ביום ב' של ראש השנה מפטירים בספר ירמיהו, בקריאת הפסוקים העוסקים בתיאור גאולת ישראל העתידית ובימי השפע והחירות משעבוד המצפים להם לאחר מכן. תחילה קורא המפטיר קטע מפרשת פנחס, ולאחר מכן הוא ממשיך וקורא בספר ההפטרות את תשעה עשר הפסוקים הראשונים של פרק ל"א בספר ירמיהו (כפי שנאמר במגילה לא, א). אף שירמיהו מוכר כנביא החורבן, נבואה זו היא דווקא נבואת נחמה שרצופה כולה במילות הרגעה ודברי עידוד. היא נפתחת בתיאור יציאת מצרים כמודל לגאולה העתידית של עם ישראל וממשיכה בתיאור השיקום של הערים החרבות והארץ השוממה ובתיאור קיבוצם של הגולים איש איש ממקומו וחזרתם בשמחה וששון לארצם. הפטרה זו נבחרה לקריאה ביום ב' של ראש השנה מכמה טעמים: ראשית, הפטרה זו מציעה לשומעים מילות נחמה ודברי הרגעה ("וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם") והיא רוויה במילות שמחה ובתיאורים לבביים של ימות הגאולה שלאחר תקופת הגלות ("וְנָהֲרוּ אֶל טוּב יְהוָה עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר"), וככזו היא מתאימה לקריאה ביום הדין שבו שרויים השומעים במתח וחשש מפני הכרעת הדין האלוהי בשמים, מי לשבט ומי לחסד, ומציעה להם נקודת מבט חיובית על העתיד. שנית, בהפטרה מוזכר עניין התשובה כמה וכמה פעמים ("הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה"; "כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי"), שהיא ציר מרכזי בימים הנוראים בכלל, ובעשרת ימי תשובה וראש השנה בפרט, ויש בה כדי לעורר את השומעים לעשיית תשובה. לבסוף, הזיכרון לפני האלוהים, שהוא עיקרו של ראש השנה, נזכר אף הוא בהפטרה זו – במילות החתימה המרגשות שלה, שבהן נשבע ה' לעמו (המכונה "הבן יקיר לי אפרים"): "זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'" (רש"י למסכת מגילה לא, ע"א, ד"ה הבן), שהוא פסוק המשובץ בלב ברכת הזיכרונות בתפילת המוסף של ראש השנה. כל קהילות ישראל, מלבד יהודי ג'רבה, קוראות את ההפטרה במנגינה הרגילה של שאר ימות השנה. קטעים מהפטרה זו הולחנו והפכו לשירים נפוצים (ובהן: "קול ברמה נשמע" ו-"הבן יקיר לי אפרים").
|