מבוא לברכת המזון

---

ברכת המזון –מילים וביצועים

ברכת המזון היא הברכה הנאמרת לאחר כל ארוחה שנאכל בה לחם בכמות משביעה.

ברכת המזון במבנה ובנוסח המוכרים לנו כיום נקבעה והתמסדה בידי חכמי המשנה. הברכה היחידה שחכמים ייחסו לה מקור מן התורה היא ברכת המזון. לדעת רוב פוסקי ההלכה היא נאמרת לאחר סעודים שאוכלים בה לחם, אך יש כאלה שיש לברכה אף בסיומה של כל סעודה משביעה. המקור לחיוב מן התורה על פי חז"ל הוא הפסוק: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים, ח, י), אף על פי שעל פי פשט הכתוב הכוונה לתיאור מצב – יהיה לך כל כך טוב שתוכל לאכול, לשבוע ולברך את ה'.

נוסח הברכה הלך והתפתח במרוצת השנים מהצהרה קצרה ועניינית – בריך רחמנא מריה דהאי פיתא (ברוך הרחמן, בעליו של הלחם הזה), לנוסח בן ארבע ברכות, שבו נכללות תוספות מיוחדות בשבת ובמועדים, כמו גם ברכת האורח למארח או לאירועים משמחים. כנראה שהמקום המרכזי שהאכילה תופסת בחיינו וההבנה שללא אוכל חיינו נתונים בסכנה, עודדה את פיתוחה של ברכה זו לכלל תפילה הכוללת הודאה על כל תחומי החיים ובקשה לגאולה בעתיד.

בקהילות רבות נאמרת ברכת המזון מפי אדם אחד בנעימה ובניגון או כשקטעים אחדים מושרים יחד. כמו כן ישנם מספר פיוטים הבנויים על פי מתכונת הברכה, המפורסמים שבהם הם "צור משלו אכלנו" ו"נשבח לאל עליון" בלאדינו (Alabamos al Altisimo). לרוב פיוטים אלו מושרים לפני אמירת הברכה.

בסידורים מסוימים נדפס נוסח קצר של ברכת המזון לנשים, שבעצם מיועד לאלה שאינם יודעים לקרוא היטב, אלא שבעבר היו אלה הנשים שלא זכו לקבל חינוך מתקדם. בימינו חיבר הרב יצחק עבאדי נוסח מקוצר של ברכת המזון לכל אלה המתקשים בקריאת הנוסח המלא.

ברכת המזון מורכבת מארבע ברכות עיקריות, ומנספח שהוא למעשה שרשרת בקשות קצרות ופסוקים.

הברכות

ברכת הזן

הברכה הראשונה, המכונה "ברכת הזן" על פי המילים החותמות אותה ("ברוך אתה ה' הזן את הכל"), עוסקת בנושא המרכזי של ברכת המזון – הודאה לבורא על שהוא מספק מזון לכל היצורים. בברכה מודגש הצורך הראשוני, האוניברסלי והנוגע אף לעולם החי, לאספקת מזון באופן יום־יומי.
על פי חז"ל, ברכה זו נתקנה בידי משה רבנו כביטוי הודאה לקב"ה על המן – הלחם הנִסי שירד מן השמיים עבור עם ישראל בתקופת הנדודים במדבר. המן מבטא תלות מוחלטת בהזנתו היום־יומית של אלוהים ובאי יכולתו של האדם לספק לעצמו או לאגור מזון לעתיד. ההכרה בכך שיש מי שמזין את האדם וחיותו תלויה בו באופן תמידי האדם מוביל להכרה בבוראו ובמעמדו מולו.
הברכה בעלת הקשר אוניברסלי מובהק, ובהחלט יש לראות בכך ביטוי לקרבה הגדולה של מחברי הברכה לעולם הטבע והבנתם את הקשר ההדוק שבין האדם לעולם החי והצומח, הבנה שחסרה לעתים לבני דורנו השוכנים בג'ונגל האורבני.
בברכה משולבים (באופן מובלע או במפורש באמצעות המילה "כאמור") ציטוטים מלאים של פסוקים מספר תהילים שבהם משבח המשורר את דאגת אלוהים לכל חי ולכל בשר.

ברכת הארץ

ברכת "הארץ" היא הברכה השנייה בברכת המזון. על פי חז"ל תיקן אותה יהושע בן נון עם כיבושה של הארץ. לעומת הברכה הראשונה של ברכת המזון – ברכת "הזן", שבה מודים לקב"ה על חסדיו בספְּקו מזון לכל בריותיו – הברכה השנייה מפורטת, פחות אוניברסלית בתוכנה וכוללת הודיה על חסדים נוספים ופרטיקולריים. חסדים אלו הם המכוננים את הקשר בין הקב"ה לעם ישראל – הוצאת עם ישראל ממצרים, הנחלת ארץ ישראל וקבלת התורה והמצוות, ובהן מצוות ברית המילה.

הברכה נחתמת בפסוק מספר דברים, ממנו לומדים את המצווה להודות ולברך את ה' על הארץ ועל המזון: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ." (דברים ח, י).

