חינוך לחקור ללמוד לחוות

כָּתבו על תאריך זה בשלושה חומשים:
בשמות - שכן בו הענן
בויקרא - נחלקו תנאים וראשונים האם הוא ראשון או אחרון
בבמדבר - נחשון הביא בו ראשון

מהו התאריך שבו מדובר?
מה שמם של הימים, שעל זמנם נחלקו תנאים וראשונים?

תשובה:
התאריך - א' בניסן
שם הימים - ימי המילואים

ראש חודש ניסן, של השנה השנייה ליציאת מצרים, הוא הסיפור היחיד בתורה שעליו מסופר בשלושה חומשים.

ספר שמות חותם בתאריך זה בתיאור הקמת המשכן הראשונה: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ', יז)

בספר ויקרא מסופר על עבודת הכוהנים בשבעת ימי המילואים, וביום השמיני, שבו זכו לראשונה להשראת שכינה על המשכן (פרקים ח'–י'). נחלקו תנאים וראשונים בשאלה אם ימי המילואים התחילו בראש חודש ניסן והסתיימו בהשראת השכינה בח' בניסן; או שמא ימי המילואים התחילו בכ"ד באדר והסתיימו בהשראת השכינה בראש חודש ניסן.

בספר במדבר מסופר שבראש חודש ניסן החלו נשיאי ישראל להקריב קרבנות, נשיא אחד בכל יום: "וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה" (במדבר ז', יב).

אם כן, תאריך זה, הוא רגע שיא בבנייה הרוחנית של עם ישראל, המשכן הוקם בו, עבודת המשכן החלה בו, והנשיאים כנציגי העם החלו להקריב בו (לעיון מעמיק קישור לשיעורו של הרב יצחק לוי).

 

ביום מיוחד זה, א' בניסן, אירעו שלושה דברים. מדוע פוצלו הסיפורים לשלושה חומשים? ומדוע כל אירוע נמצא דווקא בחומש מסוים?

כל אירוע מתאים לספר שבו הוא מופיע.

חמש הפרשות האחרונות של ספר שמות עוסקות בבניית המשכן, והשיא הוא הקמתו בא' בניסן!

ספר ויקרא מכונה אצל חז"ל "תורת כוהנים", והמנהיגים המלווים אותו לכל אורכו הם הכוהנים. על כן מתאים מאוד שהפעילות במשכן המתוארת בספר ויקרא תהיה פעילותם של הכוהנים.

ספר במדבר מתמקד באירועים שאירעו לעם ישראל בתקופת המדבר. המנהיגים המלווים את עם ישראל לאורך הספר הם הנשיאים, ועל כן מתאים מאוד שיסופר על קרבנות הנשיאים דווקא בחומש העוסק במנהיגות שלהם.

 

פריטי מקור בספריה הלאומית

בעיון להלן, נתמקד בהתנדבות של כלל עם ישראל בעשיית המשכן, נושא המודגש במיוחד בפרשת ויקהל, ונרחיב זאת אל דוגמאות של הצטרפות יחידים לכלל לישראל למשימות לאומיות אחרות. פרטי המקור עוסקים בהתנדבות במצבים מגוונים.

• מהי ההתנדבות שעליה מדובר בכל פריט מקור?
• מהו החיסרון הקיים בחברה, שמצריך מתנדבים?
• מהי מידת המסירות וההקרבה הנדרשת בהתנדבות?

עיון

משכן האהבה

המשכן מתואר לפרטי פרטים לאורך חמש פרשות – תרומה, תצווה, כי-תשא, ויקהל ופקודי. בעיון הבא לא נתמקד במפרט הטכני של המשכן, אלא באנשים שמאחורי המשכן – בעם ישראל, השותף בתרומות ובבניית המשכן.

תיאור נדבת המשכן מבטא את הרגש הפנימי של עם ישראל; זה רגש של אהבה והשתוקקות כלפי ה', המתבטא בשותפות הנלהבת בבניית המשכן וכליו.

א. "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא!!!"

הפסוקים הבאים, בעימוד וסימון, מדברים בעד עצמם על להט ההתגייסות, והפסוק החותם יחידה זו מסכם את הרעיון המרכזי שלה בעזרת כל המילים המנחות: "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה'".

שמות ל"ה, כא-כט

וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ

וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:

וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים

כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב

וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה':

וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ:

כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת ה'

וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ:

וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ:

וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים:

וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן: וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:

כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַה':

הבאת התרומה מעל ומעבר לנצרך היא ביטוי עוצמתי לאהבת ישראל לה' ולרצון להשפיע מכל ממונם לטובת מקום השראת השכינה. "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָהּ... וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר". (ל"ו, ה, ז)

ב. חכמי לב ונדיבי לב שליבם נשא אותם!

המילה "לב" חוזרת 18 פעמים בנוגע למשכן ומבטאת את האהבה השרויה בלב הבונים ובלב התורמים.

