ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
ה' נגדך כל תאותי / ר' יהודה הלוי ה' נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאִם לֹא אַעֲלֶנָּה עַל שְׂפָתִי רְצוֹנָךְ אֶשְׁאֲלָה רֶגַע וְאֶגְוַע וּמִי יִתֵּן וְתָבֹא שֶׁאֱלָתִי וְאַפְקִיד אֶת שְׁאָר רוּחִי בְּיָדָךְ וְיָשַׁנְתִּי וְעָרְבָה לִּי שְׁנָתִי בְּרָחְקִי מִמְּךָ מוֹתִי בְחַיַּי וְאִם אֶדְבַּק בְּךָ חַיַּי בְּמוֹתִי אֲבָל לֹא אֵדְעָה בַּמָּה אֲקַדֵּם וּמַה תִּהְיֶה עֲבוֹדָתִי וְדָתִי דְּרָכֶיךָ ה' לַמְּדֵנִי וְשׁוּב מִמַּאֲסַר סִכְלוּת שְׁבוּתִי וְהוֹרֵנִי בְּעוֹד יֶשׁ בִּי יְכֹלֶת לְהִתְעַנּוֹת וְאַל תִּבְזֶה עֱנוּתִי בְּטֶרֶם יוֹם אֱהִי עָלַי לְמַשָּׂא וְיוֹם יִכְבַּד קְצָתִי עַל קְצָתִי וְאֶכָּנַע בְּעַל כָּרְחִי וְיֹאכַל עֲצָמַי עָשׁ וְנִלְאוּ מִשְֹּאֵתִי וְאֶסַּע אֶל מְקוֹם נָסְעוּ אֲבוֹתַי וּבִמְקוֹם תַּחֲנוֹתָם תַּחֲנוֹתִי: כְּגֵר תּוֹשָׁב אֲנִי עַל גַּב אֲדָמָה וְאוּלָם כִּי בְּבִטְנָהּ נַחֲלָתִי נְעוּרַי עַד הֲלוֹם עָשׂוּ לְנַפְשָׁם וּמָתַי גַּם אֲנִי אֶעְשֶׂה לְבֵיתִי וְהָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן בְּלִבִּי מְנָעַנִי לְבַקֵּשׁ אַחֲרִיתִי וְאֵיכָה אֶעֱבֹד יוֹצְרִי בְּעוֹדִי אֲסִיר יִצְרִי וְעֶבֶד תַּאֲוָתִי וְאֵיכָה מַעֲלָה רָמָה אֲבַקֵּשׁ וּמָחָר תִּהְיֶה רִמָּה אֲחוֹתִי וְאֵיךְ יִיטַב בְּיוֹם טוֹבָה לְבָבִי וְלֹא אֵדַע הֲיִּיטַב מָחֳרָתִי וְהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת עֲרֵבִים לְכַלּוֹת אֶת שְׁאֵרִי עַד כְּלוֹתִי וְלָרוּחַ יְזָרוּן מַחֲצִיתִי וְלֶעָפָר יְשִׁיבוּן מַחֲצִיתִי וּמָה אֹמַר וְיִצְרִי יִרְדְּפֵנִי כְּאוֹיֵב מִנְּעוּרַי עַד בְּלוֹתִי וּמַה לִּי בַּזְּמַן אִם לֹא רְצוֹנָךְ וְאִם אֵינָךְ מְנָתִי מַה מְּנָתִי אֲנִי מִמַּעֲשִׂים שׁוֹלָל וְעָרֹום וְצִדְקָתָךָ לְבַדָּהּ הִיא כְסוּתִי וְעוֹד מָה אַאֲרִיךְ לָשׁוֹן וְאֶשְׁאַל ה' נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי |
|
פיוט הנאמר בתפילת שחרית של יום הכיפורים במנהג הקהילות הספרדיות. בפיוט זה עומד ר' יהודה הלוי מול אלוהיו ומול נפשו בחשבון נוקב. הוא פותח את הפיוט ומסיים אותו במלים 'ה', נגדך כל תאותי', שיש בהן כדי לחסום את עצם האפשרות להמשיך ולפנות אל ה' במלים, בהיותו יודע נבכי הנפש ונסתרותיה. ובכל זאת, בין כפל האמירה הזאת משתרע פיוט שבו מעז המשורר להישיר מבט אל היותו בן חלוף ואל מותו, שלעברו מתקרב גופו בכל רגע מרגעי חייו. לתודעת המוות פנים אחדות בפיוט: בתחילת הפיוט באה לביטוי השלמתו המלאה עם המוות, אם יזכה ויתרצה לה'. בהמשכו, הידיעה שמצבו הגופני עלול להידרדר עד שינוח עם אבותיו בקבר מעוררת אותו להתנער מן הסכלות ומתאוות הנעורים, ללמוד את דרך ה' ולעובדו בעודו בחייו. הידיעה שהמוות ממתין לו מערערת את סולם הערכים שעל פיו מתנהלת תנועת המרדף השכיחה אחר סיפוק הצרכים, והיא מזכירה לו גם את תלותו המוחלטת בהגנה האלוהית. פניית הנשמה לאלוהיה הולמת את אווירת יום הכיפורים, הוא יום המפגש האישי של משה עם הקדוש ברוך הוא בנקרת הצור. שלא כפיוטי וידוי, שבהם נמנים ונפרטים חטאי האדם, כאן מביט האדם על חייו בהיקפם הרחב. החוטא מתבונן בדרך שעשה ובמניעים שהובילו אותו עד כה, ופונה לקראת דרך חדשה שיפתח לפניו עיצומו של יום הכיפורים, שיעטה עליו את כסות החסד והמחילה. |
