Content
פיוט זה עובר מן הרחב והעל-זמני אל האדם ואל אירוע ספציפי בתולדותיו. הפיוט פותח בשבחי האל בהיותו מציל ורופא, בורא וממטיר גשמים, אדון ההיסטוריה ופועל בה נפלאות. הוא מונה את ברואיו העליונים והתחתונים, וביניהם המלאכים, ומשם עובר לשבח את האל בהיותו בורא האדם. הבית האחרון בפיוט מתמקד באכילת האדם מפרי עץ הדעת טוב ורע ובתשובתו שהתקבלה ביום השבת. הפיוט חותם במזמור השבח ששיבח האדם את אלקים שמחל לו בשבת, ועל כן ניתן לתפוס את הפיוט כמעין הקדמה לפסוקי מזמור תהלים זה (צב).
