דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

המורים משכונת חיים, או: איך טלוויזיה יכולה להיות חינוכית?

ישראל, שנות ה-60. מדיום חדש עשה את צעדיו הראשונים בשוק: מכשיר הטלוויזיה. הערוץ הראשון שהחל לפעול במדיום זה בחר בכיוון מפתיע יחסית, בהתחשב בהיותו של הפורמט שנוי במחלוקת, וחרת על דגלו לא פחות מחינוך ילדי המדינה. כיצד ניסו המרכז לטלוויזיה לימודית (המוכר לכולנו כיום פשוט כ"חינוכית") ומשרד החינוך התומך בו לשכנע את הציבור – ובראשו את המורים הסקפטיים – שדבר כזה בכלל אפשרי? סיפורה של סדרה אחת מדגים היטב איך מחנכים את צוותי ההוראה בבתי הספר שמותר להגיד "טלוויזיה" ו"לימודית" באותה נשימה, ושטלוויזיה היא לא מילה גסה. הסדרה הזו היא "הילדים משכונת חיים", ושלפנו מהמחסן מדריך שמסביר כיצד להשתמש בה ככלי לימודי.   כריכת הספר "הילדים משכונת חיים: תדריך למורה"


לפי התדריך למורה משנת 1976, הסדרה באה לטפח מיומנויות חשיבה בקרב התלמיד הצופה בה, והמורה אפילו מקבל שלל פתגמים וסיסמאות מהסדרה כדי להמחיש ערכים חינוכיים. למשל:


 

הבחנה בין עיקר לטפל:


 

1. מה שחשוב זה העיקר.

2. קצר וקולע – ארוך וצולע.

3. אם נשאר לך הראש – אל תדאג לכובע.


 


 

תשומת לב לשלם ולפרטים:


 

1. כל שלם מורכב מפרטים.

2. טיפה לטיפה – נתמלאה החבית.

3. הרבה גרגרי חול עושים חוף גדול.


 

ונקודת ראות:


 

1. לכל מטבע שני צדדים.

2. כל קוף בעיני אמו – צבי.

3. כל חיפושית נאה בעיני אמה.

4. צרה לאחד – הנאה לאחר.

5. כל שועל מהלל את זנבו.


 

 

בנוסף, הצוות החינוכי שעומד מאחורי "הילדים משכונת חיים" ציין כמה נושאים משניים אחרים אותם הסדרה מקדמת: פלורליזם וסובלנות (כלפי יוצאי עדות המזרח וכלפי אורח חיים מסורתי, למשל); ערכי עזרה הדדית, התחשבות בזולת ונימוס; וכמו כן גם מיומנויות תקשורת, ואפילו שימוש בלשון תקנית ובאוצר מילים עשיר. מלבד זאת, סופק חומר עזר לסדרה – ספר לימוד נלווה הכולל פתגמים, בדיחות, משחקים, שירים וסיפורים. סיפה בספר הלימוד הוא ממש מתכתב עם התכנית עצמה. המורים קיבלו ממש סיטואציות מתוך התכנית שמכוונות ל"ערך חינוכי" שעל התלמידים היה ללמוד.

 

למשל סצנת "על המרפסת" אמורה ללמד את ערכי "מסירת מידע" והמורה מקבל תיאור של הקטע מהתכנית שמלמד בנושא:

"יוני בא הביתה, ומדבר בסלנג. אמא מסבירה לו בדיבור ובשיר, כי הסלנג איננו מתאים לכל מצב, ויש להתאים את סיגנון הדיבור למצב ולאנשים שאיתם מדברים."

 

 "יוני בא הביתה, ומדבר בסלנג. אמא מסבירה לו בדיבור ובשיר, כי הסלנג איננו מתאים לכל מצב, ויש להתאים את סיגנון הדיבור למצב ולאנשים שאיתם מדברים." - See more at: http://webadmin.nli.org.il/sites/nlis/he/ETV/Pages/morim.aspx#sthash.tNAKGPKh.dpuf 

כל אלו התקשרו לפרקי התכנית והיוו העשרה מהנה בשיעור או בבית. מי אמר שתכניות טלוויזיה רק משחיתות את הנוער?

