audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

אזמר בשבחין

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    חסידויות נוספות - חסדות רומניה יעקב ורות מלמד
  • 2.
    חסידויות נוספות - חסידות בוסטון לוי יצחק הורביץ בן פנחס דוד מבוסטון
  • 3.
    חסידות פשיסחא - חסידות פוריסוב נתנאל זלבסקי, צבי זלבסקי, רזיה זלבסקי
  • 4.
    חסידות צאנז - חסידות בובוב צבי מסטבויום
  • 5.
    חסידים - חסידות ברסלב אביש בראדט, מאיר לוי
  • 6.
    חסידים - חסידות ברסלב דוד רפאל בן עמי
  • 7.
    חסידים - חסידות ברסלב יצחק שפירא
  • 8.
    חסידים - חסידות חב"ד אילן דמרי, ברוך ברנר, ניצן-חן רזאל, נתנאל זלבסקי
  • 9.
    חסידים - חסידות כללי שרה פרידלנד-בן ארזה
  • 10.
    חסידים - חסידות כללי שרה פרידלנד-בן ארזה
  • 11.
    חסידים - חסידות צאנז כהנא
  • 12.
    מזרח אירופה - הונגריה - צ'כיה פנחס דודוביץ'
  • 13.
    מזרח אירופה - הונגריה - צ'כיה שמואל ווזנר
  • 14.
    מזרח אירופה - ליטא - פולין אברהם קבלקין
  • 15.
    מזרח אירופה - ליטא - פולין פנינה מייזליש
  • 16.
    מרכז אסיה וקווקאז - בוכרה עזרא מלקוב
  • 17.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו אברהם בן זקן
  • 18.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו אברהם בן זקן
  • 19.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו אברהם בן זקן
  • 20.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו חיים לוק
  • 21.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו יוסף אוחיון
  • 22.
    ספרדים צפון אפריקה - תוניס אליעזר חג'אג'
  • 23.
    ספרדים צפון אפריקה - תוניס שמעון נטף
  • 24.
    עכשווי - ישראל ח
  • 25.
    עכשווי - ישראל חיים פרחי
  • 26.
    עכשווי - ישראל חיים פרחי
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר אזמר בשבחין
מעגל השנה לכל עת;שבת
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין – אזמר במשמעות של זימרה. ר' ישראל סרוג מפרש במשמעות של הכרתה – לזמור – על ידי השבחים ייכרתו המקטרגים ותתאפשר הכניסה לשדה התפוחים.
    • לְמֶעַל גּוֹ פִתְחִין דְּבַחְקַל תַּפּוּחִין דְּאִנוּן קַדִּישִׁין – לבוא בפתחים של שדה התפוחים הקדושים. שדה התפוחים הוא אחד מהפרצופים העליונים המזוהה עם ספירת המלכות. כל אחת מסעודות השבת מכוונת לאחד הפרצופים העליונים. סעודת ערב שבת הינה כנגד פרצוף שדה התפוחים, השכינה, כפי שמובא בזוהר חלק ב, פח: "...אמר רבי אלעזר לאבוי [אמר ר' אלעזר לאביו], אלין סעודתי היך מתתקנן [אלו הסעודות איך מתקנות?], אמר ליה, ליליא דשבתא כתיב [אמר לו, ליל שבת כתוב:] 'והרכבתיך על במתי ארץ', ביה בליליא מתברכא מטרוניתא [בו בלילה מתברכת מטרוניתא] וכלהו חקל תפוחין [וכל שדה התפוחים] ומתברכא פתוריה דבר נש [ומתברך שולחנו של אדם] ונשמתא אתוספת [ונשמה מתווספת (לאדם)], וההוא ליליא חדוה דמטרוניתא הוי [ואותו לילה שמחת המטרוניתא הוא] ובעי בר נש למחדי בחדוותא ולמיכל סעודתא דמטרוניתא [וצריך האדם לשמוח בשמחתה ולאכול את סעודת המטרוניתא].
    • נְזַמֵּן לַהּ הָשְׁתָּא – נזמין אותה (את השכינה) עכשיו. מרמז לזימון של ברכת המזון.
    • בְּפָתוֹרָא חַדְתָּא – בשולחן חדש, הוא שולחן הסעודה.
