מונח המציין בשירת החול העברית בספרד טור של שיר שווה חרוז (ראה הערך: חרוז מבריח). הבית מתחלק לשתי צלעות - הצלע הראשונה קרויה דלת והשנייה סוגר. כאשר הצלע עצמה מחולקת לשני חלקים, מכונה כל אחד משני חלקי הצלע בשם צלעית.
הבית, על שתי צלעותיו, הדלת והסוגר, שקול באחד מסוגי המשקל הכמותי המקובלים, ובסוף הסוגר בא חרוז. בבית הראשון של השיר בא החרוז על פי רוב גם בסוף הדלת, לתפארת הפתיחה.
להלכה כל בית אמור לעמוד בפני עצמו, ללא פסיחה מבית לבית, אבל למעשה משוררי ספרד לא כל כך הקפידו על הכלל הזה.
חשוב להדגיש את ההבדל בין משמעו זה של המונח "בית" בשירת ימי הביניים לבין משמעו השונה, המציין סטרופה (ראה הערך: מחרוזת) בשירה העברית החדשה, ובשום אופן אין לבלבל בין שני משמעים אלה.