רואים שגם מחברי התדריך רצו ללמוד. הם העלו הצעות ראשוניות לעבודה עם הסדרה ועם ספר הלימוד, בתוספת ההערה כי "הצעות אלה הן בגדר רעיונות בלבד (איננו יודעים כיצד יפעלו הדברים בכיתה, נשמח מאוד לקבל תיאור והצעות המבוססים על נסיון הוראה)". זה המקום שלנו לתהות – אולי יש בקהל מורות ומורים המעוניינים להרים את הכפפה, ולבדוק אם ילדי השכונה עדיין יכולים ללמד משהו את הילדים של היום...

 

קטעים מהסדרה עצמה

קטעים מהסדרה עצמה

מסירת מידע "יוני בא הביתה, ומדבר בסלנג. אמא מסבירה לו בדיבור ובשיר, כי הסלנג איננו מתאים לכל מצב, ויש להתאים את סיגנון הדיבור למצב ולאנשים שאיתם מדברים." - See more at: http://webadmin.nli.org.il/sites/nlis/he/ETV/Pages/morim.aspx#sthash.tNAKGPKh.dpuf

1. פרק 8, עמ' 44 בתדריך למורה

על המרפסת: "אסתריקה באה לבקר את רחלה, ומתלוננת כי איחרה לאוטובוס וחיכתה חצי שעה מיותרת בגלל מידע בלתי מדוייק, שנמסר לה על מקומה של תחנת האוטובוס. יוני מטלפן מהמוזיאון אל הטלפון הציבורי שליד ביתו. עוזי עונה לטלפון. יוני מבקש שימסור לאימו כי תיתן ליונה את כרטיס המוזיאון שלו, אך המידע נמסר ונקלט בצורה בלתי מדוייקת, ועל-כן נאלץ עוזי להתרוצץ בין הגב' רחלה לבין הטלפון פעמים אחדות. כפי שאומרת רחלה: 'כשאין חושבים בראש – מעייפים את הרגליים'."

2. פרק 7, עמ'

רואים שגם מחברי התדריך רצו ללמוד. הם העלו הצעות ראשוניות לעבודה עם הסדרה ועם ספר הלימוד, בתוספת ההערה כי "הצעות אלה הן בגדר רעיונות בלבד (איננו יודעים כיצד יפעלו הדברים בכיתה, נשמח מאוד לקבל תיאור והצעות המבוססים על נסיון הוראה)". זה המקום שלנו לתהות – אולי יש בקהל מורות ומורים המעוניינים להרים את הכפפה, ולבדוק אם ילדי השכונה עדיין יכולים ללמד משהו את הילדים של היום...

45

חבורת הילדים: "הכלבלב של שיפרה אבד והילדים מנסים לנסח מודעה של השבת אבדה, שתתאר את הכלבלב. מסתבר להם, שקיים פער בין התבוננותם הסובייקטיבית לבין התיאור האובייקטיבי, שלו הם נזקקים על-מנת לתאר את הכלבלב במודעה."

3. פרק 9, עמ' 46-45

על המרפסת (04:50-03:03, 12:12-09:40): "יוני בא הביתה, ומדבר בסלנג. אמא מסבירה לו בדיבור ובשיר, כי הסלנג איננו מתאים לכל מצב, ויש להתאים את סיגנון הדיבור למצב ולאנשים שאיתם מדברים."

במכולת (07:30-04:50): "שיפרה מבקשת מאדון יחזקאל 'דבר כזה שתולים עליו'. עד שאין אדון יחזקאל מבין שמדובר בוו, הוא מציע לה אביזרים שונים. יחזקאל מסביר לשיפרה את חשיבות השימוש המדוייק במלה, על מנת למנוע בילבול, מבוכה ואף אסון. הוא עושה זאת בעזרת הסיפור על מגדל בבל."

בשכונה: (21:07-15:30) "נים ונם מצאו אריה צעצוע, אך כשהם מספרים לחלוצי שמצאו אריה, קמה בשכונה בהלה נוראה. הבהלה נרגעת רק כשהשניים מבהירים, כי מדובר בצעצוע בלבד."