• מְיוּחָד בְּאֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה – אחד משמותיו של הקב"ה. שם זה מסר הקב"ה למשה רבינו כששלח אותו לבשר לבני ישראל שיגאל אותם ממצרים. ע"פ שמות ג, יג-יד: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם". חז"ל (ברכות ט ע"ב) מלמדים ששם זה רומז על היותו של הקב"ה עם עם ישראל גם בצרתם ובגלותם: "אהיה אשר אהיה - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לישראל: אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות". • הוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה וְהוּא יִהְיֶה – ביאור השם הנ"ל שבו נרמז היותו של הקב"ה נעלה מכל מגבלה של זמן ומקום. תמיד היה, תמיד נמצא, ותמיד יימצא. • הוּא מֵמִית וּמְחַיֶּה – הוא הנותן חיים לכל חי, ונוטל הנשמות מהנפטרים, ע"פ תפילת חנה הנזכרת בשמואל א' ב, ו: "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל". • לְפָנָיו לֹא נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה – ע"פ ישעיהו מג, י "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה". • אֶחָד אֱלֹהֵינוּ, גָּדוֹל אֲדֹנֵינוּ, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ – משפט זה נזכר לראשונה במסכת סופרים (יד, ה) כחלק מסדר הוצאת ספר תורה, והוא מבטא את אחדותו, גדלותו ואלהותו של הקב"ה. יש לציין שהספרדים אינם אומרים משפט זה בעת הוצאת ספר תורה והאשכנזים והאיטלקים נוהגים לאומרו. לאחר מכן נאמרים הפסוקים הבאים המרחיבים אמירה זו. • כִּי־גָדוֹל מֵעַל־שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד־שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ – פסוק הוא בתהלים קח, ה. • כִּי־גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ – פסוק הוא בתהלים פו, י • שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּךָ, וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ – פסוק הוא בתהלים עט, ו, ומשמעות אמירתו כאן היא בקשה שהקב"ה יפרע מעובדי האלילים הכופרים באחדותו. • לִקְדֻשַּׁת שִׁמְךָ עֲשֵׂה, וְלֹא לָנוּ – בחלקה השני של הבקשה אנחנו מדגישים שבקשתינו היא למען שמו יתברך ולא למעננו. משפט קצר זה הוא מעין תמצות של תוכן הפסוקים הבאים לקוחים מתהלים קטו א-ג. לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ, כִּי־לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל־חַסְדְּךָ עַל־אֲמִתֶּךָ לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם, אַיֵּה־נָא אֱלֹהֵיהֶם וֵאלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם • את הפסוק השלישי קטעו ובין שני חלקיו באה הכרזה קצרה על אחדותו וכל-יכולתו של הבורא, והיא מתבססת על הפסוק "שמע ישראל". הכרזה זו היא אומנם קצרה אך רבת עוצמה – אחר שהחזן אומר את שני המשפטים הקצרים: אֶחָד אֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם עֵדוּתֵנוּ בְּכָל־יוֹם פַּעֲמַיִם הוא מכריז ואומר • חַי וְקַיָּם והקהל כולו עונה בקול רם: הוּא!, החזן: מָלֵא רַחֲמִים – הקהל: הוּא!, החזן: מָלֵא זָכִיוֹת – הקהל: הוּא!, הכרזות אלו מבטאות שלשה עיקרים גדולים: הקב"ה חי וקיים לעולם, הקב"ה מלא רחמים, ו'מלא זָכִיוֹת', דהיינו מלא מידות צדק ויושר ע"פ דברים לב, ד "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא". המילה זָכִיוֹת היא יחודית ובמשך דורות רבים לא נתפרש מובנה ולכן היו שנקדו אותה באופנים שונים משום שהבינו שהכוונה לזוך ולטוהר. אולם נפתלי וידר (במאמרו "צעקת 'הוא' בימים הנוראים" כתב עת 'סיני', פט) הוכיח שמילה זו יש לה שורשים במקרא ומשמעותה היא יושר וצדק. • כָּל־אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ – חלקו השני של הפסוק בתהלים קטו, ג שנקטע באמצעיתו. • אֵין מִי־יֹאמַר לוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה, וְאֵין מִי־יֹאמַר לוֹ מַה־תִּפְעַל, כִּי הַכֹּל מַעֲשֵׂה יָדָיו – ביאור לפסוק הנ"ל, הקב"ה עושה כל אשר חפץ לעשות ואין מי שיעכב בעדו אאו יאמר לו כיצד לפעול משום שהכל הוא מעשה ידיו.
|