הזיכרון ההיסטורי של חסד האל ניצב כנד התפיסה שהרווחה הכלכלית, האכילה והשביעה תלויים בנו. כך רומזת הברכה למערכת הגומלין המורכבת בין האל שהנחיל את הארץ ומספק את המזון ובין האדם הנדרש בתמורה, לשמור על הברית ועל חוקי תורתו.

בחנוכה ובפורים מוסיפים לפני חתימתה של ברכה זו תוספת מיוחדת – "על הניסים", שבה מודים על הנס שעשה הקב"ה לישראל בימי החשמונאים ובימי מרדכי ואסתר בשושן. כך מצטרפים נס חנוכה ופורים לשאר המאורעות ההיסטוריים שעליהם מודים בברכה זו.

ברכת בונה ירושלים

ברכת "בונה ירושלים" היא הברכה השלישית בברכת המזון. בשונה מלשון ההודיה של הברכות שלפניה, ברכה זו נוקטת לשון של תפילה, תחינה ובקשה. הברכה מזכירה את חורבנה של ירושלים וכוללת ייחול לבנייתה של העיר והמקדש שבתוכה ולחזרתה של מלכות בית דוד.

יחד עם הכאב והעצב הלאומי על חורבנה של ירושלים והבעת התקווה לבניינה, עומדות במרכז הברכה התקוות הפרטיות לפרנסה ולרווחה כלכלית והתחינה המפורשת להימנע מ"מתנת בשר ודם", מעוני ומחסור המביאים לידי בושה וכלימה. הכאב על ירושלים בברכה זו הוא סמל למחסור ולמצב חוסר השלמות שבו שרוי העולם. בכך חוזרת הברכה ונקשרת אל נושאה העיקרי של ברכת המזון.

בראשי חודשים ובמועדים מוסיפים לפני ברכה זו תוספת מיוחדת, הפותחת במילים "יעלה ויבוא", וכוללת גם היא תקווה לבניין העיר והמקדש ולחזרתה של מלכות דוד. חסרון המקדש ועבודת הקורבנות מתחדדים ובאים לידי ביטוי במיוחד בימים אלו, שבהם היו מגיעים העולים לרגל (בפסח, שבועות ובסוכות) או שהייתה נהוגה עבודת קורבנות ייחודית (ראש השנה וראשי חודשים).

בשבתות באה כאן התוספת "רצה והחליצנו", הקושרת את עונג ומנוחת השבת בזיכרון הגאולה העתידית. בשבת נחים מן הצרות ומן הטרדות וזוכים להרגיש מעט טעם של גאולה.

ברכת הטוב והמטיב

הברכה הרביעית, הנקראת "ברכת הטוב והמיטיב", היא ברכה כוללת שאינה מזכירה את נושא המזון ונותנת תחושה של תפילה ספונטנית המתפרצת מפיו של המברך: "האל אבינו מלכנו בראנו גואלנו קדושנו... הוא היטיב הוא מיטיב הוא ייטיב, הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו...". ברכה זו, שעל פי חז"ל נתקנה בסיומו של מרד בר כוכבא, משקפת תקופה שבה אנשים נמצאים על סף ייאוש והם פונים לבורא עולם בניסיון להביע את ביטחונם המלא בו, כי מבלעדיו אין הם רואים כל תקוה. אין כאן למעשה תפילה "אנא הטב עמנו" אלא קביעה: כשם שהוא היטיב לנו בעבר ובהווה, כך הוא בוודאי ייטיב עמנו בעתיד.

לאחר הברכה הרביעית מופיע רצף של בקשות קצרות המופנות אל הרחמן ונאמרות בלשון רבים: "הרחמן הוא יפתח לנו את ידו הרחבה", "הרחמן הוא ירפאנו רפואה שלמה" וכו'. בקשות אלו נאמרות במסורות רבות מפי ראש השולחן בקול רם, תוך מתן אפשרות לכל המסובים לענות אמן, וכך נוצרת אווירה של שיתופיות והדדיות.

לתוך רצף זה מוכנסת ברכת האורח, המשבח את המארחים הנדיבים ומברך אותם, וכוללת אף ברכה מיוחדת לשולחן שעליו אכלו ותפילה שתמיד יהיה עמוס כל טוב.

כמו בברכה הראשונה, גם רצף זה משקף את מרכזיותה של האכילה, ובמיוחד אכילה בצוותא, בחברה האנושית.

לאחר רצף זה מופיע שרשור נאה של פסוקים הקשורים לאכילה, שפע בריאות, והברכה נחתמת במימרה המפורסמת "עושה שלום במרומיו" וכו', אולי משום שהאכילה המשותפת מסמלת שלום.

בקהילות מסוימות הודגש הקושי להיפרד מברכה יפה זו על ידי כך שכל מי שסיים את הברכה אומר בקול רם: "להניח ברכה אל ביתכם", והמסובים עונים לו: "לביתכם לא יחסר".