    • וּבִמְנָרְתָא טָבְתָא דְּנָהְרָה עַל רֵישִׁין – ובמנורה טובה המאירה על ראשים. נרות השבת הדולקים בזמן הסעודה, ויש שהיו תולים את נרות השבת מהתקרה מעל השולחן.
    • יְמִינָא וּשְׂמָאלָא וּבֵנַיְהוּ כַלָּה – ימין ושמאל וביניהם כלה. הספירות מסודרות בקו ימני, קו שמאלי וקו אמצעי, כאשר קו ימין מסמל את החסד, הנתינה וההשפעה, קו שמאל מסמל את המידה והגבול וקו האמצע הוא קו האיזון. כלה היא השבת, היא השכינה, היא ספירת מלכות הנמצאת באמצע. אפשרות נוספת – הכלה – השבת נמצאת בין ימות החול. נהוג לחלק את ימות השבוע לשניים – שלושת הימים הראשונים נמשכים מהשבת שעברה ושלושת הימים הבאים נמשכים אל השבת הבאה. לפי תיאור זה השבת נמצאת בין שלושת הימים של השבוע שעבר לבין שלושת הימים של השבוע הבא. לפי פירוש זה השבת היא המרכז והעיקר ושאר הימים מתייחסים אליה.
    • בְּקִשּׁוּטִין אָזְלָה וּמָאנִין וּלְבוּשִׁין – יוצאת בקישוטים וכלים ולבושים. השבת מקושטת בקישוטים ומלבושים נאים.
    • יְחַבֵּק לַהּ בַּעְלַהּ וּבִיסוֹדָא דִי לַהּ - יחבקנה בעלה ביסוד אשר לה. זהו תאור של הזיווג המתרחש בסעודת ערב שבת. החיבור בין פרצוף שדה תפוחים, היא השכינה והיא המלכות, לבעלה, הוא פרצוף זעיר אנפין (הפנים הקטנות) המיוצג על ידי ספירת יסוד או על יד שש קצוות – שש הספירות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. החיבור נעשה דרך היסוד. אל ספירת היסוד מתנקז כל השפע מהספירות שמעל, והיא מעבירה שפע זה לספירת המלכות.
    • דְּעָבֵד נְיָחָא לַהּ – הגורם לה (למלכות) נחת. החיבור בין הפרצופים.
    • יְהֵא כָתֵשׁ כְּתִישִׁין – יכתוש כתוש. זהו ביטוי זוהרי המתאר את הזיווג בין ספירת מלכות לספירת יסוד, או בין פרצוף מלכות ופרצוף זעיר אנפין, המאפשר את החיבור האופטימלי. הקטע שלהלן מהזוהר (חלק ג, דף רמז) מתאר את אותה הזדווגות של מלכות וזעיר אנפין, המשויכת לסעודת ערב שבת: "בלולה בשמן כתית, בשמן, בההוא שמן דנגיד ונפיק מלעילא [מאותו שמן שנמשך ומגיע מלמעלה]. אמר רבי שמעון, יאות [יפה] אמרת, אבל מאי כתית [אבל מהו כתית?]: אלא רזא עלאה איהו [אלא רז עליון הוא] דכיון דאיהו שמן, מאי כתית, אלא רמז הוא דקא רמיז [אלא רמז הוא רומז], לשמשא בנוקבא [להזדווג בנוקבא (דהיינו במלכות)], לאנגדא לגבה [להמשיך אליה] שמן כתית, כדקא יאות לה [כראוי לה (מהחכמה העילאה)] לא הוי [שהוא אינו] אלא כתית, לאפקא [כדי להוציא (שמן)] מזיתים, דאינון שייפין דגופא [שהם אברי הגוף (הספירות של זעיר אנפין שמכונה גוף)], ולאמשכא ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא [ולהמשיך את אותה ההמשכה מלמעלה בכל איבר ואיבר]. וצדיק דכתיש כתישין [והצדיק (יסוד) כותש], ואפיק מכל אינון שייפין עלאין דאינון זיתין קדישין [מוציא מכל האיברים (הספירות העליונות) שהם הזיתים הקדושים], משח רבו [את שמן המשחה], בתיאובתא שלים לגבי נוקביה [ותשוקה גדולה אל הנוקבא (מלכות)], ואי לא כתיש [ואם לא כותש], לא יפוק ההוא משחא [לא יוצא השמן ההוא] אלא בלא תיאובתא דשייפין [אלא בלי תשוקת האיברים], וההוא נגידו לא אתהני מניה נוקבא [ומאותה המשכה לא תיהנה הנוקבא] ולא הוי כדקא יאות [ולא יהיה (השמן, החכמה) כמו שראוי] עד דתהא בלולה מניה מכל שייפין [עד שיהיה בלול מכל האיברים], ועל דא [ועל כן כתוב] 'בלולה בשמן כתית' לאתהנאה ולאתזנא מניה [ליהנות ולהיזון ממנו]". הזעיר אנפין מעביר את השפע – הוא השמן המשתלשל מספירת החכמה דרך כל איברי הגוף, המסמלים את הספירות, עד ליסוד. בתהליך זה, הצדיק – המסמל את ספירת יסוד, צריך לכתוש ולמצות את אותו שמן מכל האברים – הם הספירות, על מנת שתהיה תשוקה ובאופן זה המלכות גם נהנית וגם ניזונה. ללא הכתישה ישנה רק הזנה ללא הנאה.
