ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
לַמְנַצֵּחַ אֶל־שֹׁשַׁנִּים עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר׃ רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה׃ לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת־גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ׃ אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה׃ ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַד־מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ׃ הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ׃ תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן לִשְׁכֵנֵינוּ וְאֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ־לָמוֹ׃ אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה׃ גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ׃ פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא־אָרֶץ׃ כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי־אֵל׃ תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד־יָם וְאֶל־נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ׃ לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל־עֹבְרֵי דָרֶךְ׃ יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה׃ אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב־נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת׃ וְכַנָּה אֲשֶׁר־נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל־בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ׃ שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ׃ תְּהִי־יָדְךָ עַל־אִישׁ יְמִינֶךָ עַל־בֶּן־אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ׃ וְלֹא־נָסוֹג מִמֶּךָּ תְּחַיֵּנוּ וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא׃ ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
מזמור המתחיל בזיכרון הפאר והעצמה שהיו לישראל בצאתם ממצרים ובמסעם לארץ ישראל, עובר לתיאור הימים הקשים בהווה ומסתיים בתפילה שישיב ה' לנו את חסדו ואור פניו כבעבר. קטע האודות לפרק לקוח מתוך פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לתהלים, מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
|
• (א) לַמְנַצֵּחַ, הממונה על המקהלה או הנגנים אֶל שֹׁשַׁנִּים, שם כלי נגינה, או: לחן לשיר מסוים, עֵדוּת, שיר זיכרון לְאָסָף מִזְמוֹר. (ב) רֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַאֲזִינָה, נֹהֵג כַּצֹּאן את יוֹסֵף. במזמור זוכה יוסף למקום בולט ונכבד, אך נראה כי 'יוסף' כאן הוא כינוי לעם ישראל כולו, כמו יעקב או ישראל. יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, ה' הרוכב על הכרובים במשכן ובמקדש, הוֹפִיעָה והתגלה. (ג) לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה, שלושת שבטי רחל, שאף על פי שלא היה ביניהם קשר חזק בתולדות העם, הם מופיעים כאן כיחידה אחת, עוֹרְרָה, הפעל והראה אֶת גְּבוּרָתֶךָ, וּלְכָה, לֵך נא לִישֻׁעָתָה, להושיע לָּנוּ. (ד) אֱלֹֹהִים, הֲשִׁיבֵנוּ אליך, היה עמנו ואל תדחה אותנו עוד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ אלינו, וְאז נִוָּשֵׁעָה. (ה) ה' אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת, עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ, יחרה אפך בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ, תדחה את עמך בכעס רב, (ו) הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה, הלחם שלהם ספוג בדמעות, וַתַּשְׁקֵמוֹ, והשקית אותם בִּדְמָעוֹת בשָׁלִישׁ, כלי מידה מסוים. חיי העם מלאים צער ויגון, כאילו הם אוכלים לחם טבול בדמעות ושותים את דמעותיהם. (ז) עד מתי תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן, ריב לִשְׁכֵנֵינוּ, הם אינם פוסקים לריב אתנו, וְגם כאשר אין אנו מטרה להתנפלות ממשית, אֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ לָמוֹ, להם - לישראל, או: לו - לאלוקים. שוב המשורר מבקש: (ח) אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. עתה יתאר את תולדות ישראל, ומדמה את ישראל לגפן (ט) גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, בהוצאת ישראל ממצרים, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם מכנען וַתִּטָּעֶהָ בארץ. (י) פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ מקום לגדול. והגפן-העם התערתה בארץ, וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ, הכתה שורשים וגדלה וַתְּמַלֵּא אָרֶץ, ואף התפשטה לכל העברים - (יא) כָּסּוּ, התכסו הָרִים בצִלָּהּ. הגפן גבהה עד מאוד, וַעֲנָפֶיהָ גדלו כאַרְזֵי אֵל, ארזים אדירים. (יב) תְּשַׁלַּח את קְצִירֶהָ, ענפיה החדשים עַד יָם ממערב, וְאֶל נָהָר הפרת ממזרח, שילחה את יוֹנְקוֹתֶיהָ, נצריה, ענפיה הרכים המסתעפים משורשיה. כל זה היה בימי גדולתו של עם ישראל, אבל עכשיו המצב שונה. (יג) לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ, וכיוון שכל ההגנות שיש לגפן הזאת נפרצו - וְאָרוּהָ, קטפו את פרותיה כדי לאכלם כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ?! (יד) יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר הבא מִיָּעַר, וְזִיז שָׂדַי, מין עוף גדול, או: מינים של עוף יִרְעֶנָּה, יתפרנס ממנה. והוא חוזר ומבקש: (טו) אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת, שׁוּב נָא, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד, זכור לטובה וטפל בגֶּפֶן זֹאת (טז) ובכַנָּה, נֶטע, שתיל אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ, וְהבט עַל בֵּן, ענף או: ישראל, אשר אִמַּצְתָּה, החזקת, חיבקת לָּךְ. (יז) הרי עכשיו הגפן שְׂרֻפָה בָאֵשׁ ואף כְּסוּחָה, מקוצצת, כרותה, מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ ישראל בצרתם. (יח) ובמקום זאת, תְּהִי, תימצא, תתמוך יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ, האיש הנאמן לך, מי שאתה מחזיק בו בימינך לאות כבוד וחיבה, עַל בֶּן אָדָם שאִמַּצְתָּ לָּךְ (יט) וְלֹא נָסוֹג, התרחק מִמֶּךָּ. תְּחַיֵּינוּ בכל תפארתנו, כמו בעבר, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא. המזמור מסתיים בחזרה על הפזמון: (כ) ה' אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת, הֲשִׁיבֵנוּ, הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| כותר |
תהלים פ: למנצח אל שושנים עדות לאסף מזמור |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
(א) לַמְנַצֵּחַ, הממונה על המקהלה או הנגנים אֶל שֹׁשַׁנִּים, שם כלי נגינה, או: לחן לשיר מסוים, עֵדוּת, שיר זיכרון לְאָסָף מִזְמוֹר.
