צפנת פענח – חידות בתנ"ך
|
חידה לפרשת שלח - פתרון והרחבות
|
בכינוי זה כינה א-לוקים את הארץ הטובה והרחבה
ובכינוי זה משתמשים כשמביאים מראשית פרייה
בכינוי זה השתמשו שתי קבוצות חוטאים
האחת כפרה בארץ והשנייה מרדה במנהיגים
האחת התייחסה לשבח הארץ הנבחרת
והשנייה התייחסה כך גם לארץ אחרת
מהו הכינוי? (שלוש מילים)
מיהם הכופרים בארץ?
ומי מנהיג המורדים?
תשובה:
"זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ"
בכינוי זה כינה א-לוקים את הארץ הטובה והרחבה: בהתגלות של ה' למשה בסנה, ה' הבטיח לעם ישראל שיעלה אותם לארץ ישראל. הוא כינה אותה: "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג', ח, ובדומה לכך שוב בפסוק יז)
בכינוי זה משתמשים כשמביאים מראשית פרייה: מביא הביכורים קורא מקרא ביכורים, שבו הוא מודה לה' על כך ש: "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים כ"ו, ט, ובדומה לכך שוב בפסוק טו).
בכינוי זה השתמשו שתי קבוצות חוטאים, האחת כפרה בארץ, והשנייה מרדה במנהיגים: הראשונים הם המרגלים שסיפרו בשבח הארץ: "וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ" (במדבר י"ג, כז), כהקדמה להמרדת העם נגד העלייה אליה: "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם..." (במדבר י"ג, כח). הקבוצה השנייה הם קורח ועדתו, ובתוכם דתן ואבירם, שאמרו: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר" (במדבר ט"ז, יג).
האחת התייחסה לשבח הארץ הנבחרת, והשנייה התייחסה כך גם כלפי ארץ אחרת: המרגלים סיפרו בשבחה של ארץ ישראל, ואילו דתן ואבירם גם הם הזכירו את מעלתה אל ארץ ישראל כזבת חלב ודבש, אך עיקר כוונתם היה להתלונן על משה שהעז להוציא אותם ממצרים, שהייתה זבת חלב ודבש: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ" (במדבר ט"ז, יג-יד).
עיון
התיאור של ארץ ישראל כ"זבת חלב ודבש" הוא התיאור המרכזי ביותר בתיאוריה של ארץ ישראל בתורה. תיאור זה חוזר בתורה 14 פעמים!!
מדוע תיאור זה מרכזי כל כך?
ראשית,נבחן את משמעות הביטוי.
נחלקו חז"ל מה משמעות הביטויים "חלב ודבש":
"ארץ זבת חלב ודבש –
ר' אליעזר אומר חלב זה חלב הפירות, דבש זה דבש תמרים.
ר' עקיבה אומר חלב זה חלב ודאי, וכן הוא אומר "והיה ביום ההוא יטיפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב" (יואל ד יח), דבש זה דבש היערות, וכן הוא אומר "ויבא העם אל היער והנה הלך דבש" (שמואל א' י"ד, כו)." (מכילתא דרשב"י פי"ג פס' ה')
נראה שרבי אליעזר ורבי עקיבא נחלקו אם מדובר על שבח פירותיה של הארץ או שבח החי שבארץ. לדעת רבי אליעזר מדובר בחלב פירות, אולי חלב תאנים (רמוז בכתובות קיא' ע"ב) ודבש תמרים, כמו בשבעת המינים. לעומתו, רבי עקיבא סובר שמדובר בתוצרי בעלי חיים, חלב מן הצאן ודבש דבורים.
רבינו בחיי והרב צבי יהודה קוק נתנו משמעות רוחנית למחלוקת זו.
רבינו בחיי כותב בפירושו: "זבת חלב ודבש, כלומר הרצון המשפיע הרחמים והדין" (ר' בחיי דברים ח' ח'). חלב מסמל רחמים ודבש מסמל את הדין. רבינו בחיי רואה בחלב ודבש שבח רוחני ולא שבח גשמי, "זבת" הוא רצון, ארץ ישראל היא המקום שה' רוצה להשפיע בו ממידותיו –מידות הרחמים והדין.
הרב צבי יהודה קוק זצ”ל נהג להסביר, שמעבר לפשט על השפע הגשמי של ארץ ישראל, יש כאן עומק נוסף: הדבש והחלב מבעלי החיים הם שני דברים שבאים מהטומאה והופכים לטהורים. בדרך כלל ישנו עיקרון חד-משמעי, ש"היוצא מן הטהור טהור, והיוצא מן הטמא טמא". כלומר – כל דבר שיוצא מבעל חיים טמא הוא עצמו טמא ואסור באכילה. לדוגמה, חלב של פרה מותר בשתייה, מכיוון שהפרה עצמה היא בעל חיים טהור. אבל חלב של כלבה או חלב של לביאה אסור בשתייה, מכיוון שהכלבה והלביאה עצמן אסורות באכילה.
הדבש והחלב הם יוצאי דופן: הדבש מיוצר על ידי דבורה, שהיא בעל חיים אסור באכילה, ובכל זאת הדבש היוצא ממנה טהור ומותר באכילה. על החלב אומרים חז"ל : "דם נעכר ונעשה חלב", כלומר שהחלב של הפרה או של הכבשה שאנחנו שותים מיוצר מהדם – שכמובן, אסור לטעום ממנו – ובכל זאת החלב עצמו מותר באכילה. אם כן, גם הדבש וגם החלב באים מן הטומאה, מדברים שאסורים באכילה, והופכים להיות מותרים.
ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש – ארץ שיש בה יכולת להפוך גם את הטמא לטהור.
(מבוסס על דבריו של הרב אהרונסון באתר ישיבת ההסדר בחולון).
פעמים רבות שפע גשמי עשוי להוביל להתרחקות מה' ומעבודתו, אבל בארץ ישראל השפע הגשמי משמש גורם מקרב, כפי שכתב הרב קוק:
"אבל עם נעלה וגוי קדוש ראוי הוא שיחיה חיים של הרחבת הדעת, לא על הלחם לבדו כי אם על כל ברכת ה', חיי התענוג הנלקח לתעודת רוממות הנפש. ועם הנוצר לחכמה ודעת להפיץ אורה ובינה רבה בעולם, אי אפשר לו שיחיה חיים של צמצום באין דבר המרחיב דעתו. ע"כ זבת חלב ודבש כפי הדרוש לנפש גדולה של עם בהוגה דעות ופונה רק למעלה. ע"כ אמרו חז"ל שדבש וכל מיני מתיקה מרגילין את הלשון לתלמוד תורה". (עין איה ברכות ב' עמ' 410)
הרב קוק מסביר שם שבדרך כלל עושר גשמי מצמצם את הרוחניות, אבל גדולתה של הארץ היא שהעושר הגשמי יהיה מסוגל לגרום להרחבת הדעה והרוח.
הרחבה חינוכית
מה מייחד בעיניך את ארץ ישראל?
במה מאופיין בימינו השפע הטוב שישנו בארץ?
מהו היחס הנכון בעיניך לשפע החומרי הרב המצוי בימינו: האם הוא מרחיב את דעתנו לעבודת ה' או שלעיתים הוא מסיח אותנו מעבודת ה'?
אילו היית צריך לצייר מפה של ארץ ישראל (שאינה העתק של מפה גיאוגרפית), אילו מקומות היית מדגיש וממקם על המפה?
כאן תמצאו שיעור 'לב לדעת' כולל מקורות, ציור ושיר על הקשר שלנו לארץ ישראל.
