• נוּרָא בֵי עַמְרָם - אש בבית עמרם, על פי הגמרא במסכת קידושין פא, ע"א. כאן הכוונה ליצר הרע. • גָּרַם בֶּצַע בְּדָמִי - גרם רע לגופי. השיבוץ לקוח מתהלים ל, י: מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת. • דּוֹדִי - הקב"ה. • אוֹר עֵינַי - כינוי חיבה לקב"ה. • סִינַי - גם הוא כינוי לקב"ה. • קָרוֹב, אָח, עַצְמִי - ביטויי חיבה וקירבה לאל. • אֵיךְ תַּנָּא דִּידָן - בארמית: איך המלמד שלנו, וכאן הכוונה לקב"ה. • לָן דָּן - דן, שופט אותנו. • דִּינָא דְּגַרְמֵי - ביטוי תלמודי המחייב את האדם לשלם גם על נזק שנגרם על ידו בעקיפין. • שִלַּח בְּעִירֹה בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ - אחד מסוגי הנזק המופיע בפרשת משפטים (שמות כב, ד), עליהם מחייבים את האדם לשלם כאשר בהמה שברשותו הזיקה. כאן הכוונה ליצר הרע שהוא חיצוני לאדם וברשותו כבהמה. • תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כָּתַב - הקב"ה. • הֵצִיץ מִן חַלּוֹן - משל להתגלותו של הקב"ה. • בִּלְשׁוֹן הַזָּהָב רָהַב - התגאה בצורה מפוארת, כאן התגאה גם במובן של התגלה - הקב"ה הופיע ביופי ובגאות, בצורה מרהיבה. • עֹצֶם אַהֲבָה הִרְבָּה - השפיע אהבה רבה על עם ישראל. • לִשְׁאוֹל אֶת מַחְלוֹן - אהבתו של הקב"ה לעמו כה רבה עד שרוצה למחול להם על עוונותיהם ומחכה רק שישאלו ויבקשו את סליחתו. • עַל הֶפְסֵק טַעְמוֹ - בפרשת כי תשא (שמות לד, ו) אנו קוראים על הקב"ה המגלה את דרכי הנהגתו את העולם למשה רבנו. שם מופיע שמו של הקב"ה פעמיים: יְיָ! יְיָ, כאשר בין שני השמות מופיע אחד מטעמי המקרא הנקרא "פסיק" המפסיק ומפריד ביניהם. הפרשנים מבארים שההפסק בין שתי הופעותיו של שם ד' הוא המאפשר לאדם לשוב בתשובה - הופעתו הראשונה של ד' היא זו המתגלה לאדם לפני שחטא והשניה ממשיכה להנהיג את האדם גם לאחר שחטא. • אָסַף שְׁלוֹמוֹ - הוא מוכן לתת לאדם לחיות בשלום - כנס את השלום. • נָתַן מִלַּחְמוֹ - מפרנס את האדם הן מהבחינה הגשמית והן מהבחינה הרוחנית - התורה נמשלת ללחם ולמים. • הֵשִׁיב יְמִינוֹ - משיב את שכינתו, הנמשלת ליד ימינו, היד החזקה של האדם - זו הנותנת ומשפיעה. הקב"ה השיב את השפעתו והתגלותו לעמו. • נְעִימוּת חָכְמָה רָמָה - התורה היא חכמה נשגבה ונעימה. • נַהֲרוֹת אֵיתָן - התורה משולה למים שאינם פוסקים, כנהרות איתן. • הִלְבִּישׁ אֶת עַבְדּוֹ - עבד ה' המתנהג בדרכיו ולומד תורה. • מִדּוֹ - מדים, בגדים. • פְּאֵר כְּחָתָן - המפוארים כבגדי חתן, ע"פ ישעיהו סא, י: כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר. • חָבִיב הֵן גְּבִיר - הלומד תורה חביב וחשוב כגביר. • הִגְבִּיר מֹהַר וּמַתָּן - מתנות שהקב"ה נותן לו. • וּלְרֹב עַנְוָתוֹ עֵרֶךְ עָצְמָתוֹ - ולמרות גדולת עצמתו הקב"ה נשאר כביכול עניו ומתייחס לברואיו, לעמו. • הִיא כַלָּתוֹ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ - הן כנסת ישראל מחוברת אליו בחיבור עז ככלה, וכדבר ששלו והן התורה היא קנינו של הקב"ה והיא כלתו של עם ישראל. • גִּילָה וְשִׂמְחָה צָמְחָה סְבִיבוֹת גַּנִּי - שמחה המופיעה אצל האדם בעת הגאולה. • יָגוֹן מִקִּרְבִּי, עָצְבִּי, רָחֲקוּ מֶנִּי - היגון והעצבות עזבו אותי. • יוֹם שִׁיר וּמֶחְקָר, יְקָר, רָאֲתָה עֵינִי - יום הגאולה, יום בו ניתן יהיה להבין סודות גדולים ולרדת לחקרם ולפשרם, אותו יום נחשב יקר וחשוב. • אָרִיתִי מוֹרִי, חַיֵּי בְשָׂרִי - אספתי בשמים המבטאים שמחה ושמחתי בחיי ואף בבשרי, בגופי. • נֵרִי וּפְאֵרִי - המשיח ובית המקדש. • יָשִׁיב עַל כַּנּוֹ - יחזיר אל מקומו, יבנה אותו. • חָבִיב מֵחָרוּץ - המשיח, חביב, יותר חביב מזהב, הנקרא חרוץ (לפי תהלים סח, יד). • יָרוּץ גִּבּוֹר כַּאֲרִי - המשיח יופיע מהר, גבור כארי. • זֶה עָנִי נֶגְדָּךְ דַּל דַּךְ - עם ישראל, הדלים והמדוכאים. • כְּעַיִר פֶּרֶא - הגויים, המדומים לחית פרא. השיבוץ לקוח מאיוב יא, יב: וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד. • קוֹרֵא בִשְׁלוֹמוֹ לִשְׁמוֹ, רַבִּי וּמוֹרִי - בגאולה האחרונה ייגאל העולם כולו ואז יקראו הגויים בשם המשיח ויתייחסו אליו כאל רבם ומורם. • בְּרִית כָּרַתִּי לְאִישׁ עֲמִיתִי - ברית כרותה בין הקב"ה לבין עמו. • אֶזְכּוֹר בְּרִיתִי לַעְשׂוֹת רְצוֹנוֹ - עם ישראל יזכור אף הוא את הברית הכרותה בינו לקב"ה ויעשה את רצונו. • אֵל מֶלֶךְ נֶאְמָן רַחְמָן - הקב"ה. • אֶשְׁאַל מֵאִתּוֹ - אבקש ממנו. • יִבְנֶה עַל נָכוֹן - בצורה יציבה. • מְכוֹן בֵּית תְּפִלָּתוֹ - בית המקדש. • שָׁם יִקְבּוֹץ עַמּוֹ לִשְׁמוֹ - עם ישראל ייאסף בבית המקדש להלל את שמו של האל. • חֶבֶל נַחְלָתוֹ - עם ישראל, על פי דברים לב, ט: יַעֲקב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. • וְשָׁם נִתְרָאֶה - נעלה לרגל. • בֵּית רוֹאֶה - בית המקדש. • נַמְתִּיק סוֹד נָאֶה, רָחֵל אִמֵּנוּ - נגלה את סוד קיבוץ הגלויות הקשור על פי תורת הסוד לרחל אמנו. • פֶּרַח לְבָנוֹן - ביטוי המביע יופי, כאן מתייחס למשיח. • יִנּוֹן - אחד משמותיו של מלך המשיח. • מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ, עֵינַי תֶּחְזֵינָה - הקב"ה בהופעתו היפה, ע"פ ישעיהו לג, יז: מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים. • עֶדְיוֹ - תכשיטיו, גילויי השכינה היפים כתכשיטים. • וּבְמוֹרָא גָדוֹל - בהארה גדולה הגורמת לסובבים יראה. הביטוי לקוח מתיאור יציאת מצרים: וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל (ירמיהו לב, כא). • אַיֶּלֶת אֲהָבִים - כינוי לשכינה. הביטוי לקוח ממשלי ה, יט: אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן. • בֵּין הַכְּרוּבִים - בקדש הקדשים, ששם כביכול מקומה של השכינה בבית המקדש. • תַּמִּים אֲהוּבִים - עם ישראל.
|