אל הפיוט: מלים, לחן וביצוע
|
שלמה הלוי: "שָׁמוֹר... לִקְרַאת... מִקְדָּשׁ... הִתְנַעֲרִי... הִתְעוֹרְרִי... לֹא תֵּבֹשִׁי... וְהָיוּ... יָמִין...".
|
סימן:
|
|
שיר סטרופי [=שיר העשוי מחרוזות מחרוזות] במבנה מעין-אזור [=מבנה הכולל בתוכו מערכת חריזה כפולה: חריזה קבועה בסופי המחרוזות, וחריזה פנימית מתחלפת ממחרוזת למחרוזת]. נתבונן למשל בשתיים מן המחרוזות החותמות את הפיוט:
|
מבנה וחריזה:
|
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁסָיִךְ
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְעָיִךְ
יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ
כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה
יָמִין וּשְׂמֹאל תִפְרֹצִי
וְאֶת יְיָ תַּעֲרִיצִי
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי
וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה
|
ניתן לראות בנקל כיצד שתי המחרוזות נבדלות זו מזו (וכמותן גם כל שאר מחרוזות הפיוט) בחריזת שלוש הצלעיות הראשונות – '-יִךְ' בראשונה, '-צִי' בשניה – ובה בעת חולקות חרוז סופי משותף – '-לָה'. חרוז קבוע זה נקבע כבר ב'מדריך' [ = טורי פתיחה] של השיר; במקרה שלפנינו (כפי שקורה גם בפיוטים רבים אחרים) ה'מדריך' משמש גם כרפרין [ = פזמון חוזר]: "לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה / פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה".
|
|
|
משקל הברתי-פונטי [=משקל המבוסס על מניית שוואים-נעים וחטפים במניין ההברות, כתנועות לכל דבר. רווח מאוד בשירה העברית בארצות המזרח במאות השנים האחרונות]. בכל צלע 8 הברות לערך (לעתים חורג הפייטן ממניין זה ומעמיד את צלעותיו על 7 או 9 הברות, ואף זו תופעה מצויה).
|
משקל:
|
