• דָּמֲמוּ שְׂרָפִים מִזְּמָר – מלאכים הפסיקו לשיר את שירי ההלל שלהם לה'. לפי המסופר בפתיחתא כד במדרש איכה רבה: "בשלושה מקומות ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, ולא הניחן. ואלו הן: בדור המבול ובים ובחורבן בית המקדש..." • וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים מִמִּשְׁמָר – מלאכים חדלו ממשמרות עבודתם, שבהם הם מופקדים לשיר, לפי רש"י לברכות ג ע"א. אפשרות פרשנית אחרת: המלאכים הפסיקו לשמור את אנשי ישראל – תפקיד המתואר למשל בתנחומא משפטים יט "הקב"ה מוסר לכל אחד ואחד מישראל רבוא ואלף מלאכים שיהו משמרין אותו ועושין לו דרך". וראו גם מדרש תהלים קד. • יוֹם בּוֹ גְּזַר דִּין נֶחְתַּם וְנִגְמַר – ביום שהוחלט על החורבן. לשון זו מופיעה באגדות שונות של החורבן, למשל בבלי גטין נח, ע"א: "ועל אותה שעה נתחתם גזר דין". • מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם יִבְכָּיוּן מַר – זהו פסוק מתהלים (לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן. הפסוק העוסק בבכי המלאכים נדרש במדרשים שונים סביב החורבן (למשל מדרש איכה רבה פרשה א; פסיקתא דרב כהנא, נספחים ה ו-ו; בבלי חגיגה ה, ע"ב). • וְהַמְּאוֹרוֹת חָשְׁכוּ בְּצֵאתָם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם שַׂק הוּשַׁת כְּסוּתָם – השמש, הירח והכוכבים חשכו עם החורבן ולבשו שק לאות אבל. שורה זו נשענת על פסוקי ישעיהו (יג, י) כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַ אוֹרוֹ, ושם נ, ג אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. בפסיקתא דרב כהנא נדרשים הפסוקים הללו אודות אבל הטבע בעת החורבן, בסמוך לדרשת הפסוק מתהלים, העוסקת באבלם של המלאכים: "כל מי שנתאבל על ירושלם בחרבנה עתידין לשמוח עמה בבניינה... מלאכי השרת נתאבלו, שנאמר 'הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון' (תהלים לג ז), ועתידין לשמוח עמה, שנאמר 'על חומתיך ירושלם הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה' וגו' (ישעיהו סב ו). חמה ולבנה נתאבלו, שנאמר 'חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו' (שם יג י), ועתידין לשמוח עמה, שנאמר 'והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו' (שם ל כו). שמים וארץ נתאבלו, שנאמר 'אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם' (שם נ ג)... ועתידין לשמוח עמהם שנאמר 'רונו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ (שם מד כג)". • וְהַחַיּוֹת נוֹהִים בְּבִכְיָתָם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם – חיות הקודש והאופנים - סוגים שונים של מלאכים - נושאים קינה ובכי אלו מול אלו על החורבן. נהייה זו על פי הלשון בירמיהו לא, יד ...קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים. • וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם – שיבוץ הוא מיחזקאל א, יט-כ וּבְלֶכֶת הַחַיּוֹת יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים. עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים. • יוֹם יָד צַר בְּמִקְדָּשׁ הִגְבִּיר – ביום שבו ידו של האויב גברה על המקדש. • וְהִצִּית אֵשׁ בְּהֵיכָל וּבִדְבִיר – והעלה באש את בית המקדש. היכל ודביר הם כינויים לבית המקדש. • שְׁתֵּי כְנָפַיִם מֵחַיּוֹת הֶעֱבִיר – לפי הכתוב בבבלי (חגיגה יג ע"ב), במקום שש כנפי החיות שנגלו לעיני ישעיהו, ראה יחזקאל לאחר החורבן רק ארבע כנפיים, משום שעם החורבן התמעטו כנפי החיות. • בְּמִסְתָּרִים קִינוֹת אַחְבִּיר – אחבר קינות ואקונן בהיחבא, על דרך שאמר ירמיהו (יג, יז) וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'. • דּוֹדִי – אהובי, פנייה לאלוקים. • מָתַי תָּשׁוּב לְבֵית מְעֻנִּים – מתי תשוב לעם ישראל, המתענים בגלות, אל מקדש, שבו שכנת. • וְתָשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים – לפי הפסוק האחרון של ספר מלאכי (ג, כד) וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם... יְרַנֲנוּ וְיַעֲרִיצוּ גֶּזַע אֱמוּנִים וְיַקְדִּישׁוּךָ חַיּוֹת וְאוֹפַנִּים... – כשתשוב ותבנה את המקדש ותשיב את ישראל אליך, ישירו לך, יחלקו לך כבוד ויאמרו לך קדושה הן ישראל, צאצאי נאמניך, הן המלאכים. ב'קדושה' הנאמרת בתפילת עמידה, נזכרת המקהלה התחתונה של עם ישראל, המקדשת את ה' למטה, לעומת מקהלת המלאכים המקדשת אותו בעליונים. מלים אלו החותמות הפיוט, מובילות אל תפילת הקדושה, שפיוטנו משמש כרשות לה.
|