• שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת, זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח. - המשורר פונה אל דמות עלומה ואומר שהוא אינו מתחשב בכך שהיא צוחקת על חלומותיו. הנמענת צוחקת לו כמו מיכל בת שאול הצוחקת לדוד המלך המרקד לפני ארון האלוהים (שמואל ב' ו, יד-כ). • זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח - על החלומות שאני החולם אומר, זוּ - כינוי זיקה, אשר (כמו בישעיהו מג, כא, "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי") • שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין, כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ. - המשורר מפרט את אמונותיו, את חלומותיו. לא ברור למי הוא פונה. אולי מדובר על אישה ממשית שצחקה למשורר על אמונותיו וחלומותיו ואולי על רוח האדם, שאינה נשברת ואינה מוותרת. • כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת - נפשי עדיין מבקשת ושואפת לדרור, לחופש. • לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז - לא מכרתי את נפשי לעגל זהב, לחטא העבודה הזרה, רמז לסגידה לכסף שהסוציאליזם מבקר אותה. הסירוב לחטא העגל מורה על הסירוב להחליף את האמונה. • רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל, יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל - רוח האדם מסוגלת לנתק אותו מכבלי ההבל, מאמונות כוזבות ולרומם אותו מעלה מעלה. • לֹא בָרָעָב יָמוּת עֹבֵד, דְּרוֹר - לַנֶּפֶשׁ, פַּת - לַדָּל - אסור לנצל את הפועלים עד רעב ועד מוות, אלא לתת חופש לנפשם. • אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב / לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו, / יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב. - המשורר מאמין כי יוכל "למצוא לב", בת זוג שתחלוק אִתו את תקותיו, תרגיש ותחלוק באושר שלו ותבין לכאבו, אולי בניגוד לנמענת שלועגת להם. • יִשְׂאוּ שָׁלוֹם אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְאֹם. - ישרור שלום בין העמים שיברכו זה את זה בשלום, הביטוי "לְאֹם מִלְאֹם" מובא כניגוד לפסוק המתייחס למלחמה בין יעקב ועשיו "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" (בראשית כה, כג), וכאן במקום שלאום יהיה חזק יותר מרעהו, הם מברכים זה את זה. • יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי - תקוותו של המשורר אינה רק אוניברסלית, אלא גם לפריחת עמו שלו, עם ישראל. • וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר, / בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ, / עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר. - הדור החדש שיקום בארץ יתנתק מן הכבלים האוסרים אותו ויזכה להתחדשות רוחנית. בדומה לישעיהו נב, ב: "הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן". בהמשך לכך, הדור יראה בעיניו ממש את "האור". ביטוי זה הוא לפי המשך הפרק בישעיהו, אך את שיבת ה' לציון מחליף "אור" כללי, מופשט וחילוני המסמל, אולי, השכלה וניתוק מאמונות העבר - "יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיהו נב, ח). • דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי - דור החי מתוך המציאות. בעקבות השיר כונה הדור הספרותי של ילידי הארץ "דור בארץ". • לֹא בֶעָתִיד - בַּשָּׁמַיִם, / חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָּי. - אותו דור לא יסתפק בחיי הרוח אלא ישלים אותם בפעולה בעולם הממשי ("יחיה, יאהב, יפעל, יעש") . • אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר, / לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר; - אז, כשיקום הדור יוכל המשורר שליבו ער ליופי ולנשגב לשיר שיר חדש, בניגוד לתרבות הגלותית שלא פיתחה רגישויות אסתטיות ואמנותיות. • לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי / פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר. - המשורר הצעיר יעטר את ראשו בפרחים שנקטפו מקברו של הדובר, משורר העבר הגלותי.
|