דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

דף לימוד לקינה 'בורא עד אנה'

אור מרגלית

16/11/2015

תקציר המאמר

דף לימוד לקינה 'בורא עד אנה' מאתר 'מדרשת'

לתקציר המלא

​א. מבוא
בטרם נתעופף לנושא הלימוד, נקדיש כמה רגעים למחשבות על ציפורים. מהן האסוציאציות הראשונות שעולות בכם כשאתם חושבים על ציפורים? כתבו אותן על דף.
 
בורא עד אנה
הקינה 'בורא עד אנה' נאמרת בקהילות צפון אפריקה בסוף קובץ הקינות של תשעה באב, לפני תפילת ערבית. איננו יודעים דבר על מחברה, אך ככל הנראה שמו כנראה היה בנימין, כפי שניתן ללמוד מהאקרוסטיכון.
 
קראו והסבירו את שלושת הבתים הראשונים של הקינה. השתדלו להבין את הרעיון בכל בית גם אם לא הבנתם כל מילה:

בורא עד אנה

בּוֹרֵא עַד אָנָּה יוֹנָתְךָ בִּמְצוּדָה
תּוֹךְ פַּח הַמּוֹקֵשׁ עֲנִיָּה וּמְרוּדָה
וּבְלִי בָנֶיהָ יוֹשֶׁבֶת גַּלְמוּדָה
צוֹעֶקֶת אָבִי

נָעָה גַּם נָדָה מִקִּנָּהּ הַיּוֹנָה
וּלְקֶרַח וְחֹרֶב יוֹם וָלַיְלָה חוֹנָה
הִיא מִתְחַרֶדֶת מֵחֶרֶב הַיּוֹנָה
מִשִּׁנֵּי לָבִיא

יָהּ עֵת עָזַבְתָּ אוֹתָהּ בְיַד טוֹרֵף
אָכַל הַצַּוָּאר וּמָלַק הָעֹרֶף
עָבְרוּ הַשָּׁנִים גַּם קַיִץ גַּם חֹרֶף
אֶשָּׂא עֹל אוֹיְבִי
 
מִי יִתֵּן אֵלֶיהָ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים
לָעוּף בִּגְבָעוֹת וּלְדַלֵּג בֶּהָרִים
לָבוֹא עִם דּוֹדָהּ אֶל תּוֹךְ הַחֲדָרִים
אָז אֶשְׁכַּח עָצְבִּי
 
יוֹעֲצִים עָלֶיהָ עֵצוֹת הִיא אֲנוּשָׁה
זָרִים אַכְזָרִים שָׂמוּהָ חֲלוּשָׁה
בְּעֹל כָּבֵד בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה
גָדוֹל מַכְאוֹבִי
 
נַחֵם עַל לִבָּהּ אֵל שׁוֹכֵן בִּמְרוֹמִים
דַּבֵּר נֶחָמָה עַל לֵב הָעֲגוּמִים
קַבֵּץ נִדָּחִים פְּזוּרִים בָּעַמִּים
וְגוֹאֵל תָּבִיא
סימן בנימין, בורא עד אנה
על הקינה, פרושה וביצועים שונים באתר תוכלו להגיע מכאן. 
שימו לב ליונה בכל בית – כיצד היא מתוארת? האם זה בהכרח משל או תיאור עובדתי מציאותי?  האם לדעתכם אפשר להציג את שלושת הבתים כרצף סיפורי או שכל אחד מהם הוא תמונה נפרדת?  מי הם בני משפחה של היונה? מי הן הדמויות הנוספות המופיעות בשלושת הבתים?
ב. בין יונה מקוננת לציפורים אחרות 
הפייטן בנימין נשען בוודאי על דימוי היונה במקרא ובמדרש. כך למשל, ה'דוד' בשיר השירים מכנה את רעייתו 'יונתי', וגם במקומות אחרים במקרא ישראל נמשלים ליונה. דימוי היונה נזכר במדרשים עשרות פעמים. קראו את המדרש הבא ושימו לב במהלך הקריאה לנקודות הבאות:
א) כיצד משתמש המדרש בפסוקים שונים מהמקרא? 
ב) באילו תכונות של היונה / הציפור עושה המדרש שימוש כמשל לישראל?
ג) מהי הנימה הכללית של סיפור היונה המופיע במדרש? האם זה סיפור עצוב, שמח, או תיאור המציאות?