    • צְוָחִין אוּף עָקְתִין – צעקות גם צרות. כינויים לכוחות הסטרא אחרא, כוחות הרע.
    • בְּטִילִין וּשְׁבִיתִין – בטלות ושובתות. על פי הזוהר, לכוחות הסטרא אחרא אין רשות לפעול בשבת.
    • בְּרַם אַנְפִּין חָדְתִין וְרוּחִין עִם נַפְשִׁין – אף פנים שמחות (או חדשות) ורוחות עם נפשות. בשבת אין מקום לצרות אלא לשמחה, כפי שתואר לעיל שבאותה סעודה יש לשמוח בשמחת המטרוניתא. וכן מדובר כאן בפנים חדשות – הנשמה המתווספת בשבת, כפי שמתואר בזוהר חלק ב דף פח: "ביה בליליא מתברכא מטרוניתא [בו בלילה מתברכת מטרוניתא] וכלהו חקל תפוחין [וכל שדה התפוחים] ומתברכא פתוריה דבר נש [ומתברך שולחנו של אדם] ונשמתא אתוספת [ונשמה מתווספת (לאדם)], וההוא ליליא חדוה דמטרוניתא הוי [ואותו לילה שמחת המטרוניתא הוא].
    • חֲדוּ סַגֵּי יֵיתֵי – שמחה גדולה תבוא. באותה הסעודה, באותו החיבור.
    • וְעַל חֲדָה תַרְתֵּי – בכפל כפליים.
    • נְהוֹרָא לַהּ יַמְטֵי – אור לה יגיע.
    • וּבִרְכָן דִּנְפִישִׁין – וברכות רבות.
    • קְרִיבוּ שׁוֹשְׁבִינִין – קרבו שושבינים. תלמידי החכמים שהם כשושבינים לכלה – היא השכינה.
    • עֲבִידוּ תִקּוּנִין – הכינו קישוטים לכלה. הקישוטים הם ההכנות לשבת.
    • לְאַפָּשָׁה זֵינִין וְנוּנִין עִם רַחְשִׁין – להרבות במיני מזונות ודגים עם עופות. נהוג לאכול בשבת דגים ובשר.
    • לְמֶעְבַּד נִשְׁמָתִין וְרוּחִין חַדְתִּין – לרכוש נשמות ורוחות חדשות. הכוונה לנשמה היתרה שמתווספת לאדם ביום השבת, רעיון המופיע רבות בזוהר ומקורו במסכת ביצה (טז ע"א): "דאמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר, 'שבת וינפש'. כיון ששבת ווי אבדה נפש".
