כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
שבועות בפיוט ובתפילה
חג השבועות הוא השני מבין שלושת הרגלים, שבהם הייתה מצווה לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים. אך שונה הוא מן החגים האחרים. אין לו תאריך מוגדר מן התורה. כדי להגיע אליו צריך לספור את ספירת העומר במשך ארבעים ותשעה ימים מצאת היום הראשון של חג הפסח, והיום החמישים הוא המועד שבו חל חג השבועות.
בתורה תוכנו המרכזי קשור לעונה בשנה ולחקלאות – זהו סיום זמן הקציר ותחילת זמן הבאת הביכורים. בחג עצמו יש קרבן מיוחד בשם "שתי הלחם", שהיה עשוי מהחיטים של השנה החדשה. רק אחרי חורבן הבית והיציאה לגלות הדגישו חז"ל את משמעות יום זה כחג מתן תורה. מעמד הר סיני הוא אירוע מכונן של כריתת ברית עם הקב"ה וקבלת התורה בקרב עם ישראל לאחר הכנה מדוקדקת לקראת היום. המדרשים מרחיבים את הדרמה שאירעה במרום כשמשה עלה לקבל את התורה. המלאכים ביקשו שהתורה לא תינתן לבני האדם, אך משה מוכיחם, מוכיח שהתורה מיועדת לבני האדם וזוכה לקבלה ולהורידה לעם ישראל.
חכמי תורת הסוד הוסיפו לליל שבועות תוכן של "תיקון", שבו ערים כל הלילה ועוסקים ב"התקנת התכשיטים" וב"קישוט הכלה" לקראת החופה והזיווג עם המלך. במהלך הדורות, הפך לימוד התורה בלילה ממנהג שיועד ליחידי סגולה, למנהג מרכזי של החג לציבור הרחב.
פיוטי חג השבועות, כמו האקדמות והאזהרות, עוסקים בקבלת תורה, בעשרת הדיברות ובקשר הרוחני בין הקב"ה לעם ישראל.
בבית הכנסת קוראים בתורה את עשרת הדיברות, ובמסורת אשכנז קוראים גם את מגילת רות מן הקלף.
כבכל שלושת הרגלים מוסיפים תפילת הלל ומוסף.
