אל הפיוט - מלים, לחן וביצוע
סימן: ללא סימן.
מבנה וחריזה: שיר סטרופי [=שיר הבנוי מחרוזות מחרוזות] עם 'מדריך' [=טורי פתיחה], בתבנית מעין-אזור [=תבנית המשלבת בחריזתה מרכיב קבוע לצד מרכיב משתנה]. שיטת החריזה משוכללת מאוד: בכל מחרוזת ארבעה טורים – שלושת הראשונים נחתמים בחרוז עצמאי המתחלף ממחרוזת למחרוזת, והרביעי (טור ה'אזור') נחתם בחרוז של טורי ה'מדריך', המשמשים כנראה גם כרפרין [=פזמון חוזר]. בנוסף, בכל אחד מטורי השיר חריזה פנימית עצמאית בין שתי צלעותיו הראשונות הקצרות, ובטורי האזור חריזה זו מתלכדת עם החריזה הראשית בצלע השלישית. סכמת החריזה בשיר, לפיכך:
רתת / שתת // אא-ב / גג-ב / דד-ב / תתת // הה-ו / זז-ו / חח-ו / תתת // וכן הלאה. נדגים חלק מייצג מסכמה זו במחרוזת הראשונה:
א א ב
מְשׂוֹשׂ חָתָן יְהִי אֵיתָן לְשׁוּשׁבִינָיו בְּסוֹד תּוֹרָה
ג ג ב
וְהַקּוֹלוֹת תָּמוּר קוֹלוֹת נְתוֹנִים הֵם לְעַם נִבְרָא
ד ד ב
וְנֶחְשָׁבִים כְּמַקְרִיבִים יְקַר בָּרִים לְאֵל נוֹרָא
ת ת ת
וּבוֹנִים לָהּ לְמַפֵּלָה לְשֵׁם לְפָאֵר וְלִתְהִלָּה
משקל: משקל כמותי [=משקל המבוסס על אבחנה בין תנועות 'ארוכות' – תנועות הנוצרות מרצף של שווא-נע או חטף עם תנועה אחרת כלשהי ומכונות 'יתד', ותנועות 'קצרות' – תנועות 'רגילות', שאין לפניהן שווא-נע או חטף, ומכונות 'תנועה']. בשתי הצלעות הראשונות בכל טור יתד ושתי תנועות, ובצלע השלישית בכל טור מוכפל מבנה זה, וכולל יתד ושתי תנועות, יתד ושתי תנועות. כך:
U– – – / U– – – / U– – – U– – –
שְׁנֵי דּוֹ - דִים / מְכֻ- בָּ- דִים / בְּרִית שָׁ- לוֹם בְּמִשְׁ- כָּ- נָם
U– – – / U– – – / U– – – U– – –
בְּרוֹב בָּ- נִים / מְהוּ- גָ- נִים / וְאֵין רָ- זוֹן בְּמִשְׁ- מַ- נָּם
ארגון המשקל והחריזה באופן זה בפיוטנו מבוסס ביסודו על המופת שהעמיד ר' שלמה אבן-גבירול בכמה מפיוטיו (ראו למשל את פיוט האופן: 'שנאנים שאננים'), כמה מאות שנים קודם לכן; הגם ש'שנאנים שאננים', למשל, שקול במשקל הברתי-דקדוקי, ולא במשקל כמותי, הרי הוא מעמיד מבנה משקלי של שלוש יחידות הגייה בשתי הצלעות הראשונות, ושש בשלישית.