במקורו, המרכיב החמישי במערכת היוצר. מקומו בברכת הגאולה, שנאמרת אחרי קריאת שמע של שחרית, והוא משתלב אחרי הקטע בברכה זו המסתיים במילים "אין אלוהים זולתך", ומכאן נגזר שמו. נאמר בעיקר בשבתות ובימי חג.
בשירת ספרד נתפרקה מערכת היוצר לסוגים עצמאיים, והזולת הפך לסוג נפרד, העומד בפני עצמו. מתוארת בו גדולת האל הבאה לידי ביטוי במעשיו ובחסדים שגמל לעם ישראל, ועל פי רוב משולבות בו תלונות על סבלו של העם בגלות. הזולת כתוב בדרך כלל באחת מהצורות הסטרופיות ששימשו את הפייטנים בתקופה הקדם ספרדית.
דוגמאות לזולת: יהודה הלוי, "יודעי יגוני"; אברהם אבן עזרא, "אז מארץ מצרים".
