ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
לך אלי תשוקתי / ר' אברהם אבן עזרא לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי, בְּךָ חִשְׁקִי וְאַהֲבָתִי, לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי, לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי: לְךָ יָדַי לְךָ רַגְלַי, וּמִמָּךְ הִיא תְכוּנָתִי, לְךָ עַצְמִי לְךָ דָמִי, וְעוֹרִי עִם גְּוִיָּתִי: לְךָ עֵינַי וְרַעְיוֹנַי, וְצוּרָתִי וְתַבְנִיתִי, לְךָ רוּחִי לְךָ כֹחִי, וּמִבְטָחִי וְתִקְוָתִי: לְךָ לִבִּי וְדַם חֶלְבִּי, כְּשֶׂה אַקְרִיב וְעוֹלָתִי, לְךָ יָחִיד בְּלִי שֵׁנִי, לְךָ תוֹדֶה יְחִידָתִי: הֲבִינֵנִי עֲבוֹדָתְךָ, וְלָךְ תִּהְיֶה עֲבוֹדָתִי, הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה, וְתִרְצֶה אֶת תְּשׁוּבָתִי: וְהוֹרֵנִי דְרָכֶיךָ, וְיַשֵּׁר אֶת־נְתִיבָתִי, וְתִשְׁמַע אֶת תְּפִלָּתִי, וְתַעֲנֶה אֶת־עֲתִירָתִי: בְּכָל־לִבִּי דְּרַשְׁתִּיךָ, עֲנֵנִי יָהּ דְּרִישָׁתִי, אֲנַסֵּךְ אֶת־דְּמָעַי לָךְ, מְחֵה חֶטְאִי בְּדִמְעָתִי: וְנַפְשִׁי אָמְרָה חֶלְקִי, אֲדֹנָי הִיא וְנַחֲלָתִי, אֱסָף־נָא אֶת־עֲוֹנוֹתַי, בְּחַסְדָּךְ יוֹם אֲסִיפָתִי: וְיוֹם לֶכְתִּי לְפָנֶיךָ, רְצֵה נָא אֶת־הֲלִיכָתִי, וְעִם עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, תְּנָה שָׂכָר פְּעֻלָּתִי: וְתִשְׁלַח מַלְאֲכֵי הַחֵן, וְיֵצְאוּ־נָא לְעֻמָּתִי, וְשָׁלוֹם בּוֹאֲךָ, יֹאמְרוּ בְּקוֹל אֶחָד בְּבִיאָתִי: יְבִיאוּנִי לְגַן עֶדְנָךְ, וְשָׁם תִּהְיֶה יְשִׁיבָתִי, וְאֶתְעַדֵּן בְּאוֹרֶךָ, וְשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתִי: וְאוֹר גָּנוּז לְפָנֶיךָ, יְהִי סִתְרִי וְסֻכָּתִי, וְתַחַת צֵל כְּנָפֶיךָ, תְּנָה נָּא אֶת־מְחִצָּתִי: שמע קולי אשר ישמע בקולות / רב האיי גאון שְׁמַע קוֹלִי אֲשֶׁר יִשְׁמַע בְּקוֹלוֹת וְהָאֵל הַמְּקַבֵּל הַתְּפִלּוֹת, וְהָעוֹשֶׂה בְּלִי חֵקֶר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָא עֲלִילוֹת, וְהֶחָכָם וְהַקַּיָּם לְעוֹלָם וְהַגִּבּוֹר עֲלֵי כָּל הַיְּכוֹלוֹת, וְהָרַחוּם וְהַחַנּוּן וְהַטּוֹב וְהֶחָסִיד וְהַמַּרְבֶּה מְחִילוֹת, אֲשֶׁר עָנָה לְאַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל לְמַלְּאוֹת כָּל שְׁאֵלוֹת, וְהָעוֹנֶה בְּבֵית כֶּלֶא לְיוֹסֵף וּמִבּוֹר הֶעֱלָהוּ לַגְּדֻלּוֹת, וְהָעוֹנֶה בְּמִצְרַיִם לְעַמּוֹ וְהוֹצִיאָם לְחֵרוּת מִסְּבָלוֹת, וְהָעוֹנֶה בַּיָּם וְיַּעֲבִירֵם וְטִבַּע אוֹיְבֵיהֶם בַּמְּצוּלוֹת, וְהָעוֹנֶה בְּהַר סִינַי לְמֹשֶׁה וֹבִשַּׂרְתּוֹ בְּטוּבָךְ בַּגְּאוּלּוֹת, וְהָעוֹנֶה לְאַהֲרֹן בַּקְּטֹרֶת וְגַם פִּנְחָס עֲנִיתוֹ בַּפְּלִילוֹת, וְהָעוֹנֶה יְהוֹשֻׁעַ וְעֵלִי וְגַם חַנָּה בְּהִתְחַנְּנָהּ בְּמִלּוֹת, וְהָעוֹנֶה שְׁמוּאֵל בַּתְּשׁוּעוֹת וְהָעוֹנֶה