אחת המסורות שהתקבלו באופן רחב ביותר בחברה היהודית לדורותיה הוא הקידוש הנאמר בליל שבת. זהו אחד המנהגים האהובים, שמייצגים את הגרעין הקשה של שמירת מסורת בכלל בקרב ציבור רחב (לצד יום כיפור, הדלקת נרות חנוכה, סדר והגדה של פסח), ובפרט אחד המנהגים המרכזים המציינים את השבת בבית. סדר ליל השבת בבית, שהקידוש במרכזו, מכיל מנהגים רבים כפי שהתפתחו במסורות היהודיות השונות, מתוך רצון לתת ביטוי משמעותי הן לזמן (ליל שבת) והן למקום (הבית) שנפגשים יחד. סדר זה מתרחש באווירה משפחתית, סביב השולחן. במידה רבה, חלק גדול מהמנהגים הם בהשראה של מנהגי מקובלים שנפוצו בקהילות רבות במזרח, בצפון אפריקה ובמזרח אירופה. באופן כללי המהלך מתחלק לכמה חלקים: פיוטים ומזמורים הנאמרים לפני הקידוש, הקידוש עצמו, ברכות ופסוקים הנאמרים אחרי הקידוש ולפני הברכה על החלות. המהלך התמציתי כולל את הפיוט המוכר "שלום עליכם", הנאמר באופנים מגוונים מאוד במסורות שונות, מבחינת מבנה, חזרות ולחנים, "אשת חיל" (מתוך פרק לא בספר משלי, שעל פי כוונות המקובלים מושר אל השכינה, ובמהלך השנים הפך לשיר הלל לאישה שבבית) והקידוש עצמו. תוספות שונות ומגוונות במסגרת זו, בתוכה, לפניה ואחריה, כוללות קטעי זוהר, ברכת הילדים, רגע משפחתי אינטימי שבו ההורים מברכים את ילדיהם בברכת הכהנים, פיוטים (כמו "אזמר בשבחין" שחיבר האר"י), קטעים מהזוהר, פסוקים וקטעי תפילה, למשל ריבון כל העולמים. תוכלו לקרוא בהרחבה על הביצוע במסורת מרוקו באודות הביצוע להקלטה של ר' חיים לוק. נהוג כי הסדר עד הקידוש נאמר בעמידה, אם כי במרבית המסורות מקובל להתיישב בסוף הקידוש. סדר זה ייחודי ומובחן מסדרים אחרים הנאמרים במעגל השנה והחיים. מצד אחד הוא סדר קבוע למדי, מוסדר, כתוב ומאורגן היטב. מצד שני, הוא איננו נאמר בבית הכנסת, במסגרת תפילה ובאווירה פורמלית, אלא בחיק המשפחה, סביב השולחן, באופן שמעודד גמישות, שינוי והתחדשות מתמדת, דבר שמתבטא במגוון הדרכים לציין את סדר במשפחות ובהקשרים שונים. נראה כי המפגש בין המרחב הביתי, המסורות המשפחתיות והזמן המיוחד של הכניסה לסעודת השבת מביא עמו הזדמנות ליצירתיות ולחיבור.
|