| • ה' נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאִם לֹא אַעֲלֶנָּה עַל שְׂפָתִי – ה', כל רצונותי ידועים לך, גם אם לא אבטא אותם בלשוני. • ה' נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי – זהו שיבוץ של הפסוק מתהלים (לח, י): ה' נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה. • אַעֲלֶנָּה עַל שְׂפָתִי – מקורו של ביטוי זה ביחזקאל (לו, ג) ...יַעַן שַׁמּוֹת וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וַתֵּעֲלוּ עַל שְׂפַת לָשׁוֹן וְדִבַּת עָם. • רְצוֹנָךְ אֶשְׁאֲלָה רֶגַע וְאֶגְוַע – הלוואי שתתרצה לי ושתקבל אותי, אז אוכל למות בשלווה. • וּמִי יִתֵּן וְתָבֹא שֶׁאֱלָתִי וְאַפְקִיד אֶת שְׁאָר רוּחִי... – ולוואי שתתממש בקשתי זו, ואמות. • וּמִי יִתֵּן וְתָבֹא שֶׁאֱלָתִי – שיבוץ הוא מדברי איוב (ו, ח): מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ. • וְאַפְקִיד אֶת שְׁאָר רוּחִי בְּיָדָךְ – ואשאיר אצלך את חיי לחלוטין, כלומר אני מסכים למות. הלשון לפי תהלים (לא, ו): בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָ אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת. פסוק זה נוהגים לומר גם טרם ההליכה לישון בקריאת שמע שעל המיטה. הביטוי 'שאר רוחי', הרוח שנותרה בי לאחר שגססתי, שאוב ממלאכי (ב, טו): וְלֹא אֶחָד עָשָׂה וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד, וראו פירוש ראב"ע שם. • וְיָשַׁנְתִּי וְעָרְבָה לִּי שְׁנָתִי – אמות, ויהיה לי נעים בכך. המוות דומה בעיני המשורר לשינה. הקשר בין שינה ומוות מופיע כבר בלשונם של חכמים, שבמקום לומר מת השתמשו בפועל 'דמך', שמשמעו שינה (ראו למשל בראשית רבה נט, ד). הביטוי 'וערבה לי שנתי' שאוב מדברי ירמיהו (לא, כה) עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי. • בְּרָחְקִי מִמְּךָ מוֹתִי בְחַיַּי – כאשר אני מתרחק ממך, ה', חיי הופכים למוות. • וְאִם אֶדְבַּק בְּךָ חַיַּי בְּמוֹתִי – ואילו כשאני דבק בך וקרוב אליך, גם אם אמות אחוש כחי. משפטים אלו מהדהדים לאמור בבבלי (ברכות יח ע"א-ע"ב) כי הצדיקים נקראו במיתתן חיים, ואילו הרשעים בחייהן קרויין מתים. • אֲבָל לֹא אֵדְעָה בַּמָּה אֲקַדֵּם – אבל אינני יודע במה אבוא לפניך, איך להתקרב אליך. הלשון לפי מיכה ו, ו: בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה. • וּמַה תִּהְיֶה עֲבוֹדָתִי וְדָתִי – וכיצד אעבוד את ה'. • דְּרָכֶיךָ ה' לַמְּדֵנִי... וְהוֹרֵנִי – לפי תהלים כז, יא: הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר... וכן שם פו, יא. • וְשׁוּב מִמַּאֲסַר סִכְלוּת שְׁבוּתִי – ושחרר אותי מכלא טפשותי, שבו אני נתון. • וְהוֹרֵנִי בְּעוֹד יֶשׁ בִּי יְכֹלֶת לְהִתְעַנּוֹת – כל זמן שעדיין אני יכול לייסר את עצמי כחלק מתהליך התשובה, למד אותי כיצד לעשות זאת. • וְאַל תִּבְזֶה עֱנוּתִי – ואל תבוז לייסורי, לפי תהלים כב, כה: כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ. • בְּטֶרֶם יוֹם אֱהִי עָלַי לְמַשָּׂא – עוד קודם שאגיע ליום שבו אזדקן, ואכביד על עצמי, ברוח דברי קהלת (יב, א) וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ. בהמשך מתאר קהלת את התדרדרותו של גוף האדם וחושיו עד המיתה. הביטוי 'אהי עלי למשא' שאוב מדברי איוב (ז, כ) ...לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא. • וְיוֹם יִכְבַּד קְצָתִי עַל קְצָתִי – צלע זו מקבילה בתוכנה לקודמתה: ועוד קודם שבו חלק מן הגוף יכביד על יתר הגוף. • וְאֶכָּנַע בְּעַל כָּרְחִי – ואז כבר אכנע מתוך המצוקה לפני ה' בלי בחירה. את המלים 'אין לי בהם חפץ" מתוך הפסוק הנזכר מקהלת, היו שפירשו שאין לי כבר יצר ובחירה חופשית גדולה. • וְיֹאכַל עֲצָמַי עָשׁ וְנִלְאוּ מִשְֹּאֵתִי – והעש יאכל את עצמותי, כשם שהוא אוכל בגדים, לפי מליצתו של ישעיהו (נ, ט) ...הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם, ועצמותי האכולות יתעייפו מלשאת אותי בתוכן. אף מליצה זו מקורה בישעיהו (א, יד) נִלְאֵיתִי נְשׂא. • וְאֶסַּע אֶל מְקוֹם נָסְעוּ אֲבוֹתַי – ואגיע אל המקום שאליו הגיעו אבותי, כלומר אל הקבר. • וּבִמְקוֹם תַּחֲנוֹתָם תַּחֲנוֹתִי – צלע זו מקבילה בתוכנה לקודמתה: ובמקום שבו עצרו אבותי, הקבר, שם אעצור גם אני. • תַּחֲנוֹתִי – צורה זו לפי המצוי בפסוק ממלכים ב (ו, ח): וּמֶלֶךְ אֲרָם... וַיִּוָּעַץ אֶל עֲבָדָיו לֵאמֹר אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי. • כְּגֵר תּוֹשָׁב אֲנִי עַל גַּב אֲדָמָה וְאוּלָם כִּי בְּבִטְנָהּ נַחֲלָתִי – כאשר אני חי מעל פני האדמה אינני אלא גר תושב, כלומר מי שאינו אזרח מושרש אלא תושב זמני. מושבי הקבוע הוא בקבר הכרוי בבטן האדמה. הביטוי 'גר תושב' מופיע למשל בויקרא כה, מז: וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר. • נְעוּרַי עַד הֲלֹם עָשׂוּ לְנַפְשָׁם וּמָתַי גַּם אֲנִי אֶעְשֶׂה לְבֵיתִי – נשמת האדם אומרת: חיי חשק הגוף והתאווה הפעילו אותי כדי לספק צרכיהם, ומתי אעשה למען עצמי? שיבוץ זה לקוח מדברי יעקב ללבן בבראשית (ל, ל): ...וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי. • וְהָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן בְּלִבִּי מְנָעַנִי לְבַקֵּשׁ אַחֲרִיתִי – ותאוות העולם הזה היא שלא אפשרה לי לבקש את תכלית החיים כאן. • וְהָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן בְּלִבִּי – לפי קהלת (ג, יא): אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם... ראב"ע מבאר את המלים 'את העולם' – את תאוות העולם. • וְאֵיכָה אֶעֱבֹד יוֹצְרִי בְּעוֹדִי אֲסִיר יִצְרִי וְעֶבֶד תַּאֲוָתִי – וכיצד אעבוד את ה', כאשר אני משועבד ליצרי ולתאוותי? בטור זה מופיע משחק המלים יצרי-יוצרי, המשמשים כאדונים המתחרים על השליטה בנפש המשורר. • וְאֵיכָה מַעֲלָה רָמָה אֲבַקֵּשׁ וּמָחָר תִּהְיֶה רִמָּה אֲחוֹתִי – וכיצד אני