• (א) לַמְנַצֵּחַ עַל ניגון יְדוּתוּן, אחד מראשי המשוררים והמנגנים במקדש; כלי נגינה; או: כלי שירה המיוחסים לאותו משורר, לְאָסָף מִזְמוֹר. (ב) קוֹלִי ארים אֶל אֱלֹֹהִים וְאֶצְעָקָה, קוֹלִי אֶל אֱלֹֹהִים וְהַאֲזִין, והוא יאזין אֵלָי. (ג) בְּיוֹם צָרָתִי את אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי. יָדִי, כוחי, מקומי או מכתי בלַיְלָה נִגְּרָה, נשפכת וְלֹא תָפוּג, אינה מפסיקה כי צרותי גדולות. מֵאֲנָה להִנָּחֵם נַפְשִׁי. (ד) אֶזְכְּרָה אֱלֹֹהִים וְאֶהֱמָיָה. כשאני נזכר בה', אני מדבר; שר; נאנח ובוכה; או: משתוקק; אָשִׂיחָה, אתנה את צרותי, ומתפילתי תִתְעַטֵּף, מתעלפת רוּחִי. סֶלָה. (ה) אָחַזְתָּ את שְׁמֻרוֹת עֵינָי, עפעפי, ואינך מניח לי להירדם. אפילו לבכות ולהתפלל בלי הרף אינני יכול - נִפְעַמְתִּי, אני מתרגש, מוכה תדהמה וְלֹא אֲדַבֵּר. (ו) אל מול צרות ההווה המכבידות עלי, חִשַּׁבְתִּי, אני מהרהר על יָמִים מִקֶּדֶם, על שְׁנוֹת עוֹלָמִים, שנים רחוקות. (ז) אֶזְכְּרָה את נְגִינָתִי, שירת ההודיה ששרתי לאלוקים בעבר על חסדיו, בַּלָּיְלָה, ועדיין עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה, אני מהרהר ומתחבט בעצמי, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי תשובות ופתרונות. מצד אחד אני תוהה: (ח) הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי, וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד בנו?! (ט) האם אָפֵס, נגמר לָנֶצַח חַסְדּוֹ?! האם גָּמַר אֹמֶר, תמה הבטחתו לְדֹר וָדֹר?! (י) הֲשָׁכַח חַנּוֹת, לרחם אֵל?! האִם קָפַץ בְּאַף, חסם מתוך כעס את רַחֲמָיו?! סֶלָה. (יא) וָאֹמַר, אני שב ואומר ללבי: חַלּוֹתִי, בַּקשתי הִיא לעמוד ולהתבונן אל מול שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן, השנים שבהן פעלה יד ימינו של ה', שנות השפעת חסדו עלינו. (יב) יאֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי, מעשי יָהּ, כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ, את הפלאות שחוללת בימי קדם. (יג) וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ, וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ שבעבר אָשִׂיחָה, אספר. (יד) אֱלֹֹהִים, בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ. התגלותך בעולם קדושה ונשגבה. מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹֹהִים?! (טו) אַתָּה הָאֵל שעֹשֵׂה פֶלֶא, הוֹדַעְתָּ בעבר בָעַמִּים את עֻזֶּךָ, כוחך. (טז) גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ, בכוח את עַמֶּךָ, את בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף. סֶלָה. עתה מתוארות צורות התגלות אחדות: (יז) רָאוּךָ מַּיִם, אֱלֹֹהִים; רָאוּךָ מַּיִם, יָחִילוּ, פחדו ונסוגו, אַף יִרְגְּזוּ, רעדו תְהֹמוֹת בקריעת ים סוף. (יח) זֹרְמוּ, קלחו מַיִם עָבוֹת, עבים, קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים, השמים, אַף חֲצָצֶיךָ, חציך, ברקיך יִתְהַלָּכוּ. (יט) קוֹל רַעַמְךָ נשמע בַּגַּלְגַּל, ברקיע; מסביב לעולם; או: בסופה המתגלגלת. הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל, את העולם, רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ, רעדה הָאָרֶץ. (כ) בַּיָּם דַּרְכֶּךָ, שכן בקעת לנו דרך בים סוף, וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים, וְאחרי שעברת אתנו בים, עִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ. העולם חזר לקדמותו, ולא נשאר כל סימן. (כא) ומאז נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. כאשר אני נזכר בדברים אלה, מתעוררת בי תקווה למרות צרותי בהווה. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|