audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

במוצאי מנוחה

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    אשכנז - יצירות חזנות לייב גלאנץ
  • 2.
    חסידים - חסידות חב"ד ללא מבצע
  • 3.
    מערב אירופה - פרנקפורט ודרום גרמניה (כולל אלזס, אוסטריה, שוויץ) אילן דמרי, ניצן-חן רזאל
  • 4.
    מערב אירופה - פרנקפורט ודרום גרמניה (כולל אלזס, אוסטריה, שוויץ) בנימין קליין
  • 5.
    מערב אירופה - פרנקפורט ודרום גרמניה (כולל אלזס, אוסטריה, שוויץ) גרשון קנאי
  • 6.
    מערב אירופה - פרנקפורט ודרום גרמניה (כולל אלזס, אוסטריה, שוויץ) מרדכי ברויאר
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר במוצאי מנוחה
מעגל השנה ימים נוראים;סליחות
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • בְּמוֹצָאֵי מְנוּחָה – במוצאי יום השבת, יום המנוחה. סליחה זו נאמרת ביום הראשון לאמירת הסליחות במנהג אשכנז, במוצאי שבת.
    • קִדַּמְנוּךָ תְּחִלָּה – אנו מקדמים אותך בסליחות, כאמור, ביום הראשון לאמירת הסליחות.
    • הַט אָזְנְךָ – בקשה מהאל שיקשיב לעמו. ביטוי זה מופיע שלוש פעמים במקרא, פעמיים במשלי ופעם אחת בתהלים. בכל המקומות ישנה בקשה לתשומת לב מיוחדת מהמאזין. תהלים יז, ו: אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי.
    • יוֹשֵׁב תְּהִלָּה – כינוי לאל, שכל התהלות שלו והוא בעל התהלות, לפי תהלים כב, ד: וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. הדימוי הוא שתהלות ותשבחות ישראל סובבות את האל והוא כמו יושב בתוכן.
    • לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה – שיבוץ הלקוח מתפילתו של שלמה המלך בעת חנוכת בית המקדש: וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ ה' אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם (מלכים א ח, כח; דברי הימים ב ו, יט).
    • אֶת יְמִין עֹז עוֹרְרָה לַעֲשׂוֹת חָיִל – יד ימינו של הקב"ה מסמלת את החוזק, העוז, הגבורה וכן את כח העשיה. כפי שמופיע בתהלים פט, יד: לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ. הפייטן מבקש מהאל שיעורר את ימינו, את כוחו לעשות חיל, לפעול לטובתו של המתפלל. השימוש בביטוי 'לעשות חיל' מעלה בזיכרון את בקשתו של ה' מישראל, לפני כניסתם לארץ (דברים ח, יז-יח): וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל... – ה' הוא הנותן לאדם את הכח לעשות חיל וכאן בפיוט מבקש הפייטן מהאל שישתמש בכוחו לעשות חיל ולקבל את בניו בתשובה.
    • בְּצֶדֶק נֶעֱקַד וְנִשְׁחַט תְּמוּרוֹ אַיִל – יצחק אבינו הוא הנעקד, והאיל נשחט תמורתו, כפי שמתואר בבראשית כב. זכות העקידה של יצחק ועמידתה לדורות מאז חוזרת בתפילות ובסליחות.
    • גְּנוֹן נָא גִזְעוֹ – הגן נא על גזעו של יצחק, עם ישראל. מופע יחידאי בישעיהו לא, ה: כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסוֹחַ וְהִמְלִיט.
    • בְּעוֹד לָיִל – כאשר עדיין לילה, וגם בעודנו מצויים בלילה. ברובד הגלוי הכוונה לזמן המציאותי, הלילה הזה, זמן אמירת הסליחות. ברובד נוסף הכוונה היא ללילה של הגלות - הצל אותנו בזמן חשכת הגלות ואל תחכה לזמן הגאולה. כפי שמפרש המלבים את הפסוק בישעיהו לג, ב: ה' חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה: "ה' חָנֵּנוּ - מסב פניו אל השם, אתה ה' עשה אתנו חנינה הגם שאין אנו ראוים מצד מעשינו, הלא לְךָ קִוִּינוּ - וראוי שנוושע בעבור זה. הֱיֵה זְרֹעָם - ואורם של עשרת השבטים שחשך להם היום והלכו בגולה. היה להם אור זרוע לַבְּקָרִים - בעת יבא הבקר, שהוא בעת הגאולה, אבל אנו יְשׁוּעָתֵנוּ תהיה בְּעֵת צָרָה - לנו לא תמתין עד עת הבקר רק תושיע לנו בְּעֵת צָרָה, בעוד ליל, בעת שיצור על ירושלים. הלילה עשוי להתפרש גם בהיבט של האדם היחיד, החוטא, המדומה למצוי במציאות של לילה, חשיכה.
    • דְּרוֹשׁ נָא דוֹרְשֶׁיךָ בְּדָרְשָׁם פָּנֶיךָ – פניה לאל שידרוש, שישעה לאלה הדורשים אותו ומתפללים אליו. המשורר משתמש בלשון נופל על לשון באופן שמדגיש את דרישת ההדדיות - כשם שעמך דורש אותך, כך דרוש גם אתה אותם, ובה בעת.
