שעה בא באימות

• שְׁעֵה - הקשב, ענה לשוועת.
• בָא בְּאֵימוֹת - מי שבא ועומד לפניך בחרדה ובאימה.
• וְצוֹעֵק בְּגָרוֹן - קורא וזועק.
• עֵת קְרֹא אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן - בזמן שהוא קורא על מות שני בני אהרן.
• יִנָּתְקוּ כָל מְזִמּוֹת - חוט המחשבה ניתק, המחשבה הברורה מתערפלת. מזימה במקרא היא במשמעות של מחשבה. הלשון עפ"י איוב יז, יא: יָמַי עָבְרוּ זִמֹּתַי נִתְּקוּ מוֹרָשֵׁי לְבָבִי.
• בְּמִשְׁנֵה שִׁבָּרוֹן - בכאב כפול ומכופל, בשברון לב.
• עַל נְשָׁמוֹת עֲצוּמוֹת - על מותם של שני בני אהרן.
• נִפְקְדוּ לִפְנֵי הָאָרוֹן - שמתו מול קודש הקודשים.
• שִׂים דִּמְעָתִי בְּנֹאדֶךָ, הֲלֹא בְסִפְרָתֶךָ - זוהי לשון הפסוק בתהלים נו, ט: שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ. הדימוי הוא כאילו הקב"ה שם את דמעות הבוכים לפניו בנאד, וסופר אותן. הבקשה היא שה' ישמע את צערם של הבוכים ויושיע אותם.
• לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה - להביא מרפא, לתקן.
• לַאֲשֶׁר הֶעֱוָה - את מה שקלקל וחטא לפניך.
• עַבְדֶּךָ - הן במובן האישי והן במובן הכללי של עם ישראל. גם במובן הספציפי של נושא השיר - נדב ואביהוא.
• כִּי יָקָר בְּעֵינֶיךָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידֶיךָ - שיבוץ מתהלים קטז, טו: יָקָר, בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. ה' חס על הצדיקים והחסידים ולא חפץ במותם.
• זְכוּתָם יַעֲמֹד נֶגְדֶּךָ - זכותם של אותם צדיקים, ביניהם גם נדב ואביהוא, תעמוד לסנגוריה על עם ישראל.
• עִם יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן - האבות והאמהות, הקבורים במערת המכפלה.
• וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ - כדברי משה אל אהרן ובניו הנותרים, לאחר מות נדב ואביהוא: וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה' (ויקרא י, ו).
• בְרֹב מְגִנָּה - ביגון, בכאב.
עַל אֲשֶׁר שָׂרַף הָאֵל שְׁנֵי סִגְנֵי כְהֻנָּה - כפי שמתואר בויקרא י, ב: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'.
• הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל - קריאת צער וכאב, המופיעה פעם יחידה במקרא (ישעיהו כט, א): הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל, קִרְיַת חָנָה דָוִד. מאז משמש ככינוי לבית המקדש, לקדש הקודשים, למזבח, לירושלים. כאן קיראת הכאב עשויה להיות מופנית כלפי נדב ואביהוא או כלפי קדש הקדשים שאליו ניסו להתקרב יתר על המדה.
• מָעֹז מָגֵן וְצִנָּה - ביטויים שונים המבטאים מגן ומחסה. ייתכן שהכוונה לנדב ואביהוא, בני הכהן הגדול, שעבודתם מכפרת על עם ישראל, או לקדש הקודשים עצמו.
• עַד בֹּא גוֹאֵל - עד ביאת המשיח.
• נָדָב וַאֲבִיהוּא נִשְׁקָלוּ כְּמֹשֶׁה וַאֲבִיהֶם - עפ"י המדרש, ניחם בכך משה את אהרן לאחר מות בניו: "אמר משה לאהרן: אחי, בסיני נאמר לי שאני עתיד לקדש את הבית הזה, ובאדם גדול אני מקדשו. והייתי סבור שמא או בי או בך הבית הזה מתקדש. ועכשיו [נמצאו] שני בניך גדולים ממני וממך. כיון ששמע אהרן שבניו יראי שמים הן שתק וקבל שכר על שתיקתו ומנין ששתק שנאמר (ויקרא י) וידום אהרן..." (ויקרא רבה וילנא, פרשה יב).
• אִם הֵם בְּלַבַּת אֵשׁ נָפָלוּ אֲזוֹבֵי קִיר מָה הֵם - אם נדב ואביהוא, שהיו שקולים למשה ואהרן בגדולתם, נספו בחטאם, מה יגידו פשוטי העם. עפ"י האמרה המופיעה בגמרא (מועד קטן כה, ע"ב): "...אם בארזים נפלה שלהבת - מה יעשו איזובי קיר, לויתן בחכה הועלה - מה יעשו דגי רקק, בנחל שוטף נפלה חכה - מה יעשו מי גבים...".
• שׁוּבוּ וְחַלוּ - בקשו והתחננו שוב, או גם שובו בתשובה והתחננו.
• יַעַמְדוּ נָא שְׁנֵיהֶם עַד אֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ יִגָּלוּ - ישארו במקומם עד לזמן הגאולה ותחיית המתים. הלשון עפ"י ישעיהו מט, ט: לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ...
• וְתֵעָקֵר עֶקְרוֹן - תיעקר מלכות הרִשעה. שיבוץ מצפניה ב, ד המתאר שם את חורבנן של ערי הפלשתים: כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר.