audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

מי זאת עולה יפהפיה

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
  • פיוט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    אלג'יריה - אלג'יר אברהם חזן
  • 2.
    אלג'יריה - אלג'יר דניאל אשכנזי
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר מי זאת עולה יפהפיה
מעגל החיים חתונה
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש
  • • מִי זֹאת עוֹלָה יְפֵהפִיָּה - הפייטן פותח את הפיוט בשאלה רטורית: מיהי הבאה לקראתנו כשהיא יפה? כוונתו היא לתורה, כפי שעולה מסיום הבית: "זאת התורה". הרישה של שורה זו לקוחה משיר השירים ("מי זאת עולה מן המדבר". ג, ו; ח, ה) והסיפה מירמיהו ("יפה פיה". מו, כ).

    חָגְרָה בְעֹז וְתוּשִׁיָּה - הפייטן ממשיך ומתאר את הדמות העולה לקראתו: היא חגורה בעוז ותושייה, כלומר, דמות נשית רבת חיל. יצירת דימוי זה מסתייעת בכך שהמילים "חגרה בעוז" הם שיבוץ ברור מהפרק "אשת חיל" (משלי לא, יז) המושר בכל ערב שבת כשבח לעקרת הבית. המילה "תושיה" נזכרת במקרא בהקשרים שונים (למשל ישעיה כח, כט) ונדרשה במסורת חז"ל ככינוי לתורה (מסכת סנהדרין כו, ע"ב), משום ש"העולם משותת [=מושתת] על התורה ולומדיה, נקראת תושיה" (רש"י שם).

    רְשָׁפֶיהָ שַׁלְהֶבֶת יָה -  שורה זו מבוססת על פסוק מוכר משיר השירים: "רשפיה רשפי אש, שלהבת יה" (ח, ו), המתאר את עוצמת האהבה ומדמה אותה לרשפי האש ושלהבותיה. בעוד שבשיר השירים כוונת המחבר לאהבה שבין איש לאישה או בין כנסת ישראל לאלוהיה, כאן הכוונה לאהבה שבין לומד התורה לתורה.

    וּבִגְבוּרָה זֹאת הַתּוֹרָה - כאן הפייטן משיב לשאלה שבה פתח: מי זאת העולה יפהפיה, חגורה בעוז ובתושייה ורשפי אהבתה כרשפי אש? התשובה: התורה, שניתנה בגבורה (בכוח וכפייה. שבת פח, ע"א) או שהיא נותנת גבורה ללומדיה (משנה אבות ו, א).

     

    רַחְמָהּ סָגַר מַעְיָן חָתוּם - בית זה עוסק ביחסים האינטימיים שבין התורה ולומדיה; התורה מתמסרת לאוהביה ובה במידה חתומה בפני זרים. המילים "מעיין חתום" (הלקוחות משיר השירים ד, יב), מתארות דבר טוב שנאטם מפני השגתם של אלו שאינם מבינים בערכו, וכאן הפייטן דורש זאת על התורה - כפי שנדרש גם במדרש: "'מעיין חתום' - זו התורה שהיא דומה למעיין חתום עד שיבא החכם" (פסיקתא זוטרתא [לקח טוב] שיר השירים פרק ד). נראה שזו גם משמעות המילים "רחמה סגר" (הלקוחות מפרשת עקרותה של חנה, אם שמואל הנביא. שמואל א א, ה); רחמה, כלומר, החלק האינטימי שבה, סגור ומסוגר בפני מי שאינו אוהבה.

    יְסוֹד צַדִּיק עֲלֵי הֶחָתוּם - יסודו של הצדיק, שהוא בהקשר זה האדם העוסק בלימוד, מונח על התורה ("עלי החתום"). הפייטן מרמז כאן לביטוי המקראי המוכר "צדיק יסוד עולם" (משלי י, כה) ואפשר שגם לספירה "יסוד" מן הקבלה.

    חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם סָתוּם - "חותם בתוך חותם" הוא מושג שמקורו תלמודי ומשמעותו אטימה כפולה של דבר מטעמי כשרות (חולין צה, ע"ב; שו"ע יו"ד קל, א). כאן הכוונה היא לכך שהתורה חתומה וסתומה בפני אלו שאינם עוסקים בה.

    חוֹתָם מַלְכוּת מִשְׁנֶה תוֹרָה - התורה נחתמה בחותם מלכותו של הקב"ה (ע"פ הזוהר לפרשת מצורע).

