ביום טוב הראשון של סוכות מוציאים שני ספרי תורה: בראשון קוראים קטע מפרשת אמור, המכונה "פרשת המועדות" (ונפתח במילים "שור או כשב", ויקרא כב, כו – כג, מד). הקטע נפתח בכמה ציווים כלליים הקשורים לקרבנות (כגון האיסור להקריב קרבן לפני שמלאו לו שבעה ימים, האיסור לשחוט קרבן יחד עם בנו ביום אחד, המצווה להקריב זבח תודה, האיסור להותיר מבשר הקרבן ועוד), ממשיך במצוות השבת ומסתיים בפירוט כל המועדים בלוח השנה העברי, מצוותיהם והקרבנות שיש להקריב בכל מועד ומועד ("אלה מועדי ה'", שם כג, ד) ובכלל זה בחג הסוכות, מצוותיו וקרבנותיו (שם, לג ואילך); בספר השני קוראים בקריאת המפטיר קטע מפרשת פנחס ("ובחמישה עשר יום", במדבר כט, יב-טז) העוסק במצוות השבתון בחג הסוכות ובקרבנות המוספים שמקריבים ביום הראשון של החג. ביום טוב הראשון של חג הסוכות עולים לספר הראשון שישה קרואים, וכאשר חל החג בשבת מחלקים את הקריאה בין שבעה עולים. קטע הקריאה בספר הראשון עוסק בכמה וכמה נושאים, כאמור, אך הוא נבחר לקריאה בחג הסוכות מפני הסֵיפה שלו העוסקת בקרבנות החג עצמו, לפי הכלל "מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו" (תלמוד בבלי מגילה לא, א); גם קטע המפטיר נבחר מאותה סיבה. התקנה לקרוא בתורה במועדים, ובכלל זה בחירת קטעי הקריאה המתאימים לכל מועד ומועד, יוחסה במשנה ובגמרא למשה רבינו (תלמוד בבלי מגילה לב, א), אך סדרי הקריאה הסופיים התגבשו בפועל מאוחר יותר, ככל הנראה בתקופת הגאונים. מנהג כל עדות ישראל לקרוא את הקטע במנגינה הרגילה של שאר כל ימות השנה.
|