דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי
לוגו הספרייה הלאומית

חינוך לחקור ללמוד לחוות

צפנת פענח – חידות בתנ"ך

חידה לפרשת בשלח - פתרון והרחבות

אַרְבָּעָה עָמְדוּ עַל הַיָם, צוּר וְצִיר צֹאן וְצָר;
צָר הֵצִיק לְצֹאן,
וְצֹאן צָרַח לְצִיר,
וְצִיר צָעַק לְצוּר,
וְצוּר צִוָּה לְצִיר:
צֵא וְחַלֵץ צֹאנִי מִיַד צָר!
(אבן עזרא)
תשובה:
צור- הקב"ה
ציר- משה
צאן - בני ישראל
צר- מצרים
אַרְבָּעָה עָמְדוּ עַל הַיָם,
צוּר וְצִיר צֹאן וְצָר;
צָר הֵצִיק לְצֹאן, - "וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם" (י"ד, ט)
וְצֹאן צָרַח לְצִיר, - "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר" (י"ד, יא)
וְצִיר צָעַק לְצוּר,
וְצוּר צִוָּה לְצִיר: - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי..."
צֵא וְחַלֵץ צֹאנִי מִיַד צָר! – "...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ" (י"ד, טו-טז)



עיון

בעיון נעסוק בשלושה תחומים:

ר' אבן עזרא ופיוטיו

העמקה ביחס שבין הפיוט לפסוקים

האם אכן "ציר צעק לצור"?


רבי אברהם אבן עזרא ופיוטיו

כולנו מכירים פיוטים רבים של ראב"ע ושרים אותם בהזדמנויות שונות. הפיוטים המוכרים 'אגדלך אלוקי כל נשמה' 'כי אשמרה שבת' ו'צמאה לך נפשי' נכתבו על ידו.

על ראב"ע ניתן לקרוא בוויקיפדיה.

 

היחס בין הפיוט לפסוקים

הצעה - אפשר לתת לתלמידים להשוות בין החידה לבין סדר האירועים בפרשה. התלמידים ישימו לב שהיה אפשר  גם לכתוב אחרת, למשל - צאן צעק גם לצור ולא רק לציר, וכן שלא נאמר מפורשות שציר צעק לצור (ראו להלן הרחבה בנושא ).


הכינוי 'צור' לקב"ה מופיע בתורה בשירת האזינו "צור ילדתך תשי... ואמר אי אלוקימו צור חסיו בו" (דברים ל"ב,יח וכן לז). ביטוי זה מוכר גם מהתפילה "צור ישראל קומה בעזרת ישראל" ומהתפילה לשלום המדינה "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו".

הכינוי 'צאן' לעם ישראל מופיע למשל בבמדבר "וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה" (כ״ז, יז), ובירמיהו "צאן אבדות היה עמי" (נ', ו).

הכינויים ציר וצר מופיעים רק בנביאים.

המילה ציר משמשת בנביאים כינוי לשליח וכן בספר משלי "צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו" (כ"ה, יג).

צר מוזכר כמה פעמים בנביא ובמגילת אסתר ככינוי לאויב.

 

האם אכן "ציר צעק לצור"?

בפסוקים לא נאמר במפורש שמשה צעק אל הקב"ה, אך מדברי ה' למשה "מה תצעק אלי" (יד, טו), משמע שמשה צעק. רש"י מבאר את צעקת משה כתפילה:

רש"י: מה תצעק אלי- למדנו שמשה היה עומד ומתפלל.

 

אולם, ראב"ע בפירושו לתורה חולק על כך:

ראב"ע: "ויאמר" – יש אומרים: כי משה היה צועק אל השם. וזה איננו נכון, כי כבר דבר לו. רק משה הוא כנגד כל ישראל, בעבור שצעקו בני ישראל אל ה'.

ראב"ע מוטרד משאלה רעיונית – הייתכן שמשה צועק אל ה' בפסוק טו, לאחר שבפסוק יג הבטיח לו ה' "אל תיראו התייצבו וראו את ישועת ה'"- היכן אמונתו של משה?

לכן טוען ראב"ע (בפירושו הארוך שאותו כתב מאוחר יחסית) שמשה עצמו לא צעק אל ה', אלא ה' פנה אל משה כנציג העם וייחס לו את צעקת העם.

פירוש זה שונה מהפיוט בו כתוב: 'ציר צרח לצור'.

 

הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר' הולך בעקבות רש"י, שאכן משה התפלל לה' ומסביר מדוע יש מקום לתפילה חרף הבטחת ה'.

שמות יד, טו "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ"

 

"מה תצעק אלי". מבואר שמשה התפלל אף על גב שידע היטב כי הקב"ה יעשה ישועה לישראל מכל מקום נדרש לתפלה לפי דעתו. דזה כלל גדול במלחמה שמתנהגת בפעולת הטבע. אף על גב שברור שיהיו המה מנצחים מכל מקום צריך תפלה כמו שהיה במלחמת עמלק שעלה משה בהר ואהרן וחור עמו, ותניא במכילתא שגזר תענית ועמד בתפלה. וכן במלחמת מדין שאמר ה' נקם נקמת וגו' מכל מקום איתא במדרש רבה פרשת מטות (כב,ב) שהלכו י"ב אלף למלחמה וי"ב אלף לתפלה. והיינו משום שאף על גב שינצחו בברור לא ימלט שגם כמה מהמנצחים יהרגו כפי דרך הטבע משום הכי נדרש לתפלה שתהא השגחה פרטית על כל אחד בפני עצמו לטובה שלא יארע שום נזק... מה שאין כן אם הכל בדרך נס, וגם הישועה ברורה, אין מקום לתפלה, והיינו שהתפלל משה כאן, שאף על גב שידע שיהיה נס במקום הים, מכל מקום עד שיגיעו לים ומצרים הולכים אחריהם ומורים חצים וכדומה, קרוב שיהרגו כמה מישראל, משום הכי נצרך לתפלה.

וא"ל ה' מה תצעק אלי. שאין השעה צריכה לכך. כי יהי נס גם בזה כמו שמבאר שעמד עמוד הענן ביניהם.

הרחבה חינוכית

לב לדעת

שיעור על הודיה לה' בחיינו מתוך עיון בשירת הים תמצאו בקישור זה.

שירים

בקישור זה תמצאו מגוון רחב של פיוטי שירת הים, וקריאת שירת הים בנעימות של עדות בישראל.


logo.png משרד החינוך קטן.jpg madaeyaroah.jpg