    • בְּתַרְתֵּי וּתְלָתִין – בשלושים ושתים. הכוונה לל"ב נתיבות חכמה, המתוארים בספר יצירה, והם מקורה של הנשמה היתירה כפי שמתואר בתיקוני הזוהר יג, ב, הדורש את הפסוק בשמות לו, ח: "וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר...": "... פתח רבי שמעון ואמר: 'וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה' וגומר, מאי [מהו] כל חכם לב (שהרי החכמה אינה בלב אלא בראש), ההוא דאיהו [שהוא] חכם בחכמה ובל"ב נתיבות דילה [ובל"ב שביליה], דאינון כלילן בשית יומי דבראשית [הכלולה מששת ימי בראשית]... ועשו ארון דא [הוא] שבת, דמשכנא איהו [המשכן שהוא] שש משזר, כליל שית יומין דבראשית [כלול מששת ימי בראשית]... ארון ודאי דא ל"ב [ארון ודאי הוא ל"ב (הארון מסמל את ל"ב נתיבות החכמה)], נור דליק [אש דולקת], כליל ל"ב נתיבות [כלול בל"ב נתיבות] ואיהו שבת [והוא השבת] וביה [ובו (בתוך הארון)] שכינתא עלאה [שכינה עליונה (מסמלת את השבת)], דאיהי [שהיא] תורת חכם, ובה לב מבין, ואיהו [והיא] נשמה יתירה דשבת, ואיהו חירו [והיא החירות] דשבת, דבגינה לא שלטין מארי דגיהנם על עלמא... [ובגללה לא שולט גיהנום בעולם (בשבת)]". בקטע זה נעשה קישור בין השבת, המלכות, ארון הקודש, ל"ב נתיבות חכמה והנשמה היתירה שמתקבלת בשבת.
    • וּבִתְלָתָא שִׁבְשִׁין – ובשלושה שריגים. אלו שלושת העמודים המהווים את בניין הספירות: חסד, גבורה ותפארת – קו ימין – המסמל את השפע; קו שמאל – המסמל את הגבולות וקו אמצעי – המסמל את האיזון ביניהם.
    • בְּתַרְתֵּי וּתְלָתִין וּבִתְלָתָא שִׁבְשִׁין – שלושים ושתים ועוד שלוש הם שלושים וחמש – וזהו רמז לל"ה המלים הקיימות ב"ויכולו" הנאמר בקידוש של ערב שבת. כפי שמוסבר בזוהר חלק ב, רז, ע"ב: "קדושה דמעלי שבתא [קדושה של כניסת השבת (זהו הזמן המקביל למלכות – כפי שמובא למעלה שסעודה ראשונה של שבת כנגד ספיר]ת מלכות), דא איהי [היא] קדושה דשבת בראשית, דהא אתקדש מתלתין ותרין שבילין [שנתקדשה מל"ב שבילי החכמה] ותלת דרגין דתפוחין קדישין [ושלוש מדרגות של תפוחים קדושים (המשויכים לג' צבעים של התפוח – אדום, לבן וירוק, הממשיכים חכמה שהוא סוד קדושה ולכן נקראים תפוחים קדושים, והמלכות המקבלת אותם נקראת שדה תפוחים קדושים)], ובעינן לאדכרא על האי קדושה כללא דעובדא דבראשית [וצריכים להזכיר שזו הקדושה כלל של מעשה בראשית], ונייחא ברזא דתלתין ותרין שבילין [ומנוחה בסוד שלושים ושתים שבילים] ותלת דרגין דאתכלילן בהו [וג' מדרגות (תפוחים) הנכללים בהם] רזא דסהדותא דעובדא דבראשית [שהוא סוד העדות של מעשה בראשית], דהיינו (בראשית ב, א) 'ויכולו השמים והארץ וכל צבאם'". בבית זה קושר האר"י את עניין הנשמה היתרה שיורדת בשבת, קדושת השבת ועניין הקידוש. קידוש ליל שבת מורכב משני חלקים, שביניהם מבדילה הברכה על היין. כל חלק מורכב משלושים וחמש מלים. על פי הזוהר, יש כוונה עמוקה מאחורי הדבר. זהו רמז לשלושים ושתים נתיבות החכמה ושלוש דרגות שמהם נמשכת הקדושה למלכות, שהיא מקבילה לשבת, והיא הפנים המתגלים בסעודת ערב שבת ומזדווגים עם זעיר אנפין. וכפי שמובא למעלה, משלושים ושתים נתיבות החכמה נמשכת הנשמה היתירה המתקבלת בשבת.
    • וְעִטְרִין שַׁבְעִין לַהּ – וכתרים שבעים לה. המספר שבעים הוא מספר מפתח בליל שבת, שהוא כאמור הזמן של ספירת מלכות, השכינה. לספירת מלכות יש שבעים שמות, היות והמלכות מקבלת משבע הספירות, שכל אחת מהן כלולה מעשר. יין הקידוש רומז לשבעים (יין בימטריה 70) ובקידוש יש 70 מלים.
