גדלו לה' - הוצאת ספר תורה

• ברוך המקום שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא - זהו איננו פסוק מקראי והוא נכתב ברוחם של רצף הפסוקים כאן. זהו שבח והכרת תודה לקב"ה על שנתן את התורה לעם ישראל.
• אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁה' אֱלֹהָיו - פסוק זה מתהלים משבח את עם ישראל ואת הקשר שלו לאלוהיו. בהקשרו המקורי הוא חותם מזמור הפותח במלים: לְדָוִד בָּרוּךְ ה' צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה, עניין המתאים לתפקידו של הארון כנציג האל במסעות המלחמה.
• גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו - באמירת פסוק זה קורא שליח הציבור לקהל להצטרף אליו בשירי שבח ותהילה לבורא.
• לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת - דברי שבח לקב"ה שאמר דוד המלך.
• רוֹמְמוּ... וְהִשְׁתַּחֲווּ... - פסוקים אלו מתקשרים לקודמם בקריאה לציבור לשבח את ה'. בפסוקים שביניהם בפרק המקורי (ו-ח) מדבר מחבר התהלים על נבואתם של משה אהרן ושמואל, ואולי יש כאן רמיזה לתפקידו של משה כנותן התורה.
• אֵין-קָדוֹשׁ כַּה'... כִּי מִי אֱלוֹהַּ... - שני הפסוקים האלו משבחים את האל שאין כמותו ואין מי שישווה לו.
• תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב - התורה שניתנה לעם ישראל באמצעות משה, היא מתנה וירושה לכל עם ישראל לדורותיו. פסוק זה לקוח מהברכה אותה בירך משה את בני ישראל לפני מותו. בתחילתה הוא מתאר את מעמד מתן תורה.
• עֵץ-חַיִּים הִיא... דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם - התורה, שהיא תורה של שלום ונועם, מחייה את לומדיה ומביאה להם אשור ושמחה.
• כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ - ספר התורה נושא את שם ה' ושמוציאים אותו מההיכל מעוררים את העם לשבח את האל שהוא נותן התורה. הפסוק לקוח מדברי משה רבנו בשירת "האזינו".
• ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם - פסוק זה חותם את פרק כט בתהלים - מזמור לדוד הבו לה', שבקהילות רבות נהוג לשיר אותו עם החזרת ספר התורה לארון ובקבלת שבת. הפרק עמוס ברמיזות ליציאת מצרים, למסע במדבר ולבית המקדש, ועניינו הכללי הוא תיאור כוחו ועצמתו של האל. הוא מתאים לסיום טקס הוצאת ספר התורה בהקשר של הארון כנציג האלוהים בקרב ובכך שהוא נושא תפילה לקבלת עוז מאת ה' כדי להצליח במלחמה, ובתפילה לשלום ולסיום כל המלחמות.
הכל תנו עוז לאלוהים ותנו כבוד לתורה: קטע זה אינו פסוק מקראי, אם כי ברור שנכתב ברוחם של הפסוקים האחרים הנאמרים כאן. הוא מופיע לראשונה במסכת סופרים (יד, ה).
• וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - פסוק זה נאמר בכל הקהילות בזמן הגבהת ספר התורה, כשהמניף אוחז את ספר התורה פתוח וחג על עקביו כדי להראות את הכתוב לכל הקהל. בקהילות הספרדיות מתבצעת ההגבהה לפני קריאת התורה ואילו בקהילות האשכנזיות לאחריה.