עֲלֵי מַשְׁבֵּר לְחַלּוֹת, וְהָעוֹנֶה שְׁלֹמֹה רַב שְלוֹמוֹת וְגַם דָּוִד אֲשֶׁר שָׁר לָךְ בְּמַעֲלוֹת, וְהָעוֹנֶה לְאֵלִיָּה בַּכַּרְמֶל וְאֵשׁ יָרְדָה וְאָכְלָה מַאֲכָלוֹת, וְהָעוֹנֶה בְיֶשַׁע לֶאֱלִישָׁע וְחִזְקִיָּה עֲנִיתוֹ בַּתְּעָלוֹת. וְהָעוֹנֶה בְלֵב הַיָּם לְיוֹנָה וְהוֹצֵאתוֹ לְאוֹרוֹת מֵאֲפֵלוֹת, וְהָעוֹנֶה חֲנַנְיָה וַעֲזַרְיָה וּמִישָׁאֵל בְּהִצָּלוֹת לְהַפְלוֹת, וְהָעוֹנֶה לְדָנִיאֵל בְּרַחֲמָיו וּמַלְאַךְ חִלְּצָהוּ מִשְּׁחָלוֹת, וְהָעוֹנֶה לְמָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר וְהָפַכְתָּ יְגוֹנוֹתָם לְגִילוֹת, וְהָעוֹנֶה בְמוֹ עֵזֶר לְעֶזְרָא וְחַשְׁמוֹנִים עֲנִיתָם בַּחֲיָלוֹת, וְהָעוֹנֶה בְּתוֹךְ מַעְגָּל לְחוֹנִי בְּעֵת נִשְׁבַּע בְּשִׁמְךָ רַב פְּעֻלּוֹת, וְהָעוֹנֶה לְכָל צַדִּיק וְחָסִיד אֲשֶׁר הָיוּ בְּכָל דּוֹר בַּקְּהִלּוֹת, וְהָעוֹנֶה אֳנִיּוֹת יָם בְּסַעֲרוֹת וְהָעוֹנֶה לְמִתְעַנֶּה בְּמַחְלוֹת, וְהָעוֹנֶה לְהוֹלְכִים בַּיְּשִׁימוֹן וְהָעוֹנֶה אֲסִירִים בַּכְּבָלוֹת, וְהָעוֹנֶה לְכָל צוֹעֵק וְקוֹרֵא וְכָל בָּאִים לְפָנֶיךָ לְחַלּוֹת, עֲנֵה עָנִי שְׁפַל כָּל הַשְּׁפָלִים וְשָׂא חֶטְאוֹ מְקַבֵּל הַתְּפִלּוֹת, וְהַאֲרֵךְ נָא בְּרַחֲמֶיךָ שְׁנוֹתָיו וְצַוֵּה כָּל שְׁאֵלוֹתָיו לְמַלֹּאת, וְתַחְשׁוֹב כָּל תְּפִלּוֹתָיו קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ כְּקָרְבָּנוֹת וְעוֹלוֹת, וְהָאֵל הַמְּקַבֵּל הַתְּפִלּוֹת שְׁמַע קוֹלִי אֲשֶׁר יִשְׁמַע בְּקוֹלוֹת. רצף פסוקים לפתיחת ההיכל כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ. בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. בָּרוּךְ הַבָּא, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בָּרוּךְ הוּא. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו. גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא. רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ ה' אֱלֹהֵינוּ. אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ. תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. כל נדרי בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, עַל דַּעַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְעַל דַּעַת הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל אֶת־הָעֲבַרְיָנִין. כָּל־נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי וְנִדּוּיֵי וַחֲרָמֵי וְקוּנָמֵי וְקוּנָחֵי וְקוּנָסֵי, דִּי נְדַרְנָא וְדִי נִנְדַּר, דִי אִשְׁתְּבַעְנָא וְדִי נִשְׁתְּבַע, דִי נַדֵּינָא וְדִי נְנַדֵּי, דִי חֲרַמְנָא וְדִי נַחֲרִים, וְדִי אֲסַרְנָא עַל נַפְשָׁתַנָא, מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה שֶׁבָּא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם, וּמִיּוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם --- נִדְרַנָא לָא נִדְרֵי, וּשְׁבוּעַנָא לָא שְׁבוּעֵי, וְנִדּוּיַנָא לָא נִדּוּיֵי, וַחֲרָמַנָא לָא חֲרָמֵי, וֶאֱסָרַנָא לָא אֱסָרֵי, כֻּלְּהוֹן אִתְחָרַטְנָא בְהוֹן. יְהֵא רַעֲוָא דִּי יְהוֹן שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין, לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין. וְנִסְלַח לְכָל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, כִּי לְכָל־הָעָם בִּשְׁגָגָה: שָׁרוּי לָנוּ, מָחוּל לָנוּ וּמֻתָּר לָנוּ. שָׁרוּי לָנוּ וְלָכֶם, וּמָחוּל לָנוּ וְלָכֶם, וּמֻתָּר לָנוּ וְלָכֵם. שָׁרוּי לָנוּ וְלָכֶם וּלְכָל יִשְׂרָאֵל, וּמָחוּל לָנוּ וְלָכֶם וּלְכָל יִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר לָנוּ וְלָכֶם וּלְכָל יִשְׂרָאֵל. שָׁרוּי לָנוּ וְלָכֶם וּלְכָל יִשְׂרָאֵל מִפִּי בֵּית דִּין שֶׁל מָטָּה. מָחוּל לָנוּ וּמֻתָּר לָנוּ וְלָכֶם וּלְכָל יִשְׂרָאֵל מִפִּי בֵּית דִּין שֶׁל מָעְלָה. סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדְּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָ לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה. וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. ברכת שהחיינו שליח הציבור: בִּרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, הקהל: בִּרְשׁות שָׁמַיִם! שליח הציבור: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. תיקון מספר הזוהר קָם רִבִּי שִׁמְעוֹן עַל רַגְלוֹי וְסַלִּיק יְדוֹי לְגַבֵּי עֵלָּא, וְשַׁבַּח לְמָארֵי עַלְמָא, וַאֲמַר: רִבּוֹן עַלְמָא, עֲבִיד בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי בְגָלוּתָא, וְאִם אִיהִי בְאוֹמָאָה — הָא אַבָּא וְאִמָּא דְּאִנּוּן חָכְמָה וּבִינָה, יַכְלִין לְמֶעְבַּד הַתָּרָה, הָדָא הוּא דִכְתִיב: ה' צְבָאוֹת יָעַץ, וּמִי יָפֵר. אִם הַתַּלְמִיד אוֹמֵי — הָרַב יָכִיל לְמֶעְבַּד הַתָּרָה. וְאִם נָדַר אוֹ נִשְׁבַּע בֵּן דְּאִיהוּ וָא"ו דְּלָא יִפְרֹק לַהּ, אֶלָּא דִּתְהֵי בְגָלוּתָא עַד זִמְנָא יְדִיעָא — וְנֵדֶר אוֹ שְׁבוּעָה אִיהוּ בְּיָ"הּ, דְּאִנּוּן חָכְמָה וּבִינָה — וְאִיהוּ אִתְחָרַט, הָא תְּלָת בְּנֵי נְשָׁא יַכְלִין לְמִפְטַר לֵהּ, וְאִנּוּן תְּלָת אֲבָהָן לְעֵלָּא לְקֳבְלַיְהוּ. וְאִם לֹא תִתְחָרֵט, אֲנָא בָעֵינָא מִנָּךְ וּמִכָּל־אִנּוּן דִּמְתִיבְתָּא דִלְעֵלָּא וְתַתָּא, דְּתַעֲבֵד בְּגִין רַעְיָא מְהֵימְנָא דְּלָא זָז מִשְּׁכִינְתָּא בְּכָל־אֲתַר, וְאִיהוּ עָאל שְׁלָם בֵּינָךְ וּבֵינַהּ זִמְנִין סַגִּיאִין, וּמְסַר גַּרְמֵהּ לְמִיתָה בְּגִינַהּ וּבְגִין בְּנָהָא, הָדָא הוּא דִכְתִיב: וְאִם־אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ: וְאִם הוּא נֵדֶר מִסִּטְרָא דְאַבָּא וְאִמָּא וְלָא בָעֵי, אֲנָא