תפילה זו היא התפילה הרביעית של היום. לרוב, הזמן שבו ניתן להתפלל מנחה הוא מחצי שעה לאחר חצות היום עד השקיעה; אכן, בשל אורכן הניכר של התפילות הקודמות לה, לרוב מתפללים מנחה ביום הכיפורים רק לקראת בין הערביים, כאשר זמנה נקבע כך שיישאר די זמן כדי להתפלל לאחריה את תפילת הנעילה, התפילה החותמת את יום הכיפורים, שצריך להתפלל לפני השקיעה, כ"שהחמה בראש האילנות". במסורות תפילה רבות, בייחוד בקהילות הנוהגות לפי מנהגי האר"י, נוהגים לומר את סדר קרבן התמיד כמבוא לתפילת מנחה, הן ביום הכיפורים והן בשאר ימות השנה, ובקהילות הספרדים, האיטלקים ורוב התימנים, נוהגים לומר תחילה גם את מזמור פד בתהלים ("למנצח על הגִּתית"), העוסק בכיסופים לבית ה'. רבים מקדימים לתפילה את פרשת העקדה והתחינה שלאחריה (כך במסורת ספרְד, במסורת הספרדים ובמסורת תימן שאמי), שכן לפי חלק מהמדרשים יצחק נעקד בזמן זה, ויש מהספרדים שמוסיפים ביום הכיפורים גם את אמירת סדר עבודת בין הערביים שהיה נהוג בבית המקדש, "כי חביבה המצווה בשעתה". לאחר מכן נוהגים רבים לומר פיטום הקטורת, ולפי נוסח אשכנז (חסידים) נוהגים לומר גם אנא בכוח. לאחר כל אלו אומרים אשרי יושבי ביתך ממשיכים לקדושת ובא לציון. לפי נוסח אשכנז ואצל חלק קטן מיהודי תימן, התפילה נפתחת מיד בהוצאת ספור תורה, ללא כל הקדמה. לאחר קדושת ובא לציון והקדיש מוציאים ספר תורה וקוראים בו את פרשת העריות, העוסקת באיסורי העריות השונים; הפרשנים מציעים טעמים שונים לקריאתה של פרשה זו, שבה לא נזכר עניינו של יום, ובהם הטעם "שנפשו של אדם מחמדתן [את העריות] ויצרו תוקפו", ומתוך שמיעת הפרשייה דווקא בזמן זה, עם דכדוכה של נפש, יחזרו בהם השומעים מחטאים אלו. לאחר הקריאה בתורה מפטירים בנביא בספר יונה, שסיפורו ממחיש את כוחה של התשובה ואת גודל רחמיו של האל על המתחרטים על מעשיהם ומתקנים את דרכיהם. גם קריאה זו נועדה לעורר בשומעים הרהורי תשובה, וכפי שמופיע בכמה מחזורים, "בתשובת אנשי נינוה יקח מוסר בלבו אל התשובה". במסורת אשכנז, קריאה זו, "מפטיר יונה", נחשבת עלייה חשובה שיש בה אף סגולה לעשירוּת. לאחר ההפטרה מתפללים את תפילת היום ומתוודים בה בלחש. בחזרת הש"ץ יש המוסיפים פיוטים אחדים כהקדמה לקדושה ("קדושתות"), ולפי מנהג אשכנז, במהלך חזרת שליח הציבור גם פותחים את ארון הקודש באמירת אחדים מאותם פיוטים; חלקם נאמרים מפי שליח הציבור בלבד, וחלק – לסירוגין מפי הש"ץ והקהל. במהלך החזרה מתוודים שוב, בציבור. חזרת הש"ץ מתייחדת בכך שהכוהנים לא נושאים בה את כפיהם, בניגוד לנהוג בשאר ימות התענית, שכן ביום הכיפורים נשיאת כפיים נערכת בתפילה החותמת את היום, נעילה. לאחר סיום תפילת העמידה אומרים "אבינו מלכנו" וקדיש ולאחר מכן, לפי מנהג הספרדים והתימנים, עוברים לאמירת הסליחות. לפי מנהג זה, בסליחות של יום הכיפורים אומרים י"ג מידות ("ויעבור") כ"ו פעמים, כמניין שם הוי"ה (בגימטריה כ"ו), ושש מתוכן נאמרות בסליחות של תפילת מנחה; הסליחות נפתחות בפיוט "יה שמע אביוניך", שנהוג לומר גם בעשרת ימי התשובה, ובו תחינה נרגשת למחיית עוונות המתפללים. האשכנזים אינם אומרים סליחות. התפילה מסתיימת בקדיש ובעלינו לשבח, כשאר תפילות השנה.
|