שיר השירים שיתופיוט

לאחר פסוקי דזמרה מגיע זמנה של קריאת שמע, המלווה בברכות ובקטעי פיוט חגיגיים.

יש הבדל יחיד בין קריאת שמע ביום הכיפורים לזו הרגילה: המשפט "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", נאמר בקול רם. נימוק למנהג הקדום נמצא במדרש: "כשעלה משה לרקיע, שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', והורידו לישראל. למה הדבר דומה? לאדם שגנב הורמין [חפץ נאה] מתוך פלטרין של מלך ונתנו לאשתו, ואמר לה: 'אל תתקשטי בו אלא בצנעה בתוך ביתך'. לכן כל השנה אומרים אותו בלחש, וביום הכיפורים אומרים אותו בפרהסיא, לפי שאנו כמלאכים" (מובא בטור או"ח סימן תריט).

בתפילת העמידה שבע ברכות, כרגיל בשבת ומועד, ויש בה כמה הוספות ושינויים: התוספות של עשרת ימי תשובה (בברכות השבח וההודאה) ובהן בקשה מהאל שיזכרנו ויכתבנו בספר חיים

בפיוט זה נוטל הש"ץ רשות להפסיק את הברכה בפיוט מעניין היום, ומציין כי דבריו אינם בדויים מלבו, אלא מבוססים על דרשות חז"ל. שלא כרגיל בתפילות השנה, במהלך חזרת הש"ץ בחג פותחים את ארון הקודש לפני אמירת פיוטים אחדים וסוגרים אותו לאחר אמירתם. חלק מהפיוטים נאמרים מפי הש"ץ בלבד, וחלק - מפי הש"ץ והקהל לסירוגין.

לבה של חזרת שליח הציבור הוא הקדושה, מהארוכות שבקדושות שבסידור. זאת בשל התוספות השונות לקדושה עצמה המכונות "קדושָתות", שהן מערכות פיוטים מורכבות שנועדו להשתלב בתפילת החזרה ולהטרים ולרומם את אמירת הקדושה. במנהג הספרדים מקובל שאומר אותן הסומך, שהוא עוזרו של הש"ץ.

קדושתות מקובלות לפי מנהג אשכנז וספרד הן "אמרו לאלוהים", המתארת בהרחבה את מעלותיו של האל, "מעשה אלוהינו" המנגידה בין גדולת מעשיו לשפלות מעשה האדם, והקדושתא הקדומה "לאל עורך דין", ששורותיה נחתמות במלים "בדין" ו"ביום דין" לסירוגין, אמצעי רטורי שמזכיר לקהל השומעים את עצמו של יום הדין.

לאחר סיום תפילת העמידה אומרים "אבינו מלכנו", קדיש ולאחר מכן עוברים מיד לסליחות.