סָלִיק לְגַבֵּי הַהוּא דְאִתְמַר בֵּהּ: כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר. דְּאִתְמַר בֵּהּ: בַּמֻּפְלֵא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ. דְּיִפְטֹר הַנֵּדֶר. וְאַף־עַל־גַּב דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי בְגָלוּתָא לְגַבֵּי בַּעְלַהּ כַּנִּדָּה, דְּאִיהוּ יַפְרִישׁ בֵּין דָּם לְדָם וְאִתְפְּתַח מְקוֹרָא דִילַהּ לְדַכָּאָה לַהּ בְּמַיָּא דְאוֹרַיְתָא, מַיִם חַיִּים דְּלָא פַסְקִין, וְאַפְרִישׁ מִנַּהּ דַּם נִדָּה דְּאִיהִי לִילִית דְּלָא אִתְקְרִיבַת בַּהֲדַהּ, דְּאִיהִי חוֹבָא דְנִשְׁמְתָא דְּסָאִיבַת לַהּ. וְלֵית לַהּ רְשׁוּ לְסַלְקָא נִשְׁמְתָא לְגַבֵּי בַעְלַהּ, לְהַהוּא אֲתַר דְּאִתְיְהִיבַת מִתַּמָּן, וְאִתְדְּנַת בֵּין דִּין לְדִין — בֵּין דִּינֵי נְפָשׁוֹת לְדִינֵי מָמוֹנוֹת, דְּאִית מַאן דְּאִתְפְּרַע בְּמָמוֹנֵהּ, וְאִית מַאן דְּפָרַע בְּנַפְשֵׁהּ. וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע — כְּמָה דְאוּקְמוּה: אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדַד. דְּאִיהִי חֲשִׁיבָא שְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא כִּמְּצֹרָע, דְּאִתְמַר בֵּהּ: בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֵה מוֹשָׁבוֹ — "מִחוּץ" וַדַּאי, דָּא גָלוּתָא דְּאִיהִי לְבַר מֵאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי מוֹתְבָא דְּאָת הֵ"א. וְאִי מְקוֹרָא לָא יָכִיל לְמִפְתַּח עַד דְּיִפְתַּח לֵהּ הַהוּא דְסָגִיר לֵהּ — אֲנָא מְפַיַּסְנָא לֵהּ בְּגִין אוֹת יוֹ"ד וְאוֹת הֵ"א וְאוֹת וָא"ו וְאוֹת הֵ"א דְּאִיהוּ יִחוּדָא, וּבְגִין לְבוּשִׁין דְּאִתְלַבַּשׁ, מִיַּד אִתְפַּתְּחַת מְקוֹרָא וְאִתְדַּכִּיאַת שְׁכִינְתָּא. וְרָזָא דְמִלָּה: מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה — "מוֹשִׁיעוֹ" וַדַּאי, הַהוּא דִּמְקוֹרָא דְמִקְוֵה בִּידֵהּ. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן: |
|
יום הכיפורים הוא רגע השיא של לוח השנה היהודי, והתפילה הפותחת את שערי היום הקדוש היא נקודת שיא רגשית בפני עצמה, רגע שאליו מתנקזים הרגשות והמטען הנפשי שנצברו במהלך ההכנה הרוחנית של חודשי אלול ותשרי ובה הם מתפרצים. לא פלא אפוא שקודם לתפילה "הרשמית" ראשונה של יום הכיפורים, תפילת ערבית, מושרים שני פיוטים מרגשים ומעוררי לבבות ונאמרת תפילה-הצהרה מהדהדת, שכולם תופסים מקום של כבוד במחזור התפילות הספרדי ובלבם של המתפללים. הפתיחה מתחילה בפיוט "לך אלי תשוקתי" של רבי אברהם בן עזרא (ראב"ע), מגדולי משוררי ספרד וחכמיה. פיוט זה הוא פיוט אישי מאוד, שבו חושף המשורר את צפונות לבו ואת השתוקקותו העמוקה לקרבת האל. בפיוט המשורר מודה לאל על כל אשר זכה מאִתו, מתוודה ומבקש מחילה על חטאיו מתוך תחושת אפסות עצמית, והוא אף עוסק ביום מותו ובמה שיארע