זמין בין השנים 1948-1944

​​​בשנת 1934 עזבו שלושה עיתונאים את העיתון אלג'אמעה אלאסלאמיה וייסדו עיתון חדש בשם אלדפאע. שלושת העיתונאים המייסדים היו: אבראהים אלשנטי (יפו, 1979-1910), סאמי אלסראג' (חמה-סוריה, 1960-1893) וח'יר אלדין אלזרכלי (ביירות, 1976-1893), כאשר אלשנטי היה בעל הזיכיון. לצד פלסטין, אלדפאע נחשב לעיתון החשוב ביותר שהופיע בערבית בתקופת המנדט. תוך זמן קצר יחסית הצליח העיתון להגיע לתפוצה נרחבת יותר משל העיתון הוותיק פלסטין (על כך, ראו פרק המבוא). בנוסף, הצליחו באלדפאע למשוך מספר רב של עיתונאים בכירים (כמו מחמוד אבו אלזלף, מחמוד יעיש, אחמד ח'ליל אלעקאד ועוד), שכתבו על הפוליטיקה הפנים-פלסטינית, פוליטיקה כלל-ערבית וכלל-אסלאמית וכן על שלל נושאים חברתיים.

במהלך הלחימה בשנת 1948, אבראהים אלשנטי העתיק את מגוריו לקהיר (עד 1957) ומשם הוא המשיך להוציא את העיתון במשך שנה (עד 1949). בשלהי 1949 חזר העיתון לצאת בירושלים, לאחר שאלשנטי העביר את הבעלות על העיתון לידי אחיו (צאדק אלשנ

טי).

פלסטין נחשב בעיני רבים כמזוהה עם מחנה האופוזיציה להנהגה הפלסטינית ותמך יותר בפן-ערביות, אלדפאע היה מקורב למחנה של חאג' אמין אלחסיני ותמך במאבק הפלסטיני נגד שלטונות המנדט והתנגד לתנועה הציונית.

העיתון יצא לאור פעמיים בשבוע ועד מהרה הפך ליומון. במקרים בהם העיתון נסגר בצו שלטונות המנדט, בגלל הדעות והפרשנויות שפרסם, היו עורכיו מוציאים לאור עיתון אלטרנטיבי בשם אלח'יאת (בין השנים 1939-1937); ובמקרים אחרים ניתן גם השם אלפג'ר או אלג'האד.
 


1 בשנת 1966, ממשלת ירדן הוציאה צו שחייב בין השאר מיזוגם של שני העיתונים היומיים אלדפאע ואלג'האד ויצאו לאור כיומון אחד בשם אלקדס (ומחמוד אבו אלזלף, שהוא אחד מבעלי הזיכיון של עיתון אלג'האד החל משנת 1951 בירושלים, הצליח בשנת 1967 לקבל זיכיון ישראלי). לאחר ההתמזגות, יצא לאור מאז 1967 — ובעל הזיכיון הוא מחמוד אבו אלזלף. העיתון עדיין יוצא לאור בירושלים עד ימינו. בעקבות מלחמת 1967, אבראהים אלשנטי עבר לירדן, ובשנת 1969 הוא נבחר לראשות לשכת העיתונאים בירדן. בשנת 1971, הוא חידש את הוצאת העיתון עם השם הראשון (אלדפאע) אך הוא לא שרד יותר משלוש שנים ונסגר בשנת 1974.