ביציאת מצרים נמשלו ישראל ליונה
דבר אחר: "ויהי בשלח פרעה" הדא הוא דכתיב [זהו שכתוב] (תהלים קכד) "נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים". משל ליונה שהיתה יושבת בקנה. ראה אותה נחש רע, היה מבקש לעלות אליה. ברחה הימנו למקום אחר. עלה וישב לה בקנה. נפלה האש בקנה ונשרף הנחש. פרחה הצפור וישבה לה בגג. כיון שנשרף הנחש והקן, אמרו לצפור עד מתי את פורחת ממקום זה למקום זה? הלכה ומצאה לה קן נאה ומשובח וישבה לה בתוכה.
כך היו ישראל במצרים והיה פרעה הנחש מתחכם עליהם, שנאמר: "הבה נתחכמה לו" והוא נמשל כנחש, שנאמר: "הנבא על פרעה התנים הגדול" (יחזקאל כט). ברחו ישראל מפניו, שנאמר "יחרדו כצפור ממצרים" (הושע יא), וכיון שיצאו ישראל ממצרים, נשרף פרעה באש שנא' "תשלח חרונך יאכלמו כקש" (שמות טו). ישבו להם ישראל במקום אחר, שנאמר: "ואהיה כצפור בודד על גג" (תהלים קב), ואח"כ ברחו כצפור ממקום למקום שנא': "כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו" (משלי כז), וכשבאו לארץ ישראל, מצאו להם קן, שנאמר: "גם צפור מצאה בית" (תהלים פד), וכן דוד אמר: "עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב" (תהלים קלב), לכך נאמר: "נפשנו כצפור נמלטה". שמות רבה, פרשת בשלח, פרשה כ, סימן ו
מעניין שהפיוט שלנו מתכתב עם שני פיוטים (לפחות) באופן ישיר. גם הפיוט 'יונה עד אנה' משתמש במילים 'נעה גם נדה', וכל שלושת הפיוטים משתמשים במילים 'עד אנה' ו'יונה' או 'יונתך' ברצף, אך כל אחד בדרכו שלו. עיינו בבית הראשון של כל אחד משני הפיוטים האחרים והאזינו לביצוע. השוו אותם עם תחילת הפיוט שלנו: מי הדובר ומי הנמען בכל אחד מהפיוטים? אל מי 'באים בטענות'?

יונה עד אנה / ר' יעקב אבן צור

יוֹנָה עַד אָנָה תֵלֵכִי נָעָה גַּם נָדָה בַּגּוֹלָה
מִנְעִי נָא קוֹלֵךְ מִבֶּכִי יַעֲלַת חֵן הַכְּלוּלָה
עַל כָּל עֲלָמוֹת תִמְלֹכִי לְשֵׁם תִּפְאֶרֶת וּתְהִלָּה
לֹא יִקָּרֵא לָךְ עֲזוּבָה לֹא תּוֹסִיפִי עוֹד דַּאֲבָה
הִנֵּה שׁוֹפְטַיִךְ אָשִׁיבָה כְּקֶדֶם וּכְבַתְּחִלָּה
רבי יעקב אבן צור, מתוך: יונה עד אנה

עד אנה יונה תצעקה -- בית ראשון

עַד אָנָה יוֹנָה תִּצְעָקָה מִבֵּית חֶמְדָתָהּ רְחוֹקָה
גּוֹלָה וְסוּרָה פְּזוּרָה אֲסוּרָה עֲשׁוּקָה
לְךָ יְיָ שׁוֹקְקָה מַהֵר וּשְׁלַח נָא לָהּ עֶזְרָה
רבי יוסף חיים מבגדד, יונה עד אנה תצעקה

חשוב לציין שבבתים הבאים של שני הפיוטים המצוטטים, אין המשך לתיאור מצב ישראל בגלות. הפיוט הראשון, בו הדוד (הקב"ה) פונה אל עם ישראל, נמשך בדו-שיח עם הרעיה (עם ישראל) הנענית להזמנתו. הפיוט השני מרחיב לגבי ה"עזרה" שאליה מייחל המשורר ומתאר בהרחבה את הגואל המיוחל שאותו ישלח ה'. הפיוט שלנו, לעומת זאת, מקדיש שלושה בתים מלאים למצבה העגום של היונה, וזאת בטרם פנייתו לתיקון - לגאולה.
מדרש אחר על המילים של הדוד לרעיה בשיר השירים "עינייך יונים", עוסק בשתי תכונות מיוחדות המיוחסות ליונים:

"עינייך יונים" - נאמנים לבן זוגם או מוסרים עצמם להריגה
דבר אחר: "עיניך יונים" מה היונה הזו משהיא מכרת את בן זוגה אינה זזה ממנה, כך ישראל משהכירו להקב"ה [=להקדוש ברוך הוא] שוב אינם זזים ממנו ואין מניחין אותו.
דבר אחר: מה יונה זו כל העופות כשהן נשחטין, הן מפרכסין [= נעים בעיוות על מנת לנסות להימלט], אבל היונה הזו פושטת צוארה, כך אין אומה בעולם נהרגת על קדושת שמו [של ה'], ומוסרת עצמה להריגה אלא ישראל, שנאמר: "כי עליך הורגנו כל היום" וגו' (תהלים מד) 
מדרש תנחומא פרשת תצוה, פרק כ"ז, סימן ה' 
​המדרש מציין שתי תכונות של היונה הראויות לכל שבח עבור עם ישראל . על פי הדרשה הראשונה, הקב"ה משבח את עם ישראל על כך שהם דבקים בו. על פי הדרשה השנייה, הוא משבח אותם על כך שהם מוכנים למות על קידוש שמו ללא התנגדות.
ואולם, רבים מאתנו אינם רואים שבח בהליכה אל בית השחיטה ללא התנגדות. 
חזרו אל רשימת האסוציאציות שהכנתם בתחילת הלימוד ואל המקורות השונים, ונסו לסווג אותם על פי מידת ההזדהות שלכם עמם - האם הם חיוביים או שליליים בעיניכם, האם הם נוגעים ללבכם או שמא אתם מגלים אדישות כלפיהם?
האזינו לפיוט בנוסח 'ספרד מערב' (פורטוגזי), כפי שבוצע על ידי ליאון כהן בבית הכנסת בבורדו לקראת חגיגות 120 שנה להיווסדו. האם אתם ראיתם לנגד עיניכם את ה'גלמודה צועקת אבי'? (האם זו אותה אחת הצועקת 'סניור'?)
האם אתם יכולים להזדהות עם מצבה הנפשי? האם הייתם פעם במצב נפשי מעין זה? מתי? מדוע?
ג. יונה שמגביהה עוף כנשר?
חזרו לקינה וקראו שנית את הבית הרביעי. המחבר מייחל לכך שהיונה תוכל לא רק לעוף באופן משוחרר מפחד מזג האוויר, הלוכדים והטורפים למיניהם, אלא אפילו להגביה כנשר. נציין שהמילים 'אבר כנשרים' מזכירות את סוף פרק מ' בישעיהו (שתחילתו הפטרת הנחמה שלאחר ט' באב "נחמו, נחמו עמי"): וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ. (ישעיהו מ, לא). בנוסף, תוכל היונה סוף סוף "להיכנס לחדר" עם אהובה ואז יוכל המשורר סוף סוף לשכוח את העצב שלו. מקובל אמנם שהיונה שומרת אמונים לבן זוגה, אך נראה שבבית זה המשורר חושב בעיקר על פסוקי שיר השירים המתארים את אהבת הדוד והרעיה -- "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת" (שיר השירים ב, ח) "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו" (שיר השרים א, ד).
כיאה לקינה, הבית הבא מבהיר כי מאווייו של המחבר רחוקים מלהתקיים לעת עתה והקינה מסתיימת בבקשה לשוכן במרומים שיביא את הגואל.
לסיום אפשר להאזין לחיבור שיצר הפייטן ר' חיים לוק בין שירו של דוד שמעוני, שיר הנודד, לבין הפיוט 'יונה עד אנה תלכי'. לביצועים ותיקים ומוכרים של שיר הנודד ראו רשימה מאתר זמרשת. לחלופין, או בנוסף האזינו ל'שיר היונה' -- מלים שמרית אור, לחן של מתי כספי. 
 
השוו בין דימויי היונה שראינו בפיוטים לבין אלה בשירים המודרנים.