    • וּמַלְכָּא דִּלְעֵלָּא – ומלך עליון.
    • דְּיִתְעַטַּר כֹּלָא – שיתעטר הכל.
    • בְּקַדִּישׁ קַדִּישִׁין – בקודש קודשים. הכוונה לספירת כתר או לספירת בינה המכונות קודש קודשים.
    • רְשִׁימִין וּסְתִימִין בְּגַוַּהּ כָּל עָלְמִין – חקוקים ונעלמים בתוכה כל העולמות. כל העולמות התחתונים מצויים בשכינה ונכללים בה בכח.
    • בְּרַם עַתִּיק יוֹמִין הֲלָא בָטֵשׁ בְּטִישִׁין – אולם עתיק יומין (הוא הפרצוף העליון המקביל לספירת כתר) יבטוש בטוש (יבעט). בבית זה מסביר האר"י את מקומם של הספירות והפרצופים ואת תהליך גילויים: השכינה, היא הספירה הנמוכה והיא הפרצוף אליו מתייחסת סעודת ערב שבת – פרצוף חקל תפוחים, כוללת בתוכה את כל העולמות ואת כל הספירות העליונות בצורה מסותרת, בכח. הגילוי של העולמות העליונים מהכח אל הפועל נעשה על ידי בטישה של הפרצוף העליון ביותר – עתיק יומין (בתהליך השתלשלות העולמות הבטישה משמשת על מנת לגלות מהכח אל הפועל את הכוחות הגנוזים בספירות העליונות – בטישה של ספירה גבוהה תוציא לפועל את הספירות הבאות אחריה).
    • יְהֵא רַעְוָה קַמֵּהּ דְּתִשְׁרֵי עַל עַמֵּהּ – יהי רצון מלפניו שתשרה על עמו (השכינה).
    • דְּיִתְעַנַג לִשְׁמֵהּ בְּמִתְקִין וְדֻּבְשִׁין – המתענגים לשמו (ביום השבת) במיני מתיקה ודבש.
    • אֲסַדֵּר לִדְרוֹמָא מְנָרְתָא דִסְתִימָא – אערוך בדרום מנורה הנעלמה.
    • וְשֻׁלְחָן עִם נַהְמָא בְּצִפּוּנָא אַדְשִׁין – ושולחן עם לחם אדשן בצפון. בבית המקדש המנורה היתה מונחת בדרום והשולחן עם לחם הפנים בצפון. כנגד זה נהגו גם המקובלים בסידור השולחן (בצפון) ונרות השבת (אותם הניחו בצד דרום), והסתמכו על דרשת חז"ל ( בבא בתרא כה, ע"ב): "אמר רבי יצחק הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום".
    • בְּחַמְרָא גוֹ כָסָא – ביין תוך כוס. יין הקידוש.
    • וּמַדַּנֵּי אָסָא – ואגודות הדס. מנהג האר"י היה לקחת שתי אגודות של הדסים בשבת, אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור, ובעקבותיו נוהגים לקחת שתי אגודות הדס בערב שבת, ולומר את הפיוט אזמר בשבחין תוך כדי הקפת השולחן. מקורו של המנהג הוא על פי הסיפור המסופר על ר' שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו במסכת שבת לג, ע"ב: "דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות [בערב שבת ראו זקן הלוקח שתי אגודות הדס ורץ בין השמשות]. אמרו ליה, הני למה לך? אמר להו לכבוד שבת. ותיסגי לך בחד [ויספיק לך אחד?] - (אמר להם:) חד כנגד זכור וחד כנגד שמור". אגודות ההדס שימשו לרקד לפני חתן וכלה, כפי שמתואר במסכת כתובות (יז, ע"א): "אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה". כך נהגו המקובלים לקבל את השבת שהיא השכינה, הכלה, ובן זוגה – הקב"ה בבדי הדס. על ידי בדי ההדס היו מושכים שפע מלמעלה ומחזקים שני פרצופים אלו, שהיו חלשים בימות השבוע.
    • לְאָרוּס וַאְרוּסָה לְאַתְקָפָא חַלְּשִׁין – לארוס ולארוסה, לחזק חלשים. הכלה ובן זוגה, כמוסבר לעיל.
    • נְעַבֵּד לוֹן כִּתְרִין בְּמִלִּין יַקִּירִין – נעטר, נכתירם בכתרים, במילים נכבדות. נקשט את הכלה, היא השבת, במילות הקידוש.
    • בְּשִׁבְעִין עִטּוּרִין – בשבעים קישוטים. הכוונה לשבעים המילים של הקידוש: 35 תיבות של "ויכולו" ו-35 תיבות של ברכת הקידוש. וכן רמז ליין, עליו מקדשים, בגימטריא שבעים.
    • דְּעַל גַבֵּי חַמְשִׁין – שעל גבי חמשים. חמישים שערי בינה. שבעים עיטורים על גבי חמישים – ברכת הקידוש, שלה שבעים תיבות, מרובה מברכת האבות שהיא בגימטריה חמישים: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א) – בַּכֹּל בגימטריה חמישים.
    • שְׁכִינְתָא תִתְעַטַּר בְּשִׁית נַהְמֵי לִסְטַר – השכינה תתעטר בשש הלחם לכל צד. על פי מנהג המקובלים לבצוע בשבת על 12 חלות – ארבע חלות בכל אחת משלוש הסעודות (שתים על גבי שתים כנגד זכור ושמור). בסעודה הראשונה ערכו את כל 12 החלות, שש מכל צד, כפי שלחם הפנים היה מסודר במשכן: "וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת: וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי ה'...בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם" (ויקרא כד, ה; ח): מנהג המקובלים על פי המובא בזוהר (חלק ג רמה, ע"א): "ומנלן דלחם הפנים איהו מפתורא דמלכא [מנין לנו שלחם הפנים הוא מלחם המלך?] דכתיב (יחזקאל מא, כב) 'וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'', ז"ה י"ב אנפין [ז"ה בגמטריה יב פנים]. ואוף הכי מאן דאית ליה [ואף כך מי שיש לו] בעי לתקנא ולסדרא על פתוריה [צריך לתקן ולסדר בשולחנו] ארבע ככרות בכל סעודתא דשבת, לתלת סעודתי תריסר אנפין [לשלוש סעודות תריסר (ככרות שהם) י"ב פנים].
    • בְּוָוִין תִּתְקַטַּר – בווים תתקשר. השכינה קשורה בווים, הם עמודי המשכן. יש כאן רמז לשתים עשרה החלות – שתים כפול שש (ו'). וו רומז גם לספירת זעיר אנפין המורכבת משש קצוות – שש הספירות מחסד ליסוד והמלכות, הכלה, שהיא נושא השיר, מקושרת לזעיר אנפין (דרך ספירת היסוד). עוד רמז לכך שהשכינה מקושרת בווים ניתן למצוא בתיקוני הזוהר (יב ע"ב), שם נדרשות האות ב' ואות ה' - שתיהן אותיות המסמלות את ספירת מלכות ושתיהן מורכבות משלושה קווים – ז"א שלושה ווים – כך המלכות מקושרת ומורכבת מזעיר אנפין שהוא הואו. שלושת הווים מסמלים גם את שלושת האבות.
    • וְזֵינִין דִּכְנִישִׁין – וזינים הנכנסים. על פי ר' ישראל סרוג מדובר במוחין המסומלים באות ז' הנכנסים לו' שהיא זעיר אנפין. זינין עשויים להיות גם קישוטים (בערבית). כך בבית זה מתואר הקישוט וההתעטרות של המלכות מהספירות שמעליה – מו' קצוות שהן מקבלות מהמוחין – הספירות הגבוהות ביותר – חכמה בינה ודעת.
    • שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין מְסַאְבִין דְדָחְקִין – שובתים ופוסקים מטמאים הדוחקים. כוחות הסיטרא אחרא לא "פועלים" בשבת, כפי שמוזכר במקומות רבים. לדוגמא במדרש תהלים צב: "יום השבת, יום ששבתו מזיקין מן העולם", וכן עונשם של הרשעים בגהינום פוסק בשבת.
    • חֲבִילִין דִמְעִיקִין וְכָל זֵינִי חַרְשִׁין – כתות חבלה המצרות וכל מיני כשפים.
