השושלות החסידיות, הטקסטים שבפיהן וזמרתן

יעקב מזור

במאמר מקיף זה סוקר חוקר המוזיקה החסידית, ד"ר יעקב מזור, את מנהגי הזמרה בכמה שושלות חסידיות: בויאן ואחיותיה, ויז'ניץ ובנותיה, צ'רנוביל ובנותיה, צאנז ובנותיה, טוש־קוסון, ברסלב, גור, וחב"ד.

הסקירה סדורה לפי אזורים גיאוגרפיים. תולדותיה של כל אחת מן החסידויות מתוארת בקצרה תוך אזכור אדמו"ריה החשובים והאדמו"רים המכהנים היום. לאחר מכן משורטטים בקווים כלליים כמה ציוני דרך בפעילות המוזיקלית הכללית בעבר וזו המתרחשת בה בהווה, הן במסגרת התפילה והן במסגרת ה"טיש" (=הסעודה הפומבית שעורך הרבי לחסידיו).

המאמר נכתב במיוחד עבור "הזמנה לפיוט" בידי פרופ' יעקב מזור, ועלה לאתר בתמוז תשס"ח.

כבר בימי ר' ישראל בעל שם טוב (הבעש"ט), מייסד החסידות, החלו התארגנויות של חסידים במניינים משלהם, אך יצירת קהילות חסידיות ששושלות של צדיקים עומדות בראשיהן היא תוצאה של תהליך מתמשך, שראשיתו בשליחים ששלחו הבעש"ט והמגיד ממזריץ', שהיה מנהיגם של החסידים אחרי מותו של הבעש"ט, לקהילות ישראל. שליחים אלו הפיצו את התורה החדשה, והקימו מרכזים חסידיים. עוד בחייו של המגיד ממזריץ', ובמיוחד אחרי שוך הפולמוסים נגד החסידות, הפכו שליחים אלו למנהיגי קבוצות ולמייסדי קהילות של חסידים. אחרי מותם עברה ההנהגה לידי תלמידיהם או צאצאיהם. משנוסדו קהילות כאלה, הצטרפו לרשימת המנהיגים ומקימי הקהילות גם נכדיהם של הבעש"ט והמגיד. המאבקים בין צאצאיהם של הצדיקים (המכונים בימינו בשם אדמו"רים, לפי ראשי התיבות אדוננו מורנו ורבנו) או בין חסידיהם, הביאו לא פעם לפיצול ההנהגה בין היורשים. כך נוסדו גם שושלות־בנות, והפיצול הלך והתרחב עם הדורות. בכמה מקרים נוסדו למעלה מעשרים קהילות ושושלות־בנות לשושלת אב אחת.

במלחמת העולם השנייה לא פסחה יד הכורת על קהילות החסידים. רובן הושמדו לחלוטין, מקהילות רבות ניצלו בודדים בלבד, וממעט קהילות שרדו קבוצות קטנות. לא פעם התקבצו אודים מוצלים כאלה סביב נצר לשושלת שונה מזו שהשתייכו אליה אבותיהם. כך, למשל, בראשית השתקמותן של קהילות סאטמר וקלויזנבורג בארצות הברית, מוצאם של רוב החסידים שהצטרפו אליהן היה משושלות קוסון ומונקאץ' ההונגריות. עד היום שרים חסידי קלויזנבורג ניגונים מהרפרטואר הקדום של קוסון, מבלי שידעו מה מקורם. מפליא כיצד קמו מתוך ההריסות בתוך זמן קצר עשרות קהילות, ואף הצליחו להשתקם ולהתחדש ולהחזיר עטרה לקדמותה. לעתים נעזרה התחדשות זו בסניפים של הקהילות שהוקמו בארצות הברית ובארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה. סניפים אלה היו למקום מפלט למנהיגים שניצלו. שם התאוששו, ושם גם ריכזו מחדש את חסידיהם הפזורים. כמה מהם אף הצליחו לשחזר את הפאר וההדר שציינו את שושלתם בעבר. במאמר זה נציג רק מספר קטן של שושלות וקהילות, ונתרכז באלה שמקומן נכבד בהיסטוריה של החסידות מחד גיסא, ובחברה החסידית דהיום בארץ ובארצות הברית מאידך גיסא.