     

    דְּרָכֶיהָ הַנֶּחְמָדִים - בית זה עוסק בתיאור התורה ונפתח בקביעה שדרכיה הם 'דרכים נחמדים', כלומר, נעימים וטובים, וכמו שנאמר: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז).

    מָלְאוּ מִכָּל הַחֲסָדִים - דרכיה של התורה מלאים בחסד, כלומר: התורה היא רבת חסד (וראה: סוכה מט, ע"ב, שם נאמר שתורת חסד היא תורה שאותה מלמדים, בעוד תורה שאדם לומד שלא בשביל ללמד לאחרים - אינה תורת חסד).

    יְמִין רַב מוֹשִׁיב יְחִידִים - "ימין רב" היא ימינו של ה', שבאמצעותה נתן את התורה לעמו: "ומימינו אשדת למו" (דברים לג, ב) - וכפירוש רש"י: "נתן להם בלוחות כתב יד ימינו" (רש"י שם, ד"ה אשדת); "מושיב יחידים" הוא שיבוץ מתהילים (סח, ז), והוא ביטוי המשמש במקור לתיאור גדולתו של אלוהים שכינס את כל בני ישראל היחידים והפכם לעם אחד, כהכנה למתן תורה.

    בִּגְדוֹל חֶסֶד יַגְדִּיל תּוֹרָה - גמילות החסדים ולימוד התורה משלימים זה את זה ומפרים זה את זה, ובהגדלת האחד יגדל השני, כאשר שניהם גם יחד הם מעמודי התווך של העולם (אבות א, ב).

     

    כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה - כינוי לתורה (ע"פ כתובות טז, ע"ב).

    מִבַּיִת וּמִחוּץ רַב חַסְדָּהּ - התורה, כאמור, היא רבת חסד, והחסד מקיף אותה מכל עבר, מבפנים ומבחוץ. המילים "מבית ומחוץ" הם שיבוץ מפסוק המתאר את מבנה הארון שבו הונחו לוחות הברית ("מבית ומחוץ תצפנו זהב". שמות כה, יא). פסוק זה נדרש כעוסק ביושרה המצופה מלומד התורה: "מכאן שצריך תלמיד חכם להיות תוכו כברו, שלא יהיה אחת בלב ואחת בפה" (מדרש אגדה [בובר] שמות פרשת תרומה פרק כה, סימן יא).

    נֹגַהּ סְבִיב צוּר תְּעוּדָה - מסביב לתורת האל יש אור יקרות. "ונוגה סביב" הוא שיבוץ מיחזקאל (א, ד ועוד), המתאר את האור הייחודי הסובב את דמות ה' כפי שהתגלתה לנביא זה; "צור תעודה" הוא שיבוץ  מישעיה (ח, טז), שהוא בקשתו של הנביא מהאל ש"יחתום התורה בלב התלמידים למען לא ישכחו אותה" (רד"ק שם). הפייטן משנה את ניקוד המילה "צוֹר" והופך אותה מפועל לשם ("צוּר", האל) ובכך הופך את משמעותה, תוך שמירת על המצלול המקורי.

    יְקַר תִּפְאֶרֶת אוֹר תּוֹרָה - אור התורה יקר ומפואר. הפייטן משלב כאן שני שיבוצים: הראשון - "יקר תפארת" - הוא שיבוץ ממגילת אסתר (א, ד), והשני - "תורה אור" - ממשלי (ו, כג).

     

    יָפֶה דּוֹדִי בָּא בִגְבוּרוֹת - בית זה מתאר את מעמד מתן תורה. "יפה דודי" הוא תיאורו של האהוב בפי נערתו (שיר השירים א, טז), ולפי חז"ל, תיאורו של האל בפי עמו, הבא לתת את התורה ("בא"), כאשר לפי המדרש ניתנה התורה ב"גבורה" ובכפייה ("כפה עליהם את ההר כגיגית". שבת פח, ע"א).

    לִקְרַאת מֶשֶׁךְ וְטַל אוֹרוֹת - ה' יורד אל הר סיני "לקראת" רומז, כנראה, לפסוק המתאר את יציאת בני ישראל לקבלת התורה למרגלות הר סיני ("ויוצא משה את העם מן המחנה לקראת האלוהים ויתייצבו בתחתית ההר". שמות יט, יז). משמעות המילה "משך" לא ברורה. "טל אורות" - טל המחיה מתים (ע"פ ישעיהו כו, יט), לפי המדרש המציין שנשמותיהם של בני ישראל פרחו מהם בשעת קבלת התורה וה' נאלץ להחזירן אליהם באמצעות הטל שעמו הוא עתיד להחיות מתים (שבת פח, ע"ב).

