• אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח וְעֶלְיוֹן – כינוי לאל, שהוא אור זך וגבוה. אור של ספירת כתר נקרא אור צח. אור מצוחצח נלמד מהפסוק בישעיהו נח, יא: ...וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ... מפסוק זה ישנו לימוד בזוהר (בראשית רכב, ע"ב) לגבי המצח של פרצוף הכתר, המכונה עתיק יומין – האם יש בו צח אחד או שני צחות (מתוך פירוק של המילה צחצחות: צח וצחות): "והשביע בצחצחות נפשך, מהו בצחצחות...והיינו בצח חד צחות תרין...". בפיוט זה מביא הפייטן את שתי הפרשנויות: אור צח, ומצוחצח. • וְהוּא נֶעְלָם מִכָּל רַעְיוֹן – האל בלתי ניתן להשגה ולתפישה, ואין אפשרות להגדיר אותו. • כִּי אֵין לוֹ צוּרָה וְדִמְיוֹן – האל רחוק מכל צורה חומרית ועל כן אי אפשר אף לדמיין אותו. על פי הפילוסופיה ועל פי תורת הקבלה הצורה היא השכל והדמיון הוא כלי השכל. הרחקה מהגשמת האל מהווה מרכיב מרכזי ביסודות האמונה היהודית. • הוּא הֶאֱצִיל הַכֹּל – האל הוא מקור הכל, וממנו הכל נוצר. הלשון מרמזת לעולם האצילות (העולם הגבוה מתוך ארבעת העולמות המשתלשלים זה מזה: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה). • וְיוֹם שַׁבָּת כָּלוּל מִכֹּל – השבת הינה כנגד ספירת מלכות, ספירה שאין לה מעצמה כלום, ומקבלת הכל מהספירות שמעליה, לכן היא כלולה מכל הספירות. המלכות מקבלת את אורה מהספירה שמעליה – ספירת יסוד, המכונה גם "כל", לכן פרשנות נוספת – המלכות כלולה מהיסוד. • וּבוֹ שָׁבַת אֲדוֹן הַכֹּל – יום השבת הוא היום שבו האל שבת מכל מלאכה לאחר גמר בריאת העולם. • בּוֹ יִתְעַנְּגוּ עֶלְיוֹנִים בְּשֶׁמֶן טוֹב וְעִדּוּנִים – בשבת כל העולמות וכל הספירות עולים ב–14 מדרגות (שער מאמרי רשב"י, פרשת קדושים ובספר "נהר שלום" לד, עמודה ג). כל העולמות עולים ומקבלים אור מהחכמה, המכונה שמן טוב, ומהבינה, המכונה עדן. כפי שכתוב בזהר בראשית כ"ו: "עדן די אימא עילאה", אימא עילאה הוא פרצוף הבינה. • וּבוֹ נִכְתָּרוּ רִאשׁוֹנִים – כשאר הספירות, גם החכמה והבינה עולות מדרגות בשבת. על פי הפייטן הראשונים – היינו הספירות הראשונות, החכמה והבינה, נכתרות – עולות ומקבלות אור מספירת כתר. • וּבִכְלָלָם אַחֲרוֹנִים – כל הספירות עולות ומקבלות אור מספירות גבוהות יותר, ובכלל זה גם הספירה האחרונה – ספירת מלכות. • בְּחָכְמָה בִינָה נִתָּנִים – ביום השבת, העולמות מקבלות אור מספירות חוכמה ובינה. • מֵאֲדוֹן כָּל הָאֲדוֹנִים – האלהים. • אֲשֶׁר בָּחַר נֶאֱמָנִים – האל בחר בעם ישראל המכונים עם נאמן. • מָצָא זֶרַע הָאֵיתָנִים – הם ישראל, זרעו של אברהם אבינו המכונה איתן. • בְּחַסְדּוֹ יָבִיא הַגּוֹאֵל – בספירת חסד. הבאת הגואל הינה ביטוי לספירת חסד – להשפעת טוב לעולם, וכן בקשה שהגאולה תבוא בצורה של חסד ולא בקושי ובדין. • בִּזְכוּת שַׁבָּת יִבְנֶה הָאֵל אֶת עִיר צִיּוֹן שָׁם מִקְדַּשׁ אֵל – בזכות שמירת שבת על ידי כל ישראל תבוא הגאולה. על פי המדרש בילקוט שמעוני ישעיה נו, תפה: "א"ר יוחנן משום רשב"י אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין שנאמר כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי". (במדבר כל ישראל שמרו שבת אחת, ובשבת השניה צלפחד חילל את השבת, ומאז לא נסתיע לישראל שמירת שתי שבתות על ידי כל העם). • לְעַם נוֹשַׁע – עם ישראל כפי שמופיע בדברים לג, כט: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ... • לְעַם נוֹשַׁע בְּחֶסֶד אֵל – מרמז לספירת חסד. • אֵלִיָּה וְגוֹאֵל – אליהו הנביא מבשר את בוא המשיח, הגואל. • יָנוּחוּ בוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל – ישראל ינוחו בארצם בבוא הגאולה ובבנין ציון. מנוחת הגאולה מושגת על ידי קיום מנוחת יום השבת. • נֶאֱזָר בִּגְבוּרָה – מתעטף במידת הגבורה, היא הספירה הרביעית, המבטאת את כח הזרוע של האל. ביטוי זה מופיע פעם אחת בתהלים סה, ז: מֵכִין הָרִים בְּכחוֹ נֶאְזָּר בִּגְבוּרָה. • עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל תִּפְאָרָה – כנגד ספירת תפארת, היא הספירה המאזנת בין החסד והגבורה. יעקב אבינו, הקרוי גם ישראל, מזוהה עם ספירת תפארת. במקרא מופיע פעמים רבות הקשר בין עטרה לתפארת, כמו למשל בישעיהו כח, ה: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּו. • הוּא יַחֲזִיר הָעֲטָרָה – יחזיר את ישראל לעטרתם הראשונה, בהיותם בארצם וקרובים לאלוהים. • בִּזְכוּת מֹשֶׁה – אזכור לספירת נצח, המזוהה עם משה רבנו. • יְקַבֵּץ אֶת שֶׂה פְזוּרָה – ישיב את ישראל, המשולים לשה, לארצם. • וְיָרוּם הוֹדוֹ בְּחֶבְרָה – אזכור לספירת הוד. כשישראל בארצם ובתפארתם, כל העולם נוכח בגדולתו של האל. • מִירָא דַכְיָא בְּשָׂמִים רֹאשׁ מִתְנַשֵּׂא הוּא לְכֹל לְרֹאשׁ – על פי המדרש, ילקוט שמעוני, ישעיה, נה, תפד: "יעלה ברוש זה מרדכי הצדיק שנקרא ראש לבשמים שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמין מירא דכיא". מרדכי (שער הכוונות, דרוש פורים) נקרא מור זך, הוא עטרת היסוד – המלכות של היסוד. כאן אזכור לספירת יסוד, אליה משויך מרדכי. • אֲחוֹתִי הִיא – זו כנסת ישראל, זו השכינה, וזו הספירה העשירית – ספירת מלכות. זהו אחד השמות שהרעיה מכונה בהם בשיר השירים. • שְׁלוֹמָךְ פְּרוֹס עָלֵינוּ – על פי הלשון בתפילת ערבית: "וּפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ".
|