(ב) רֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַאֲזִינָה, נֹהֵג כַּצֹּאן את יוֹסֵף. במזמור זוכה יוסף למקום בולט ונכבד, אך נראה כי 'יוסף' כאן הוא כינוי לעם ישראל כולו, כמו יעקב או ישראל. יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, ה' הרוכב על הכרובים במשכן ובמקדש, הוֹפִיעָה והתגלה. (ג) לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה, שלושת שבטי רחל, שאף על פי שלא היה ביניהם קשר חזק בתולדות העם, הם מופיעים כאן כיחידה אחת, עוֹרְרָה, הפעל והראה אֶת גְּבוּרָתֶךָ, וּלְכָה, לֵך נא לִישֻׁעָתָה, להושיע לָּנוּ.
(ד) אֱלֹֹהִים, הֲשִׁיבֵנוּ אליך, היה עמנו ואל תדחה אותנו עוד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ אלינו, וְאז נִוָּשֵׁעָה.
(ה) ה' אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת, עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ, יחרה אפך בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ, תדחה את עמך בכעס רב, (ו) הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה, הלחם שלהם ספוג בדמעות, וַתַּשְׁקֵמוֹ, והשקית אותם בִּדְמָעוֹת בשָׁלִישׁ, כלי מידה מסוים. חיי העם מלאים צער ויגון, כאילו הם אוכלים לחם טבול בדמעות ושותים את דמעותיהם. (ז) עד מתי תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן, ריב לִשְׁכֵנֵינוּ, הם אינם פוסקים לריב אתנו, וְגם כאשר אין אנו מטרה להתנפלות ממשית, אֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ לָמוֹ, להם - לישראל, או: לו - לאלוקים.
שוב המשורר מבקש: (ח) אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה.
עתה יתאר את תולדות ישראל, ומדמה את ישראל לגפן (ט) גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, בהוצאת ישראל ממצרים, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם מכנען וַתִּטָּעֶהָ בארץ. (י) פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ מקום לגדול. והגפן-העם התערתה בארץ, וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ, הכתה שורשים וגדלה וַתְּמַלֵּא אָרֶץ, ואף התפשטה לכל העברים - (יא) כָּסּוּ, התכסו הָרִים בצִלָּהּ. הגפן גבהה עד מאוד, וַעֲנָפֶיהָ גדלו כאַרְזֵי אֵל, ארזים אדירים. (יב) תְּשַׁלַּח את קְצִירֶהָ, ענפיה החדשים עַד יָם ממערב, וְאֶל נָהָר הפרת ממזרח, שילחה את יוֹנְקוֹתֶיהָ, נצריה, ענפיה הרכים המסתעפים משורשיה.
כל זה היה בימי גדולתו של עם ישראל, אבל עכשיו המצב שונה. (יג) לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ, וכיוון שכל ההגנות שיש לגפן הזאת נפרצו - וְאָרוּהָ, קטפו את פרותיה כדי לאכלם כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ?! (יד) יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר הבא מִיָּעַר, וְזִיז שָׂדַי, מין עוף גדול, או: מינים של עוף יִרְעֶנָּה, יתפרנס ממנה.
והוא חוזר ומבקש: (טו) אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת, שׁוּב נָא, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד, זכור לטובה וטפל בגֶּפֶן זֹאת (טז) ובכַנָּה, נֶטע, שתיל אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ, וְהבט עַל בֵּן, ענף או: ישראל, אשר אִמַּצְתָּה, החזקת, חיבקת לָּךְ. (יז) הרי עכשיו הגפן שְׂרֻפָה בָאֵשׁ ואף כְּסוּחָה, מקוצצת, כרותה, מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ ישראל בצרתם. (יח) ובמקום זאת, תְּהִי, תימצא, תתמוך יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ, האיש הנאמן לך, מי שאתה מחזיק בו בימינך לאות כבוד וחיבה, עַל בֶּן אָדָם שאִמַּצְתָּ לָּךְ (יט) וְלֹא נָסוֹג, התרחק מִמֶּךָּ. תְּחַיֵּינוּ בכל תפארתנו, כמו בעבר, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא.
המזמור מסתיים בחזרה על הפזמון: (כ) ה' אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת, הֲשִׁיבֵנוּ, הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
