audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

עדות ה'

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל היונה , יהודה עובדיה-פתיה
  • 2.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל משה חבושה
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר עדות ה'
מעגל השנה שבועות
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • עֵדוּת יְיָ – דבר ה', התורה שניתנה בסיני. על פי הפסוק בתהלים יט, ח: תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי.
    • קְהַל אֱמוּנָי – עם ישראל, המאמינים בה'.
    • נָחֲלוּ אוֹתָהּ – התורה הינה נחלתו של ישראל.
    • וּמֹשֶׁה עָלָה עַד לְמַעְלָה – על פי הפסוק וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים (שמות יט, ג); עלייתו של משה הן במובן הפשוט של המילה - לראש ההר - לקבל תורה, והן במובן הסימבולי של המילה - עלייתו של משה עד האלוהים.
    • וּבְיָדוֹ מִלָּה – בידו התורה שקיבל, או לוחות הברית עליהם חקוקות המילים. השימוש בביטוי מִלָּה מזכיר את ראשי התיבות שלומד בעל הטורים מהפסוק המדבר על התורה: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה (דברים ל, יב). אומר "בעל הטורים: מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה - ראשי תיבות "מילה".
    • סַפִּיר גִּזְרָתָהּ – על פי המדרש, הלוחות נגזרו, נחצבו, מאבן סמפרינון, אבן ספיר, שהיא אבן יקרה וטובה.
    • וְאֵל אֱמוּנָה – אל אמת, אל נאמן המקיים דבריו, על פי כינוי האל בדברים לב, ד: הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
    • הוּא כוֹנְנָהּ – האל הוא מכונן התורה, הוא יצרה.
    • יְמִינוֹ קָנָתָה – התורה נקראת קניין. כפי שמוסבר בפסחים פז, ע"ב: "אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי. תורה קנין אחד, דכתיב ה' קנני ראשית דרכו שמים וארץ קנין אחד דכתיב קונה שמים וארץ בית המקדש קנין אחד דכתיב הר זה קנתה ימינו ישראל קנין אחד דכתיב עם זו קנית". הביטוי ימינו קנתה על פי תהלים עח, נד: וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ, שם מדובר על בית המקדש כקנין , וכאן מדובר על התורה. התורה היא החכמה, שעל פי תורת הסוד מצויה בצד ימין - ועל כן הקנין הוא קנין בימינו.
    • חַי – כינוי לאל, המכונה פעמים רבות במקרא אל חי.
    • שָׁמַר פִּרְיָהּ – התורה היתה שמורה וגנוזה אצל הקב"ה עד שנתנה לעם ישראל. לפי תורת הסוד לתורה יש שתי מדרגות - התורה שניתנה לבני אדם ותורה שהיא נעלמת ונסתרת ועדיין גנוזה - זה הפרי שעדיין שמור אצל הקב"ה וזו החכמה העליונה שמעבר למציאות ולהשגה.
    • יַיִן חָמַר – יין תוסס, ע"פ הלשון בתהלים עה, ט: כִּי כוֹס בְּיַד יְיָ וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ. התורה משולה ליין, על פי מדרש תנחומא ויחי, י: אין יין אלא תורה שנאמר (שיה"ש א) כי טובים דודיך מיין.
    • רֵיחוֹ לֹא נָמַר – לא פג, על פי הפסוק בירמיהו מח, יא: וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר. הפזמון מחזיר אותנו כל פעם לאותו מצב התחלתי בראשיתי שבו התורה היתה שמורה כיין טוב שריחו לא פג.
    • עַיִן לֹא רָאָתָה – על פי הפסוק בישעיהו סד, ג: עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ, וכאן הכוונה לתורה שהיא מעבר לראייה רגילה.
    • בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר, כָּבוֹד וָאֹשֶׁר, יָמִים בִּימִינָהּ – העוסק בתורה זוכה לעושר, כבוד, אושר ואריכות ימים מימינו ומשמאלו. על פי הפסוק במשלי ג: אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה... אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד. במשלי מוצא החכמה זוכה לכל הטוב, התורה נקראת החכמה.
    • כִּי מוֹצְאָהּ יִמְצָא – המוצא, הלומד את התורה. התורה לאדם היא כמציאה שאדם מוצא לפתע ללא יגיעה וטרחה והוא שמח בה שמחה גדולה.
    • רוּחַ עֵצָה – הלומד את התורה ימצא רוח עצה, התורה מנחה את האדם בדרכו. על פי ישעיהו יא, ב: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ.
    • יָפוּצוּ חוּצָה – דבריו ותורתו של הלומד בתורה יתפשטו ויפוצו. על פי משלי ה, טז: יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם.
    • יָפִיק תְּבוּנָה – מתוך לימוד התורה יבוא לידי תבונה, חכמה והתבוננות, על פי משלי ג, יג: אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה.
    • לְשׁוֹנוֹ תַּצְמִיד, חָכְמָה תָּמִיד – על לשונו תמיד תהיה חכמה. בניגוד לרשע שהמרמה כמו צמודה ודבוקה ללשונו, כמתואר בתהלים נ, יט: פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה.
    • נַפְשֹוֹ אִוָּתָה – נפשו משתוקקת לחכמה.
    • דָּרְשׁוּ הַשָּׂרִים – המלאכים.
    • לֶחֶם אַבִּירִים – ביטוי יחידאי בתנ"ך ומשמעותו המן, על פי תהלים עח, כד-כה: וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ: לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשׂבַע. וכאן הכוונה לתורה, המשולה ללחם, כפי שמופיע במדרש, לדוגמא בבראשית רבה פרשה ע: לחם זו תורה דכתיב (משלי ט) לכו לחמו בלחמי. כאן מכונה לחם אבירים - לחם משובח.
    • שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה – דברים יפים ויקרים, השיבוץ מישעיהו ב, טז: וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה וכאן הכוונה לתורה. במדרש האמור (ראו להלן) נקראת התורה חמדה גנוזה, מכוסה. וגם המלה שְׂכִיּוֹת היא מלשון כיסוי, הסתר. התורה היא נסתרת וסתומה למלאכים אבל לבני האדם היא כלי חמדה - כלי שמשתמשים בו ואינו רק חפץ נוי.
    • גְּנוּזָה בִמְדוֹר לְאֶלֶף דּוֹר – על פי המדרש גנז הקב"ה את התורה כאלף דורות קודם בריאת העולם, או אלף דורות מן בריאת העולם עד נתינת התורה (התורה ניתנה באלף השלישי לבריאה, המקביל לאלף דורות). כך על פי שבת פח, ע"ב: "בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, מה לילוד אשה בינינו. אמר להן, לקבל תורה בא. אמרו לפניו, חמדה גנוזה שגנוזה לך תתקע"ד (974) דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?"
    • לְאָדָם תִּדוֹר זֹאת הַתְּעוּדָה – המלאכים שואלים בתמיהה את הקב"ה איך ייתכן שהתורה הגבוהה תדוּר, תתגורר אצל אדם בשר ודם, שהוא מן התחתונים.
    • מָה אַדִּיר שִׁמְךָ תְּנָה הוֹדְךָ – המלאכים אומרים לאל: אתה, ששמך אדיר ונורא, תן את הודך, תורתך, לנו - למלאכים אשר בשמיים, על פי תהלים ח, ב: יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם.
    • לָנוּ יָאָתָה – מלשון יאה. אנו ראויים להודך, היאה ומתאים לנו. הלשון ע"פ ירמיהו י, ז: מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין
    כָּמוֹךָ. כל הבית הזה נשען על המדרש האמור כמעט מלה במלה.
    • יָהּ נָתַן הוֹדוֹ, לְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ – לפי המדרש האמור, הקב"ה נתן למשה רבנו את הכח לאחוז בכסא הכבוד ולהשיב כביכול בשמו למלאכים על טענותיהם, וכך לשון המדרש: "אמר ליה הקב"ה למשה: החזר להם תשובה. אמר לפניו, רבש"ע, מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר ליה, אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה".
    • פָּתַח בִּתְשׁוּבָה – משה פותח ומשיב למלאכים:
    • מַה לָּכֶם אִישִׁים אַתֶּם דּוֹרְשִׁים מִצְוַת אֲנָשִׁים אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ – מה לכם המלאכים עם קיום מצוות המתאימות לאדם, וכך לשון המדרש: "...אמר להם..מה כתיב בה – זכור את יום השבת לקדשו – כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? כבד את אביך ואת אמך – אב ואם יש לכם?..."
    • לָקַח מַתָּנוֹת אִישׁ אֱמוּנוֹת – איש אמונות הוא משה רבנו המכונה נאמן ביתו של הקב"ה. בהמשך לאותו מדרש, הדורש את הפסוק בתהלים סח, יט: עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, כנאמר על משה רבנו שעלה למרום ולקח את התורה.
    • יָדוֹ עָשָׂתָה – משה רבנו נצטווה לפסול את הלוחות השניים בעצמו, ככתוב בשמות לד, א: פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשׁנִים, זאת לעומת הלוחות הראשונים עליהם נאמר(שמות לב, טז): וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת.
    • הַצֵּל אִישׁ חָכְמָה מִיַּד אִישׁ מִרְמָה – בקשה להצלת משה רבנו (איש חכמה), מידיו של השטן (איש מרמה), שלפי אותו מדרש ביקש להוציא את התורה מידיו של משה רבנו.
    • וְאָרוּר נוֹכֵל – ארור השטן, היצר הרע.
    • וּמֵרַר חַיָּיו וּבוֹ יִתְגּוֹרָר – היצר הרע ממרר את חייו של האדם ומתגרה בו מלחמה,יתגורר בעל משמעות כפולה - הן לשון מגורים והן לשון התגרות.
    • יְגִיעוֹ אוֹכֵל – כשהיצר הרע תופש לו אחיזה בלב האדם, כל יגיעו יורד לטמיון.
    • – יעקב גר אצל לבן. על פי בראשית לב, ה: כּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי.
    • – לבן אינו משלם ליעקב את שכרו, וכך אוכל את יגיע כפיו של יעקב. על פי דברי יעקב ללבן בבראשית לא, מא: זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים.
    • שַׁלַּח אַלּוּפוֹ– שַׁלַּח פה במובן של שֶׁלַח, חרב. אלוף הכוונה לעשיו שנקרא כך בתורה. בקשה מהקב"ה שישלח חרב בעשיו, המסמל את כוחות הרע.
    • וּמֵרוֹדְפוֹ קוּמָה עֶזְרָתָה – קריאה לבקשת עזרה לעם ישראל מפני רודפיו. על פי הלשון בתהלים מד, כז: קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ. * כל הבית האחרון ניתן לפירוש גם ברובד נוסף של עם ישראל מול אומות העולם. ואז אִישׁ חָכְמָה הוא יעקב ואִישׁ מִרְמָה הוא לבן, שמרר את חייו של יעקב שהתגורר אצלו. השימוש ביעקב ולבן כסמל לישראל ולאומות נובע מהתפיסה שהאבות מכוננים את מערכת היחסים הבסיסית לבניהם אחריהם.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?