    הֲלֹא הֵם הָיוּ לִמְאוֹרוֹת - בני ישראל, בשעת קבלת התורה.

    וּמַמְתַּקִּים מַתַּן תּוֹרָה - מתן תורה היה רגע ערב ומתוק לעם ישראל ("ממתקים", ע"פ שיר השירים ה, טז).

     

    זֶרַע אֱמֶת בְּרַחֲמִים - בבית זה כורך הפייטן את ירידת הגשמים עם לימוד התורה, כנראה לפי מה שנאמר בפרשת 'והיה אם שמוע': "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי... ונתתי מטר ארצכם בעתו" (דברים יא, יג-יד). "זרע אמת" הוא כינוי לעם ישראל (ע"פ ירמיהו ב, כא), שבזכות הרחמים עליו, ה' ---

    מַרְבֶּה בִּגְבוּרוֹת גְּשָׁמִים - כלומר, מוריד לו, ל"זרע האמת", גשמים. "גבורות גשמים" הוא ביטוי המתאר את כוחו של הבורא להוריד גשמים בעתם או לעצרם, לפי רצונו (משנה ברכות ה, ב).

    עוֹצֵר רֶחֶם צַדִּיק תָּמִים - הפייטן ממשיך וקושר בין עצירת גשמים ובין עצירת רחם, לפי דברי חז"ל ש"בשעה שהשמים נעצרין מלהוריד [טל ומטר] דומה לאשה שמחבלת [סובלת חבלי לידה] ואינה יולדת... נאמרה עצירה באשה שנאמר 'כי עצר עצר ה' בעד כל רחם', ונאמרה עצירה בגשמים דכתיב 'ועצר את השמים'" (תענית ח, ע"א-ע"ב). הצדיק התמים יכול לגזור עצירת רחם (כאצל אברהם בבית אבימלך) או עצירת גשם (כאצל אליהו הנביא).

    גָּדוֹל שִׁמּוּשָׁהּ שֶׁל תּוֹרָה - אמירה חז"לית בשבח שימוש תלמידי חכמים, דהיינו, למידה של התורה מתוך קרבה לתלמידי החכמים החיים לפי התורה והסתופפות בצלם (ראה: ברכות ז, ע"ב).

     

    חָתָן יוֹצֵא לִקְרַאת כַּלָּה - ה"כלה" היא התורה וה"חתן" הא מי שהוגה בה. החתן יוצא לקראת הכלה, כלומר, מקביל את פניה ויוצא לקראתה כדי להביאה אל ביתו. במדרש ה"חתן" הוא ה' היוצא לקראת ה"כלה", היא עם ישראל, במעמד הר סיני. כאשר אדם לומד את התורה הוא משחזר את מעמד מתן תורה, אך הפעם בהיפוך תפקידים. כעת החתן הוא עם ישראל ותורת ה' היא הכלה. ברית הנישואין מתממשת כשהם מתאחדים בשעת הלימוד. במקורו זה ביטוי חז"לי תיאור שמחה (ונזכר בפירוש רש"י לשמות יט, יז ועוד).

    לְשֶׁבַח יְקָר וּגְדֻלָּה - התורה היא "שבח" לאדם העוסק בה ומעניקה לו "יקר וגדולה" (ע"פ אסתר ו, ג).

    וְכוֹתֶרֶת בְּרֹאשׁ גֻלָּה - ביטוי הלקוח מתחום האדריכלות הקדומה. התורה היא "כותרת בראש גולה", כלומר החלק הנישא והמפואר של עמוד הבניין, כלומר: דבר עיקרי, חשוב ומרכזי (בימינו מוכר הביטוי המקביל "גולת הכותרת"). או: לימוד התורה היא גולת הכותרת של מעשי האדם.

    מֶלֶךְ מֻכְתָּר כֶּתֶר תּוֹרָה - מי שמוכתר בכתר תורה הוא האדם הלומד את התורה ועושה אותה "עטרות לראשו" (משלי ד, ט), וככזה הוא כמלך המוכתר ב"כתר תורה" (אבות ד, יד).



יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?