ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
יום מעמד סיני / ר' יצחק אבן גיאת יוֹם מַעֲמַד סִינַי עֵת בֹּא בְּרַעְיוֹנַי יִמָּלְאוּ מָתְנַי צִירִים וְחַלְחָלָה צָפוֹן וְיָמִין חָל יָם מַעֲרָב זָחַל כֹּל מִמְּךָ דָּחַל הוֹדְךָ בְּעֵת נִגְלָה חֲסִין יָהּ שִׁמְךָ מַלְכִּי בְּפִתְחַךְ בְּאָנֹכִי הַסּוּ יְצוּרִים כִּי לֹא יָכְלוּ מִלָּה קוֹלְךָ כְּמוֹ שָׁמְעוּ שָׁחוּ וְנִכְנָעוּ זָעוּ וְגַם נָעוּ מַטָּה וְגַם מַעְלָה חַי אֵל קְצוֹת גָּדְלָךְ מִי יַעֲרֹךְ מוּלָךְ כִּי אֵין תְּחִלָּה לָּךְ גַּם אֵין לְךָ תִּכְלָה זֹאת בַּחֲזוֹת לִבִּי יָחִיל בְּמוֹ קִרְבִּי אֶפְחַד וְיָבֹא בִּי רַעַד וּבֶהָלָה קוֹשֵׁר מְזִמָּתִי חוֹקֵר עֲלוּמָתִי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי תּוֹדֶה לְךָ סֶלָה |
|
חווית הזמן נעה על הציר שיש בו עבר, הווה ועתיד. ציר שיוצר מציאות בה דבר מתרחש אחר דבר ואי אפשר לו לאדם לשוב לאחוריו. אולם נראה כי בפיוט זה חווה הפייטן מציאות אחרת. דרך מחשבתו על מעמד הר סיני "יוֹם מַעֲמַד סִינַי עֵת בֹּא בְּרַעְיוֹנַי" הוא חווה את המעמד עצמו: "יִמָּלְאוּ מָתְנַי צִירִים וְחַלְחָלָה". בחוויה זו זמנים שונים מתקיימים במקביל, ומתאפשר לעבר, להווה ואולי אף לעתיד לחול בו זמנית. לא רק גבולות הזמנים מיטשטשים כאן אלא גם הגבולות שבין האדם ליקום - הפייטן חווה את מה שחווה היקום כולו שעה שניתנה תורה. כך אולי מתאפשר לפייטן להתחבר לשורש נשמתו, לאותו רגע בו היו כל נשמות ישראל במעמד הר סיני (כדברי חז"ל). ומעניין שהפיוט עצמו הוא רשות ל"נשמת". בימינו מושר הפיוט בפי יהודי תוניס ולוב בחג השבועות ובשבתות בהן קוראים בתורה את עשרת הדברות - שבת פרשת יתרו ושבת פרשת ואתחנן. |
| • יוֹם מַעֲמַד סִינַי – יום מתן תורה בהר סיני. • עֵת בֹּא בְּרַעְיוֹנַי – בשעה שאני חושב על מעמד מתן תורה. • יִמָּלְאוּ מָתְנַי צִירִים וְחַלְחָלָה – כל קרבי יתמלאו פחד והתרגשות מגודל המעמד. • צָפוֹן וְיָמִין – צפון ודרום. • חָל – מלשון פחד, חיל ורעדה. • יָם מַעֲרָב זָחַל – הים, המצוי במערב, חרד וזע מפניך. זחל במשמעות של.פחד ויראה, מצוי באיוב (לב, ו): וַיֹּאמַר צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם.• דָּחַל – לשון נוספת לפחד, בארמית, כפי הביטוי 'בדחילו ורחימו', שמשמעותו ביראה ובאהבה. • הוֹדְךָ בְּעֵת נִגְלָה – בזמן מתן תורה, כשהודך וכבודך התגלו בהר סיני. • צָפוֹן וְיָמִין... בְּעֵת נִגְלָה – בשעת מתן תורה כל היקום הזדעזע, מקצה העולם ועד קצהו. כך מתואר למשל במסכת זבחים קטז, ע"א: "ר' אברהם המודעי אומר, מתן תורה שמע [ובא] שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד". • חֲסִין יָהּ שִׁמְךָ מַלְכִּי – חֲסִין הוא כינוי לאל במשמעות של כוח וגבורה, עפ"י תהלים פט, ט: ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ. • בְּפִתְחַךְ בְּאָנֹכִי – בשעה שפתחת בעשרת הדברות, הדיבר הראשון פותח במילה אָנֹכִי: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ..." (שמות כ, ב). • הַסּוּ יְצוּרִים – כל יצורי עולם נשתתקו ודממו, כפי שמתואר בשמות רבה כט, ט: "אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן. כשנתן הקב"ה את התורה - צפור לא צווח, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים (מלאכים) לא עפו, שרפים (מלאכים) לא אמרו קדוש קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דיברו, אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול אנכי ה' אלהיך". • כִּי לֹא יָכְלוּ מִלָּה – מרוב תדהמה ופחד לא יכלו להוציא מילה מפיהם. • קוֹלְךָ כְּמוֹ שָׁמְעוּ – כמו מלשון כאשר - בזמן ששמעו את קולך, אומר את שתי הדברות הראשונות. אפשרות אחרת - בשמות טו כ נאמר: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת...", לכן לא שמעו את הקולות אלא כמו שמעו. • שָׁחוּ וְנִכְנָעוּ – השתחוו וקיבלו את מלכות האל. • זָעוּ וְגַם נָעוּ מַטָּה וְגַם מַעְלָה – שמים וארץ רעשו ונזדעזעו בשעה ששמעו את קול ה', על פי פרקי דרבי אליעזר, מ: "יצא קול ראשון והשמים רעשו והימים והנהרות ברחו וההרים והגבעות התמוטטו וכל האילנות כרעו...". • חַי – כינוי לאל. • חַי אֵל קְצוֹת גָּדְלָךְ מִי יַעֲרֹךְ מוּלָךְ – מי יוכל לעמוד לפניך ולערוך שבח ותפילה שיתארו את קצה גדלך, שאין לו שיעור. • כִּי אֵין תְּחִלָּה לָּךְ – האל קדמון, ולכן אין לו התחלה. • גַּם אֵין לְךָ תִּכְלָה – האל נצחי, ועל כן אין לו סוף. • זֹאת בַּחֲזוֹת לִבִּי – כאשר לבי רואה ומבין דברים אלו. • יָחִיל בְּמוֹ קִרְבִּי אֶפְחַד וְיָבֹא בִּי רַעַד וּבֶהָלָה – אתמלא פחד וחלחלה מגודלו של האל ועוצמתו. • קוֹשֵׁר מְזִמָּתִי – כינוי לאל, הקושר את מחשבותי זו לזו. • חוֹקֵר עֲלוּמָתִי – היודע כל תעלומה החבויה והמסתתרת בתוכי. • רוּחִי וְנִשְׁמָתִי תּוֹדֶה לְךָ סֶלָה – הפיוט הוא "רשות" ל"נשמת" לחג השבועות, ובמילים אלו עובר המתפלל לתפילת "נשמת". |
| כותר |
יום מעמד סיני |
|---|---|
| מעגל השנה |
שבועות;שבת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