1. הביטוי "חכם לב" מופיע עשר פעמים בפרשות המשכן בנוגע לאמני המשכן (כ"ח, ג. ל"א, ו [פעמיים]. ל"ה, י כה לה. ל"ו, א ב [פעמיים] ח). צירוף זה מבטא שילוב מיוחד המאפיין את אומני המשכן: מצד אחד הם חכמים באמנותם, ומצד אחר הם בעלי לב רגיש חם ואוהב, לב רגיש לקדושה. פעם אחת מופיע הביטוי "ולהורות נתן בליבו" (ל"ה, לד) בנוגע למובילי הבנייה – בצלאל ואהליאב בן אחיסמך.
2. הצירוף "נדיב לב" מופיע ארבע פעמים בנוגע לליבם של התורמים, המשתוקקים לתרום ולהעמיק את הקשר עם ה' דרך המשכן (כ"ה, ב. ל"ה, ה כב כט).
3. הצירוף "נשאו ליבו" מופיע פעמיים בהקשר של האמנים (ל"ה, כו. ל"ו, ב) ופעם אחת בהקשר של התורמים (ל"ה, כא).

השתוקקות זו מתוארת במקורות הבאים כביטוי לאהבה שבין עם ישראל לקב"ה:

מדרש שמות רבה, ויקהל פרשה מט

"וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב":

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ח, ז): "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה". מַיִם רַבִּים, אֵלּוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יז, יב): "כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן", וְאִם הָיוּ מִתְכַּנְסִין כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְבַטֵּל אֶת הָאַהֲבָה שֶׁבֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ יְכוֹלִים, הֱוֵי: "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה", שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ב): "וָאוֹהַב אֶת יַעֲקֹב".

"וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ", אֵלּוּ הַכַּשְׂדִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ח, ז): "אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר".

"אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ", אֲבָל בָּנַי עָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ שֶׁל יְרִיעוֹת וְיָרַדְתִּי וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות מ, לה): "וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן".

בתחילת פרשת ויקהל כותב רמב"ן: "כיון שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצוהו תחלה".

הרחבה חינוכית

השותפות הייחודית בבניית הארון

רמב"ן שמות כ"ה, י

"ועשו ארון" – יחזור אל בני ישראל הנזכרים למעלה, ואחרי כן "וצפית אותו" (פסוק יא), "ויצקת לו" (פסוק יב), וכולן בלשון יחיד, כי משה כנגד כל ישראל (מכילתא יתרו א).

וייתכן שירמוז שיהיו כל ישראל משתתפין בעשיית הארון בעבור שהוא קדוש משכני עליון, ושיזכו כולם לתורה.

וכן אמרו במדרש רבה (שמות לד ב) מפני מה בכל הכלים כתוב "ועשית", ובארון כתיב "ועשו ארון"?

א"ר יהודה בר' שלום: אמר הקדוש ברוך הוא - יבאו הכול ויתעסקו בארון שיזכו לתורה.

והעסק, שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון, או יעזור לבצלאל עזר מעט, או שיכוונו לדבר.

 

ר' יהודה במדרש, טוען שכל עם ישראל התעסקו בארון, בשונה משאר כלי המשכן שנבנו על ידי האמנים בלבד.

רמב"ן, בעקבות המדרש, דן בשתי שאלות בנוגע לשותפות כלל העם בעשיית הארון:

1. מדוע חשובה השותפות של הכלל דווקא בבניית הארון? שתי סיבות בדבר. הן בגלל קדושתו הייחודית של הארון, שבו שורה שכינה, וזה דבר שכל יהודי צריך להתחבר אליו, והן מפני שהארון הוא מקום התורה, וכל יהודי צריך להיות קשור לתורה.
2. כיצד השתתפו כל ישראל בבניית הארון? רמב"ן מתאר את השותפות כרבת-אנפין. היה ניתן לנדב כלי זהב שיותך ויהיה חלק מהארון, היה ניתן להיות שותף ממשי בבניית הארון, והיה ניתן גם "לכוון לדבר", מחשבת הלב המתחברת אל בניית הארון גם היא בעלת ערך!

בעקבות דברי רמב"ן, נעלה כמה שאלות רלוונטיות לחיינו:

1. באילו דברים בחיינו ישנה חשיבות לשותפות של כולם (כל העם / כל החברים בקבוצה כלשהי), ובאילו דברים די במתנדבים מעטים שיעשו את המלאכה?
2. שותפות של רבים למטרה חשובה עשויה להתבטא במגוון דרכים. חִשְׁבוּ על מטרה חשובה שמאגדת שותפים רבים, ויש מגוון דרכים לפעול למען מטרה זו. מה המטרה? מהן מגוון הדרכים? האם כוונת הלב מספקת או שמא נדרשת דווקא עשייה?
3. כיצד אנו יכולים להרגיש השראת שכינה בימינו?
4. כיצד אנו יכולים להתחבר אל התורה?

שירים

כמו רקפות בין הסלעים - אריאל זילבר

שירו של אבא – אם בהר חצבת אבן - ביצוע של ביני לנדאו

שייבנה בית המקדש - ישי ריבו