' שלמה אלקבץ) : "בֹּאִי בְּשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ... בּוֹאִי כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה". • לְאָהֳלֵךְ – לבית המקדש. • וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ – הסתיימו הימים שבהם היית אבלה ועצובה על החורבן. שיבוץ מקראי מפסוק בישעיה (ס, כ): "כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ". |
| כותר |
החליפי לבושי גלותך |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מקום החיבור |
NLIUmbraco.Models.ItemPage.PiyutModel . lds91 |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
