זמין בין השנים 1948-1947

שבועון מייסודו של העיתונאי האשם אלסבּע (קלקיליה, 1958-1912).1 אלסבע היה ממתנגדי המנדט הבריטי וחבר במפלגת אלאסתקלאל שדגלה באחדות הערבית הלאומית והתנגדה לתחרות על הנהגת היישוב הערבי בין שתי המשפחות הירושלמיות המרכזיות — אלחסיני ואלנשאשיבי.  אלסבע גרס כי לצד המנדט והתנועה הציונית, המנהיגות הערבית בכלל והפלסטינית בפרט, היוותה מכשול מרכזי בפני שחרורם של התושבים הערבים בארץ מהמציאות הקשה בה היו שרויים. לכן, לצד פעילותו הפוליטית, ייסד אלסבע עיתון ביקורתי שהתמקד בחשיפת התפקוד הלקוי של השלטונות והמנהיגות המקומית והארצית. לפי עדויות רבות, לא נהג אלסבּע ביושר, נקט בביקורת סלקטיבית ואף סחט אנשים וארגונים מסוימים.2 


אלסבּע החל את לימודיו באוניברסיטת אלאזהר שבקהיר בשנת 1925 וזמן קצר אחר כך עבר לאוניברסיטת קהיר. בחופשת הקיץ של 1933 חזר לביקור בארץ, אך לאור המצב הביטחוני ששרר אז בארץ נבצר ממנו לחזור לקהיר. בשנת 1934 עבר להתגורר ביפו והחל לעבוד כמורה בבית ספר, שם נשאר עד תחילת שנת 1948. הוא חבר לעיתונאים אחרים מיפו (בין היתר, מסעוד ג'מיל, אכּרם אלח'אלדי ונג'יבּ פרנג'יה) בייסוד עיתונים אחרים, אלחרייה בשנת 1945 ונדאא אלארצ' בשנת 1946. בשלהי 1947 הוציא אלסבּע עיתון עצמאי בשם אלצריח (הגָּלוּי). באפריל 1948 עבר אלסבע לג'נין, שם פרסם לכל היותר ארבעה גיליונות (גיליונות 13-9), ומשם עבר למצרים (14 מאי 1948). אלסבע שהה כשנה במצרים, שם בילה כמחצית מהזמן בתא המעצר. עם חזרתו לארץ ב-1949, שב והוציא לאור את העיתון בשכם (כנראה החל מהגיליון 14, מ-18 יוני 1949). לאחר כחודש עבר לירושלים ומשם המשיך להוציא את העיתון עד נובמבר 1958 (או ינואר 1958), עת חדל העיתון לצאת לאור.3 


אלסבּע היה בעל הזיכיון, העורך וגם הכותב המרכזי בעיתון. רק לעתים רחוקות תרמו אנשים אחרים מאמרים קצרים לעיתון; לעתים פורסמו בעיתון מאמרים שכבר פורסמו בעיתונים אחרים בחוץ לארץ. כנהוג, כאשר הוצא צו סגירה לעיתון בתקופה הירדנית, אלסבע הוציא לאור עיתון אלטרנטיבי בשם אלשבאב (לפחות בשנים 1952-1951).4


הוצאת העיתון אלצריח נכרכה במעבריו התכופים של אלסבע במרחב. הגיליונות הראשונים (לפחות עד הגיליון השמיני) יצאו לאור ביפו; בהמשך יצא העיתון לאור בג'נין עד אמצע מאי 1948; משם עבר אלסבּע למצרים ואחר כך לירדן, עד ששב לשכם, שם המשיך להוציא לאור את העיתון, כנראה מגיליון 14 (18 יוני 1949) עד גיליון 42 (18 פברואר 1950). העיתון הפסיק לצאת לאור לאחר הוצאת גיליון מס' 127 (29 דצמבר 1951). העיתון יצא לאור מחדש במהלך שנות ה-50 (לא ברור מתי) והפסיק לצאת לאור בנובמבר (או ינואר) 1958 עם מותו הפתאומי של אלסבּע.
 


1 מקורות אחרים קובעים את שנת פטירתו ב-1956, אלא שסמיח חמודה קובע על בסיס מידע ממשפחתו ומחבריו שהוא נפטר בירושלים ביום 26 נובמבר 1958 בצורה פתאומית ונקבר בקלקיליה (חמודה, האשם אלסבּע, עמ' 150 = سميح حمودة، "حياة وذكريات الصحافي هشام السبع 1912-1958، فترة الانتداب البريطاني،" مجلة التراث والمجتمع - جمعية إنعاش الأسرة ومركز دراسات التراث والمجتمع الفلسطيني-، العدد 57 - صيف 2014، 139-154).

אודות המייסד, ראו את חיבורו האוטוביוגרפי, אלסבּע, זיכרונות = هاشم السبع، ذكريات صفحي مضطهد، القدس: دير الروم الأرثوذكس، 1952 (صدر الجزء الأول فقط).

2 ראו את המקורות שמציין החוקר סמיח חמודה (חמודה, האשם אלסבּע, עמ' 150 = سميح حمودة، المصدر السابق); וכן את עדותו של יוסף נפאע שהכיר את האשם אלסבּע אישית וגם עבד בבית הדפוס בו נהג אלסבּע להדפיס בו את העיתון שלו (يوسف نفاع، "يوسف نفاع: من السلط إلى القدس"، פורסם באתר "אח'בּאר אלבּלד"— ביום 21 מאי 2013,

3  לפי נג'אר, וכן לפי חמודה (בהתכתבות אישית), העיתון המשיך לצאת לאור עד ינואר 1958 (נג'אר, שם, 398); ואילו לפי עדויות אחרות, העיתון הפסיק לצאת לאור כבר בשנת 1951. ואילו לפי אלעקאד (אלעקאד, תאריך, עמ' 162 = أحمد خليل العقاد، الصحافة العربية في فلسطين 1876-1948، ط1، دمشق: مطبعة الوفاء، جميع الحقوق محفوظة للمؤلف، 1966 (ط2، دار العروبة للطباعة والنشر، 1967), העיתון הפסיק לצאת לאור בראשון לנובמבר 1958. נראה הרבה יותר שהעיתון אכן יצא לאור גם בנובמבר 1958 כי אלסבּע נפטר באופן פתאומי ואין סיבה לחשוב שהוא הפסיק להוציא את העיתון עד יום מותו. בתחילת שנות החמישים, אחרי שהוציאו השלטונות צו סגירה נגד העיתון "אלצריח", הוציא אלסבע לאור עיתון אלטרנטיבי בשם "אלשׁבּאבּ". [שלושה גיליונות מהעיתון האלטרנטיבי הזה (גיליונות מס' 4, 6, 7) השתרבבו למיקרופילם שברשות הספרייה הלאומית)].

4 חמודה, שם, 140.