ר' אברהם בן שלמה אבן מוסה, מן החשובים בחכמי צפון אפריקה במאות ה- 17-18 (נולד בתיטואן בערך בשנת 1660, ונפטר בתוניס בשנת 1733), צאצא למשפחה ספרדית שהיגרה למרוקו עם גירוש ספרד. ר' אברהם היה לא רק איש-הלכה בשיעור קומה, אלא גם חכם נודע בתורת הקבלה, שפעל רבות להפצת קבלת האר"י במקומות אליהם הגיע, ובעיקר בתוניס.
פיוטו הנודע ביותר הוא 'נרדי נתן ריחו' המתאר את מתן התורה בהר סיני, ומדגיש, בין היתר, את אהבת האל לעמו כאחד מיסודות הקשר ביניהם: "אֵל נָתַן לְעַמּוֹ תּוֹרָה תְמִימָה / יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה / נוֹתֶנֶת לִפְתָאיִם דַּעַת וּמְזִמָּה / יָרְדָה מִשְּׁחָקִים מִשְּׁמֵי רוֹמָה / לְעָם אֲשֶׁר אָהַב בְּכָל לְבָבוֹ". כמו פיוט זה שנכתב כרשות ל'נשמת', מרבית פיוטיו של ר' אברהם אבן מוסה נוסדו בזיקה למעגל התפילה ולמעגל השנה. כמה פיוטים הוקדשו לעצירת גשמים; אלה מיוסדים על עשר הספירות המייצגות את עולם האלוהות על פי הקבלה, וחן מיוחד נסוך עליהם. בצד פיוטים נותרו ממנו גם כמה שירים אישיים נוגעים ללב, בהם הוא מספר על תלאותיו ונדודיו.
מקורות
אפרים חזן, השירה העברית בצפון אפריקה (ירושלים: תשנ"ה), עמ' 257-258.
מאיר בניהו, 'רבי אברהם אבן-מוסה ובנו רבי משה – מראשי המדברים בקבלת האר"י בצפון אפריקה', בתוך: מיכאל – מאסף לתולדות היהודים בתפוצות, ה (תל-אביב: תשל"ח), עמ' ט-קלג.