    • וּלְשַׁוְעַת חִנּוּנָם אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ – אל תאטום אזנך לתפילתם ולתחנוניהם.
    • זוֹחֲלִים וְרוֹעֲדִים מִיּוֹם בּוֹאֶךָ – חרדים מיום הדין.
    • חָלִים כְּמַבְכִּירָה מֵעֶבְרַת מַשָּׂאֶךָ – כואבים וחרדים כאשה בלידתה הראשונה, אלא שהחשש והכאב הם מזעמו של האל על מעשי האדם. ברקע מצוי פסוק מירמיהו (ד, לא) המתאר את כאבה של ציון, המותשת מאויביה ההורגים בה: כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים. לעומת הנביא המשתמש במלה כְּחוֹלָה המשורר בוחר להשתמש במלה חָלִים, שאף היא במשמעות של צירי לידה. המלה מַבְכִּירָה היא יחידאית במקרא אולם מצויה רבות בלשון חכמים.
    • טִנּוּפָם מְחֵה – מחק את חטאיהם. החטאים מדומים ללכלוך הדבק באדם ואילו הכפרה, התשובה, מדומה לפעולה של כיבוס ונקיון.
    • כּוֹנַנְתָּ מֵאָז תֶּרֶף לְחַלְּצָם מִמֵּצָר – תֶּרֶף מלשון תרופה. האל מכין רפואה לאדם עוד לפני שהוא נותן את המכה, עפ"י הרעיון המובא בגמרא (מגלה יג, ע"ב): "דאמר ר"ל: אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחילה". האל הכין מראש דרך להציל האדם מהמיצר - התשובה היתה קיימת בעולם עוד לפני בריאתו - כמובא במדרש (תנא דבי אליהו רבה פרק לא): "אבל אמרו: ז' דברים קדמו לעולם תורה ותשובה וגיהנם וגן עדן וכסא הכבוד ושמו של בן דוד ובית המקדש... תשובה מנין שנאמר (תהלים צ) 'בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ' וגו', וכתיב בתריה: 'תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם'...".
    • לְחוֹנְנָם חִנָּם מֵאוֹצָר הַמְּנוּצָּר – לחון אותם ולתת להם מתנת חנם – התשובה, שהיא כאוצר השמור אצל הקב"ה. המילה חִנָּם עשויה להתפרש, וגם נשמעת מבחינת הצליל, במשמעות של חן – וכך מבליע המשורר משמעות נוספת במשפט זה ומבקש מהאל שישאו חן מלפניו.
    • מָרוֹם אִם עָצְמוּ פִשְׁעֵי קְהָלֶךָ – גם אם גברו ועצמו פשעי ישראל עד מרום. הדימוי הוא של הפשעים הנערמים בערימה גבוהה עד למרום.
    • נָא שַׂגְּבֵם מֵאוֹצָר הַמּוּכָן בִּזְבוּלֶךָ - זבול הוא אחד משבעת הרקיעים. הפייטן מבקש שאף אם חטאי ישראל רבים יתן להם ה' מהאוצר המצוי כביכול עמו בשמים - אם אוצרות הזבול - שם מצויים ירושלים ובית המקדש, ואם אוצרות המצויים ברקיעים אחרים – גנזי חיים, ושלום וברכה. כמובא במדרש (ילקוט שמעוני יחזקאל א, רמז שלט): "אמר ריש לקיש: שבעה רקיעים הם ואלו הם - וילון, שחקים, רקיע, זבול, מעון, מכון, ערבות... זבול שבו ירושלים והמקדש והמזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן בכל יום שנאמר בנה בניתי בית זבול לך... ערבות שבו צדק ומשפט צדקה וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכות ונשמתם של צדיקים ורוחות ונשמות העתידים להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים...".
    • עָדֶיךָ לָחֹן חִנָּם בָּאִים אֵלֶיךָ – בתפילתם באים עד אליך לבקש חנינה. ברקע נשמע הפסוק מתהלים (סה, ג) המלווה את תפילות הימים הנוראים: שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ.
    • פְּנֵה נָא אֶל הַתְּלָאוֹת וְאַל לַחֲטָאוֹת – בקשה שהאל ישפוט את ישראל על פי צרותיהם ולא על פי חטאיהם.
    • צַדֵּק צוֹעֲקֶיךָ – הוצא את הצועקים בתפילה צודקים בדין.
    • מַפְלִיא פְלָאוֹת – האל.
    • קְשׁוֹב נָא חִנּוּנָם – הקשב לתחינתם.
    • רְצֵה עֲתִירָתָם – קבל תפילתם.
    • בְּעָמְדָם בַּלֵּילוֹת – באמירת הסליחות. הלשון עפ"י תהלים קלד, א: הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת.
    • שְׁעֵה נָא בְרָצוֹן – קבל ברצון.
    • כְּקָרְבַּן כָּלִיל וְעוֹלוֹת – קבל תפילתם כמו קורבן, שהתפילה היא תחליף לו. וכמו קורבן עולה שנשרף כולו ונמסר כולו לאל, כך קבל תפילתם בצורה שלמה.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?