זמין בין השנים 1911, 1932-1920

​עיתון פוליטי חדשותי. בשנת 1902 נוסד על ידי אבראהים זכא (חיפה, 1870 לערך) עיתון בשם אלנפיר אלעת'מאני שיצא לאור באלכסנדריה. בקיץ שנת 1908, בעקבות חזרת החוקה העת'מאנית, עבר העיתון לידי אחיו איליא זכא (חיפה, בערך 1926-1875), בוגר הסמינר הרוסי בנצרת; איליא זכא הוציא את העיתון לאור תחילה בירושלים בשם אלנפיר, ובהמשך (בשנת 1913) עברה ההוצאה לחיפה.1 בדומה לשאר העיתונים, העיתון לא יצא לאור במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוצאת העיתון התחדשה ב-23 ספטמבר 1919. במשך תקופה קצרה לאחר מכן שונה שמו לאלצאעקה.

לדברי החוקר יעקב יהושע, בעליו של העיתון הוציא בשנת 1913 (או בתחילת שנות ה-20) נספח שבועי בשפה העברית (בשם השופר). על פעילות זו הואשם ביצירת קשרים עם מוסדות וגורמים ציוניים כדי לזכות בתמיכה כלכלית, ובקשריו קרובים עם שלטונות המנדט.2 ככל הנראה, התפיסה העסקית של העיתון אכן גרמה לו לפרסם לעיתים חומרים ציוניים.3 בגיליון מס' 1777 (שנה 10, מיום 20 ינואר 1920) מופיעה בראש העמוד הראשון ידיעה שהממשלה החליטה לפרסם את הודעותיה באמצעות עיתון אלנפיר, דבר שיכול להצביע על יחסי קרבה בין העיתון והממשלה. באותו גיליון ובבאים אחריו מופיעות פרסומות של עסקים יהודיים בעמוד הרביעי בו רוכזו רוב הפרסומות. כך למשל פרסומת למשקאות חריפים המיוצרים בחברת "כרמל אוריינטאל" (כיום "יקבי כרמל") שייסד הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד בראשון לציון וזכרון יעקב (1889), ופרסומות למרפאות ומקומות מסחר שבעליהם יהודים. החל מאמצע שנות ה-20 הופיעו פרסומות מסוג זה בעמוד הראשון של העיתון. לפי אחרים, העיתון נקט מדיניות ביקורתית הן נגד שלטונות המנדט והפעילות הציונית מחד והן נגד המנהיגות הפלסטינית המזוהה עם המחנה החוסייני מאידך. נראה שאכן השיקולים העסקיים של העיתון הכתיבו את המדיניות שלו וזו השתנתה בהתאם לאינטרסים העסקיים. בשנת 1921 זכא ייסד עיתון נוסף בשם חיפא שהתמקד בענייני הפועלים. עיתון זה לא האריך ימים ונסגר בשנת 1924.

יעקב יהושע מדגיש כי העיתון פרסם חומרים לתלמידי הסמינר הרוסי בנצרת ובבית ג'אלא, נוסף על הבאתם של מאמרים שלמים מעיתונים אחרים מבלי להפנות למקורות.4 לאחר מותו של איליא, דאגו שני בניו סהיל וזכי זכא להמשיך בהוצאת העיתון כשבועון במתכונת זהה עד לסגירתו הסופית בשנת 1945.

 

1 יתכן כי העיתון עבר לתקופה קצרה (כשנה) ליפו לפני המעבר לחיפה. قسطندي شوملي، الصحافة العربية في فلسطين: تاريخها وروادها وتشريعاتها، عمان: مؤسّسة الوراق للنشر والتوزيع، 2015، ص 16.

2 ראו למשל יעקב יהושע שהאשים את העיתון כ"שכיר חרב" ו"מגויס" (يعقوب يهوشع، تاريخ الصحافة العربية في فلسطين في العهد العثماني (1918-1908)، القدس: مطبعة المعارف، ص 50- 54).

3 ראו, כבהא, עיתונות בעין הסערה, עמ' 12- 13, 24- 25, 160؛ يعقوب يهوشع، المصدر السابق؛ محمد سليمان، تاريخ الصحافة الفلسطينية (1876- 1976)، الجزء الأول (1876- 1918)، الاتحاد العام للكتّاب والصحافيين الفلسطينيّين، ص 71; قسطندي شوملي، الصحافة العربية في فلسطين، ص 93- 95.

4 يعقوب يهوشع، تاريخ الصحافة، ص 54.