מעז לחפש מעמד גבוה או דרגה גבוהה, כאשר אני זוכר שבעתיד יאכלו תולעים את בשרי. סוף הטור שאול מדברי איוב (יז, יד) לַשַּׁחַת קָרָאתִי אָבִי אָתָּה אִמִּי וַאֲחֹתִי לָרִמָּה. אף כאן מופיע משחק מלים רמה-רימה, שאף הוא מייצג את שני הקטבים, של היומרה האנושית הגבוהה מול הסוף הנחות הצפוי לגוף האדם. • וְאֵיךְ יִיטַב בְּיוֹם טוֹבָה לְבָבִי וְלֹא אֵדַע הֲיִיטַב מָחֳרָתִי – וכיצד ישמח לבי ביום שבו מתרחשים דברים טובים, אם אינני יודע אם הטובה תימשך גם בעתיד. אף כאן משחק מצלול של השורש החוזר ט,ו,ב. נראה כי בבחירת המשורר במושג 'יום טובה' הוא מתווכח עם דברי קהלת (ז, יד) בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים... • וְהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת עֲרֵבִים לְכַלּוֹת אֶת שְׁאֵרִי עַד כְּלוֹתִי – כל עוד הימים והלילות אחראים יחדיו לתהליכי הכילוי של בשרי. 'לכלות שארי' – מהדהד לפסוק מתהלים (עג, כו): כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם. • וְלָרוּחַ יְזָרוּן מַחֲצִיתִי וְלֶעָפָר יְשִׁיבוּן מַחֲצִיתִי – חצי מן הגוף, שיבלה בעודי חי, יופץ לרוח, ואילו חצי הגוף שיישאר יוטמן בעפר. כפי שנאמר בבראשית ג, יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב. ייתכן שהביטוי 'ולרוח יזרון' רומז לדברי יחזקאל (ה, יב) שְׁלִשִׁתֵיךְ בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ וּבָרָעָב יִכְלוּ בְתוֹכֵךְ וְהַשְּׁלִשִׁית בַּחֶרֶב יִפְּלוּ סְבִיבוֹתָיִךְ וְהַשְּׁלִישִׁית לְכָל רוּחַ אֱזָרֶה וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם. • וּמָה אֹמַר וְיִצְרִי יִרְדְּפֵנִי כְּאוֹיֵב מִנְּעוּרַי עַד בְּלוֹתִי – ומה אוכל לומר ולהצטדק, הרי היצר הרע רודף אותי מנעורי ועד זקנתי, כמו אויב. • וּמַה לִּי בַּזְּמַן אִם לֹא רְצוֹנָךְ – אין לי אחיזה בחיי החולפים, אלא רצונך. • וְאִם אֵינָךְ מְנָתִי מַה מְּנָתִי – אם אתה אינך חלקי בעולם, אין לי בו דבר. הלשון לפי תהלים (טז, ה): ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. • אֲנִי מִמַּעֲשִׂים שׁוֹלָל וְעָרֹם – אני ריק וערום ממעשים טובים. הביטוי – לפי מיכה א, ח עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה אֵילְכָה שׁוֹלָל וְעָרוֹם אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה. • וְצִדְקָתְךָ לְבַדָּהּ הִיא כְסוּתִי – מה שמכסה אותי ומגן עלי אינו מעשי הטובים, שהרי אין לי כאלה, אלא חסדך ומעשה הצדקה שלך כלפי. הדימוי של צדקה ומעשים טובים ללבוש המגונן על העירום, מופיע כבר בישעיהו (נט, יז) וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ, ונרמז במקראות נוספים, אך פותח בדברי חכמי הסוד. • וְעוֹד מָה אַאֲרִיךְ לָשׁוֹן וְאֶשְׁאַל ה' נֶגְדְּךָ כָּל תַּאֲוָתִי – ומה עוד אמשיך בדברי, הרי כל תאוותי ידועה וחשופה לנגד עיניך, ה'. בפירוש נשענתי בין היתר על לוין. |
| כותר |
ה' נגדך כל תאותי |
|---|---|
| מעגל השנה |
יום כיפור;ימים נוראים |
| מועד התפילה |
שחרית |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
