תפילת ערבית (או מעריב) היא התפילה השלישית, האחרונה והקצרה ביום. ניתן לאמרה מצאת הכוכבים עד עלות השחר, אך ראוי לאמרה עד חצות הליל. תיקונה מיוחס במסורת ליעקב אבינו, והיא מוקבלת לזמן שבו חלקים פנימים מקרבנות היום "היו מתאכלין באור על המזבח כל הלילה" (בראשית רבה סח). מרכיביה המרכזיים הם קריאת שמע, שהתורה מצווה לאמרה פעמיים ביום, בבוקר ובערב, ותפילת עמידה. בניגוד לשחרית ולמנחה, שבהן שליח הציבור חוזר על תפילת העמידה לאחר אמירתה בלחש, בתפילת ערבית אין חזרת הש"ץ. הסיבה לכך טמונה בתופעה ייחודית לה: מעמדה ההלכתי המקורי של התפילה הוא רשות, אולם הציבור קיבל אותה על עצמו ובכך הפך אותה למעין תפילת חובה. בשל מעמדה הראשוני, לא נתקנה חובה לחזור על אמירתה. התפילה פותחת לרוב בכמה פסוקים, ולאחריהם נאמרים "ברכו" וברכות קריאת שמע: מעריב ערבים, העוסקת בשבח לאל על חילופי הזמנים, ואהבת עולם, העוסקת באהבת הבורא והתורה. הברכות מקבילות בתוכנן לברכות ק"ש בשחרית, אולם בקצרה ובדגשים שונים. לאחר מכן נאמרת ק"ש, ומיד אחריה שתי ברכות: אמת ואמונה, העוסקת בעיקר בגאולת עם ישראל ממצרים, והשכיבנו, שבה הציבור מבקש את ברכת האל בערוב היום. נוסח תפילה זו שונה בחול ובשבת. כך מקושרים להם, בברכות קצרות יחסית, טבע ואהבת תורה, היסטוריה וגאולה, הנחתמות בחזרה לזמן אמירת התפילה ובבקשה אנושית לשלום. במסורת מרוקו, בלדים, איטליה ובמסורות אשכנזיות רבות בחו"ל נאמרת גם ברכת יראו עינינו לאחר או בשילוב ברכת השכיבנו, אך אין היא נפוצה כיום. השלב הבא, לאחר אמירת חצי קדיש, הוא תפילת העמידה, הנאמרת בלחש. לאחריה, בימות חול, אומר הש"ץ קדיש תתקבל, ובחלק מהמסורות נאמרים לאחריו שיר למעלות וקדיש יהא שלמא. התפילה נחתמת בעלינו לשבח. בזמנים ייחודיים ישנן תוספות. על ערביות השבתות והמועדים תוכלו לקרוא בדפיהן. בראשי חודשים נאמר לפני התפילה במסורות רבות פרק קד בתהלים, ברכי נפשי את ה', המתייחס לתפקיד הירח בקביעת ראש החודש. ספירת העומר נאמרת בתקופתה בסוף התפילה, לפני או אחרי עלינו לשבח. במוצאי שבתות נהוג לומר מזמורי תהלים טרם התפילה, חלקם בניגונים ייחודיים. בכל המסורות נאמר אז הקטע "אתה חוננתנו" בברכת חונן הדעת, העוסק בהבדלה. לאחר העמידה נאמר קטעים המוכרים בשמות "יהי נועם" או "שובה", וחלק מקדושה דסדרא. אם יחול יום טוב במהלך השבוע, נהגו במסורות רבות לא לומר קטעים אלו, אך ההולכים בדרך הקבלה כן נוהגים לאמרם. בבתי כנסת רבים נהוג להתכנס לאחר התפילה להבדלה משותפת בתום התפילה. בימיו הראשונים של החודש, נאמרת לאחר התפילה ברכת/קידוש הלבנה.
|