לו לאחר מכן. לאחר פיוט זה שרים את הפיוט "שמע קולי אשר ישמע בקולות" שכתב רבי האיי גאון, אחרון הגאונים. בפיוט זה מבקש המשורר מה' לשמוע את תחינתו ולקבל את תפילתו, והוא סומך בקשתו הן על רחמיו וחסדיו של ה' והן על היענותו של הקב"ה לתפילות אישים מן ההיסטוריה היהודית ולתפילות שאר אנשים הנתונים בצרה. מתוך כל האמור פונה המשורר אל האל בסיום הפיוט ומבקש ממנו שיישא חטאו ויקבל תפילותיו. לאחר שני הפיוטים מגיעה תפילת "כל נדרי", שהיא הצהרה מראש על ביטול כל הנדרים שיִדּור האדם בשנה הקרובה וביטול למפרע של כל הנדרים שנדר בשנה הקודמת. אף שמדובר בהצהרה טכנית-לכאורה, תפילה זו תופסת מקום מרכזי בערבו של יום הכיפורים, הבא לידי ביטוי גם בכך שתפילה זו נמכרת מתוך תחרות עזה לכל המרבה במחיר, וזאת אף שהורותה ולידתה לוותה בהגדרתה כ"מנהג שטות" וניסיון של חכמי ישראל למחוק אותה ממחזור התפילה. אפשר כי פתיחתה החותכת ("בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה... אנחנו מתירין להתפלל את העבריינין"), לשונה המסתורית (הכוללת מילים נדירות בארמית) ומיקומה ברגע השיא של לוח השנה (רגע לפני תחילת התפילה הראשונה של היום הקדוש), נוסף על התפיסה התלמודית והמיסטית שאי-קיום נדרים הוא עוון חמור במיוחד (ולכן יש תקנה טובה בביטולם) – הם שהעניקו לה את המעמד שלו היא זוכה היום. נשוב לשני הפיוטים הפותחים את התפילה. למרות היעדר אזכור יום הכיפורים במילותיהם, דבר המאפשר את אמירתם גם בתעניות ציבור ובעת צרה, (ואכן, יש מיהודי מרוקו שנהגו לשיר את הפיוט "שמע קולי" גם כפתיח למנחה של תעניות), הם נבחרו דווקא לפתיחת התפילה הראשונה של יום זה, שכן בכוחם להכין את הלבבות בשעת פתיחת שעריו של היום הקדוש והנורא, בשני אופנים: ראשית, שפתם האישית והחשופה של הפיוטים והרגש העז המובע בהם הקנו להם מעמד של כבוד במסורת יהדות ספרד; שנית, אופן אמירתם: את שני הפיוטים אומרים במקצב קבוע ואיטי ובנעימה מלנכולית מעט, המחדירים את המילים אל לבם ונפשם של השומעים ומביאים אותם לעיתים עד כדי בכי; הקהל המקשיב למילותיהם (או שר אותן לסירוגין שורה בשורה עם החזן, כפי שמקובל בפיוט "לך אלי"), מרגיש איך דברי המשוררים הקדומים הופכים להיות דבריו, ותשוקתם הדתית הכנה – תשוקתם. .. |
| כותר |
פתיחה לתפילות יום הכיפורים |
|---|---|
| מעגל השנה |
יום כיפור |
| מועד התפילה |
ערבית |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יום הכיפורים הוא רגע השיא של לוח השנה היהודי, והתפילה הפותחת את שערי היום הקדוש היא נקודת שיא רגשית בפני עצמה, רגע שאליו מתנקזים הרגשות והמטען הנפשי שנצברו במהלך ההכנה הרוחנית של חודשי אלול ותשרי ובה הם מתפרצים. לא פלא אפוא שקודם לתפילה "הרשמית" ראשונה של יום הכיפורים, תפילת ערבית, מושרים שני פיוטים מרגשים ומעוררי לבבות ונאמרת תפילה-הצהרה מהדהדת, שכולם תופסים מקום של כבוד במחזור התפילות הספרדי ובלבם של המתפללים.