    • לְמִבְצַע עַל רִיפְתָא כְּזֵיתָא וּכְבֵיעָתָא – לבצוע על הפת כזית וכביצה. על פי המובא בשער הכוונות (עב, ע"א, ד"ה "ונחזור לעניין"): "אחר יבצע מן הלחם הימני שהוא כנגד אות י' של הויה, כנזכר, והוא כנגד החכמה שמשם נמשך המזון המעולה מכל השאר, ותבצע תחילה ממנו שיעור כזית ותאכלנו אתה, ואח"כ תבצע בציעה שניה שיעור כביצה ותתן לאשתך ותכוון שהיא כנגד י' של שם אדנות, שהיא בנוקבא דזעיר אנפין".
    • תְּרֵין יוּדִין נַקְטָא סְתִימִין וּפְרִישִׁין - נוקטת שתי יודין, סתומים ומפורשים. הכוונה כאן לשני היודין – היו"ד של שם הויה שמסמלת את החכמה והיא סתומה, ולא מפורשת – וכנגדה בוצעים בציעה ראשונה בשיעור כזית (שגם הוא, הזית, סמל לספירת חכמה) ואוכל בעל הבית, ואילו היו"ד השניה היא י' אחרונה משם אדנות (א-ד-ו-נ-י) והיא משויכת למלכות של זעיר אנפין – הי' השניה מייצגת את ספירת מלכות (שהיא הנושא בסעודה ראשונה) שהיא בת הזוג של זעיר אנפין.
    • מְשַׁח זֵיתָא דָּכְיָא – שמן זית זך. מסמל את השפע האלוהי ואת החכמה.
    • דְּטָחְנִין רֵיחַיָּא – שטוחנות ריחיים. הן מסמלות את הספירות נצח והוד. יתכן שכאן מדבר האר"י על נצח והוד דעתיק יומין – כלומר נצח והוד הקיימים בתוך החכמה, כיוון שכאן מדבר על חיבור של חכמה עם נצח והוד – השמן, הוא החכמה, נטחן על ידי רחיים, שהם נצח והוד.
    • וְנָגְדִין נַחְלַיָּא בְּגַוַּהּ בִּלְחִישִׁין – ומושכים נחלים בתוכה בלחישה. היינו בסתר. הנחלים הם שש קצוות – הספירות שמעל לשכינה, והים הוא השכינה, על פי מה שנדרש בספר הבהיר קעח על הפסוק בקהלת (א, ז): "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא". אפשרות נוספת שהנחל הוא ספירת בינה. גם בבית זה מתוארת זרימת השפע מהספירות הגבוהות עד למלכות – לשכינה: אפשרות אחת שמהחכמה ישנה זרימת שפע דרך שש הקצוות למלכות; אפשרות שניה: נצח והוד דעתיק יומין טוחנים את השמן – היא החכמה, ומזרימים שפע לבינה ומשם, בלחישה, בסתר, למלכות – היא השבת.
    • הֲלָא נֵימָא רָזִין וּמִלִין דִּגְנִיזִין – הלא נאמרים רזים ודברים גנוזים.
    • דְּלֵיתְהוֹן מִתְחֲזִין טְמִירִין וּכְבִישִׁין – שאינם נראים והם טמירים וכבושים.
    • לְאַעְטָרָה כַלָּה – לעטר כלה. היא השבת, היא השכינה.
    • בְּרָזִין דִלְעֵלָּא – בסודות של מעלה. הם דברי התורה, דברי סוד ומילות הקידוש.
    • בְּגוֹ הַאי הִלּוּלָה – בתוך הילולה זו, כך מכונה השבת בזוהר. וכפי שמוסבר למעלה כל סעודה היא זיווג בין פנים שונות באלוהות, על כן מדובר בחתונה שנערכת בשבת, והיא ההילולה.
    • דְּעִירִין קַדִּישִׁין – של מלאכים קדושים. הלשון עפ"י דניאל ד, י: "וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת". אולי אלו המלאכים המלווים את האדם לביתו בערב שבת, כפי שמופיע במסכת שבת קיט עב: "רבי יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו...". אפשרות נוספת שמדובר במלך ובמטרוניתא – הקב"ה והשכינה. הפירוש מסתמך ברובו על המאמר של יהודה ליבס "זמירות לסעודות השבת שיסד האר"י"


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?