חינוך לחקור ללמוד לחוות

אני נקרא על שם כתרי
ופעמים הופך לכזה בעקבות חטאי
יש ממני בשופטים ובנביאים
ובאופן שונה גם אצל דתות ועמים אחרים
זכיתי במסכת על שמי
וגם בפרשייה בתורה

מי אני?

תשובה:
נזיר

אני נקרא על שם כתרי – "כִּי נֵזֶר אֱ-לֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ" (במדבר ו', ז'): המילה נזיר מקורה בנזר, שהוא כתר (ראב"ע, ריב"ש). ייתכן שהכוונה לשׂער הנזיר, שנראה ככתר על ראשו, או שהכתר מסמל את המלך השולט על מדינתו, כך הנזיר שולט על תאוותיו (ראב"ע שם).

ופעמים הופך לכזה בעקבות חטאי – אדם יכול לקבל על עצמו נזירות מסיבות אישיות, ולעיתים הנזירות באה בעקבות חטא ורצון של אדם להציב סייג בחייו, כדוגמת המדרש: "כל הרואה סוטה בקלקולה – יזיר עצמו מן היין" (גמרא נזיר ב' ע"ב).

יש ממני בשופטים ובנביאים – השופט שמשון היה במעמד של נזירות ייחודית, הנקראת "נזירות שמשון": "שמשון לא היה נזיר גמור, שהרי לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו מן הטומאה, וכיצד היה דינו, היה אסור ביין ואסור בתגלחת ומותר להטמא למתים, ודבר זה הלכה מפי הקבלה" (רמב"ם, הלכות נזירות פ"ג הי"ג).

ר' נהוראי טוען ששמואל הנביא היה נזיר, אף על פי שמפשט הפסוקים אין הדבר הכרחי. "נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי שנאמר (שמואל א' א') 'ומורה לא יעלה על ראשו'. נאמר בשמשון (שופטים י"ג) 'ומורה', ונאמר בשמואל 'ומורה' מה 'מורה' האמורה בשמשון נזיר, אף 'מורה' האמורה בשמואל נזיר"(מסכת נזיר ט' ה').

ובאופן שונה גם אצל דתות ועמים אחרים – המושג "נזיר" נמצא לא רק ביהדות אלא גם בכמה מדתות המזרח (בודהיזם והינדואיזם) ובנצרות, אבל בדרכים שונות ומנוגדות לנזירות של התורה.

זכיתי במסכת על שמי – אחת המסכתות של סדר נשים היא מסכת נזיר.

וגם בפרשייה בתורה – יש בתורה פרשייה שלמה על נזיר (במדבר פרק ו').

פריטי מקור בספריה הלאומית

עיון

נזיר

על פי ההלכה ישנן שלוש הלכות החלות על הנזיר: אסור לו לשתות יין ולאכול מתוצרי הגפן, אסור לו להסתפר ואסור לו להיטמא למת.

ישנה מחלוקת קוטבית בין התנאים בנוגע להערכת מעשהו של אדם שבחר להיות נזיר.

"רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומר 'וכפר עליו מאשר חטא על הנפש', וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין...

רבי אלעזר אומר: נקרא קדוש, שנאמר 'קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו'. ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר – על אחת כמה וכמה" (תענית יא ע"א).

לדעת רבי אלעזר הקפר, ישנו ממד של חטא בנזירות ובפרישה מן העולם. ואילו לדעת רבי אלעזר, בפרישה יש תוספת קדושה ושלמות גבוהה של האדם.

הרמח"ל מרחיב את השאלה אל מעבר לעניין הנזירות. הוא שואל, האם מצוות התורה הן המסגרת המחייבת לאיסור או להיתר, או ישנה אפשרות להוסיף בקדושה על ידי הוספת איסורים לאיסורי התורה? הרמח"ל מביא מקורות סותרים, ובסוף מציע שביל זהב:

"כלל הדבר: כיון שכל עניני העולם אינם אלא סכנות עצומות, איך לא ישובח מי שירצה להמלט מהם ומי שירבה להרחיק מהם?! זהו ענין הפרישות הטוב, שלא יקח מן העולם בשום שימוש שהוא משתמש ממנו, אלא מה שהוא מוכרח בו מפני הצורך אשר לו בטבעו אליו. הוא מה שהשתבח רבי במאמר שזכרתי, שלא נהנה מן העולם הזה אפילו באצבע קטנה, עם היותו נשיא ישראל ושולחנו שולחן מלכים...

אך הפרישות הרע הוא כדרך הסכלים אשר לא די שאינם לוקחים מן העולם מה שאין להם הכרח בו, אלא שכבר ימנעו מעצמם גם את המוכרח וייסרו גופם ביסורין ודברים זרים אשר לא חפץ בהם ה' כלל, אלא אדרבא חכמים אמרו (תענית כב): אסור לאדם שיסגף עצמו".

רמח"ל מתייחס ליחידי סגולה שבוחרים בפרישות:  "אך השרידים אשר בעם החפצים לזכות לקרבתו יתברך, ולזכות בזכותם לכל שאר ההמון הנתלה בם, להם מגיע לקיים משנת חסידים אשר לא יוכלו לקיים האחרים, הם הם סדרי הפרישות האלה כי בזה בחר ה', שכיון שאי אפשר לאומה שתהיה כולה שווה במעלה אחת, כי יש בעם מדרגות מדרגות איש לפי שכלו, הנה לפחות, יחידי סגולה ימצאו אשר יכינו את עצמם הכנה גמורה, ועל ידי המוכנים יזכו גם הבלתי מוכנים אל אהבתו יתברך והשראת שכינתו" (מסילת ישרים פרק י"ג).

מסקנה זו של הרמח"ל משקפת את הכרעת רוב חכמי ישראל במשך הדורות, להתייחס בחיוב ליחידי סגולה שבוחרים לחיות בפרישות ובטהרה יתרה.

הרב קוק מדגיש שישנו היבט של קדושה שקיים בעם ישראל כולו, ולא רק ביחידי סגולה: "ברום התרבות האנושית, 'עם חכם ונבון וגוי גדול', והאידאה הא-לוהית [...] מחיה את העם [...] למען דעת, שלא רק יחידים חכמים מצוינים ,חסידים ונזירים אנשי קודש, חיים באור האידיאה הא-לוהית, כי אם עמים שלמים!" (אורות עמ' ק"ד)

בעם ישראל כולו מתבטא קשר א-לוקי ייחודי, ונוסף על כך, ישנם יחידי סגולה שמאירים את דרכם של כל הציבור ומקצתם בוחרים לחיות חיי פרישות ונזירות.

הרחבה חינוכית

• האם יש נושא שבו אתה מרגיש רצון להשקיע מעבר לבסיס הנדרש? משהו שהיית רוצה להתמסר אליו באופן מוחלט? (כגון: בתחום החסד, כיבוד סבא וסבתא וכד').
• האם עשיית מעל ומעבר בתחום אחד יכולה לבוא לעתים על חשבון עשיית הנדרש בתחומים אחרים?
• האם עדיף לעשות את הנדרש בכל התחומים או להשקיע בתחום אחד מעל ומעבר לנדרש?
• מה דעתכם על פרישות והתנזרות מהנאות העולם? האם יש לכך מקום בימינו?

שירים

שיר מהפרשה: ברכת הכהנים