הפתיחה מתחילה בפיוט "לך אלי תשוקתי" של רבי אברהם בן עזרא (ראב"ע), מגדולי משוררי ספרד וחכמיה. פיוט זה הוא פיוט אישי מאוד, שבו חושף המשורר את צפונות לבו ואת השתוקקותו העמוקה לקרבת האל. בפיוט המשורר מודה לאל על כל אשר זכה מאִתו, מתוודה ומבקש מחילה על חטאיו מתוך תחושת אפסות עצמית, והוא אף עוסק ביום מותו ובמה שיארע לו לאחר מכן.
לאחר פיוט זה שרים את הפיוט "שמע קולי אשר ישמע בקולות" שכתב רבי האיי גאון, אחרון הגאונים. בפיוט זה מבקש המשורר מה' לשמוע את תחינתו ולקבל את תפילתו, והוא סומך בקשתו הן על רחמיו וחסדיו של ה' והן על היענותו של הקב"ה לתפילות אישים מן ההיסטוריה היהודית ולתפילות שאר אנשים הנתונים בצרה. מתוך כל האמור פונה המשורר אל האל בסיום הפיוט ומבקש ממנו שיישא חטאו ויקבל תפילותיו.
לאחר שני הפיוטים מגיעה תפילת "כל נדרי", שהיא הצהרה מראש על ביטול כל הנדרים שיִדּור האדם בשנה הקרובה וביטול למפרע של כל הנדרים שנדר בשנה הקודמת. אף שמדובר בהצהרה טכנית-לכאורה, תפילה זו תופסת מקום מרכזי בערבו של יום הכיפורים, הבא לידי ביטוי גם בכך שתפילה זו נמכרת מתוך תחרות עזה לכל המרבה במחיר, וזאת אף שהורותה ולידתה לוותה בהגדרתה כ"מנהג שטות" וניסיון של חכמי ישראל למחוק אותה ממחזור התפילה. אפשר כי פתיחתה החותכת ("בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה... אנחנו מתירין להתפלל את העבריינין"), לשונה המסתורית (הכוללת מילים נדירות בארמית) ומיקומה ברגע השיא של לוח השנה (רגע לפני תחילת התפילה הראשונה של היום הקדוש), נוסף על התפיסה התלמודית והמיסטית שאי-קיום נדרים הוא עוון חמור במיוחד (ולכן יש תקנה טובה בביטולם) - הם שהעניקו לה את המעמד שלו היא זוכה היום.
נשוב לשני הפיוטים הפותחים את התפילה. למרות היעדר אזכור יום הכיפורים במילותיהם, דבר המאפשר את אמירתם גם בתעניות ציבור ובעת צרה, (ואכן, יש מיהודי מרוקו שנהגו לשיר את הפיוט "שמע קולי" גם כפתיח למנחה של תעניות), הם נבחרו דווקא לפתיחת התפילה הראשונה של יום זה, שכן בכוחם להכין את הלבבות בשעת פתיחת שעריו של היום הקדוש והנורא, בשני אופנים: ראשית, שפתם האישית והחשופה של הפיוטים והרגש העז המובע בהם הקנו להם מעמד של כבוד במסורת יהדות ספרד
..
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
